נתחיל בקצת מספרים. קוטר כל בוכנה במנועי הדיזל של הפרשינג 115 הוא 16.5 ס"מ. נפח כל צילינדר הוא פחות או יותר 4.06 ליטר, מוזן על ידי 4 שסתומים בסיוע הזרקת מסילה משותפת והגדשת טורבו. כל צילינדר תורם בערך 230 כ"ס, ובכל אחד מהמנועים יש 16 כאלו (מסודרים בצורת V, כשכל שמיניה מקבלת מגדש טורבו ענק משלה), מה שנותן נפח כולל של 65 ליטרים, שמוציאים יחד הספק של 3700 כ"ס ב-2100 סל"ד. אורך כל מנוע הוא 4.5 מ', רוחבו 1.5 מ' וגובהו 1.9 מ', ומשקלו 9.5 טונות כולל שמן ומים. אני מדבר על מנועים בלשון רבים כי לפרשינג 115 יש שניים כאלו. הם נקראים 4000 16V MT90 ומיוצרים על ידי MTU הגרמנית, חברה מובילה בתחום ההנעה לכלי-שיט ולרכבות ואשר בעברה הרחוק והמפואר ייצרה בין היתר את מכוניות מייבאך (בגלגולן המקורי, לפני מלחמת הועלם השנייה). רוצים עוד קשר מוטורי? ההנעה מתבצעת לא באמצעות מדחפים אלא באמצעות משאבות סילוני מים – כמו באופנועי-ים, למשל, אך בקנה מידה קצת יותר גדול – כאשר את המערכות של הפרשינג 115 מייצרת חברה שבדית בשם Kamewa, שנמצאת כיום בבעלות חטיבת המנועים של רולס-רויס, אשר נפרדה מחטיבת המכוניות המהוללת ב-1973 ומייצרת כיום, בנוסף למנועי הסילון המוכרים, גם מנועים ימיים). סילוני המים מבצעים גם את ההיגוי (שוב, כמו באופנועי ים). אחד החידושים שהונהגו בפרשינג 115 היה שילוב פתחי היניקה של המים כחלק אינטגרלי מגוף הסירה, זה אפשר תכנון הידרודינמי יעיל יותר – פרט חשוב בכלי שיט ימי שתכליתו להגיע למהירויות גבוהות. וה-115 בפירוש תוכננה לכך.
