המבחן פורסם בגיליון 226
בסופה של ארוחת הערב עלו על הבמה שתי רקדניות פלמנקו בשמלות אדום-שחור מסורתיות. הן
הפליאו בריקוד פלמנקו נמרץ כשאת מקום התופים תופסות נעליהן הקשות הרוקעות על במת
העץ ומחיאות כפיים קצובות, נעות בתיאום מושלם ומבצעות תנועות כמעט זהות לחלוטין.
ובכל זאת, אני רותקתי למראה הרקדנית דקת הגו, בעוד שכתב אוטומוטור אונד שפורט
הגרמני שלידי לא יכול היה להסיר את עיניו מזו המלאה יותר. ברגע זה נפל לי האסימון
והבנתי את אסטרטגית רכבי הפנאי הקטנים של קיה-יונדאי, את מה שניסינו בעקשנות – אך
ללא הצלחה – לברר במסיבת העיתונאים שקדמה לארוחה. הספורטאג' של קיה שהוצגה לפנינו
באותו היום, והטוסון של יונדאי שהוצגה מספר חודשים לפני כן, ממש כמו שתי רקדניות
הפלמנקו שהמשיכו להרשים בתנועותיהן, זהות כמעט בכל. רק העיצוב קצת שונה. יש מי
שיאהב את זו – ויש מי שיעדיף את זו דווקא.
אגב, במסיבת העיתונאים עצמה
הציגו אנשי קיה את הספורטאג' כמתחרה ישירה להונדה CR-V, לראב 4 של טויוטה,
לפרילנדר, לניסן X טרייל וגם ל(תשבו טוב) ב.מ.וו 3X (אתם יושבים אני מקווה)
ול...וולוו XC90..."ומה עם הטוסון" הקשיתי, "אנחנו לא נחבל במאמציה של יונדאי עם
הטוסון, לא נתחרה בה, אלא נתקיף את פלח השוק הזה שמתרחב כל כך באירופה בשני ראשים"
ענו. "אך, מה מדיניות המחירים בהשוואה לטוסון?" לא הרפיתי, וגם כאן התחמקו המארחים
האדיבים מתשובה, אם כי רמזו שהספורטאג' המאובזרת יותר – תהיה יקרה יותר.
הספורטאג', שהתחילה את חייה כעז הרים קשוחה וספרטנית למדי – עם LOW
ומוניטין של מסיימת פאריז-דקאר – עברה דרך ארוכה לכיוון הטעם האירופאי של מפת השטח.
תיבת ההעברה עם המצב הנמוך נעלמה ועיצוב יאפי מעודכן מחליף את מראה הממזר הקשוח של
הדגם הקודם. קיה הולכת ובונה לעצמה תדמית יאפית (חסות ענק לאליפות הטניס
בווימבלדון למשל) והמכונית נראית ומרגישה בהתאם. קיה לא מסתפקת בפלח מכוניות הפנאי
הקטנות - השוק המתרחב ביותר באירופה – לדבריהם הספורטאג' יכול להתחרות בשלוש
קטגוריות שונות: מכוניות משפחתיות מבחינת עיצוב, מרחב הפנים ואיכות הנסיעה בכביש
(מזכיר קצת את מסע הפרסום בארץ של ה...טוסון), בדגמי מיניוואנים קטנים מבחינת נוחות
שינוע נוסעים ואפשרויות ההטענה, וכמובן גם במכוניות עם יכולת שטח רכה (וכמובן
שאף פעם
לא שמענו את הטיעון הזה קודם...).
ולנו לא נותר אלא
לבדוק איך הספורטאג' ממלאת את ייעודה בשניים מתוך שלושת ייעודיה (לא ניתן במסגרת
השקה לבחון הובלת נוסעים על מטענם).
לפני הנסיעה
מספר מילים על העיצוב. הספורטאג',
חיצונית, אינה פורצת גדר אך היא בהחלט מכונית נאה. יותר "גברית" מאחותה לבית
יונדאי, חזקה אך לא אגרסיבית. עם חלון צידי אחורי המשובץ בקורה D מספק את הפן
המיניוואני של העיצוב ושני "אקזוזטים" רבועים מאחור מעניקים קצת שובבות לתמונה.
סה"כ ציון טוב לעיצוב – גם אם באופן אישי הייתי מעדיף קצת יותר נועזות. העיצוב
הפנימי של הספורטאג', הוא עיקר גאוותה של קיה מול הטוסון אחותה. וזה אכן מבדיל את
קיה מיונדאי ומקרב אותה ליצרנים יפנים ואירופאים מובילים. לוח המחוונים מזכיר
(לטובה) את אלו של ב.מ.וו, המושב גבוה ונוח, קונסולה מרכזית מוכספת המכילה בתוכה
מערכת שמע מתקדמת (גם קסטות, גם דיסקים גם MP3). מתחת למערכת השמע מערכת הפיקוד של
מיזוג האויר. ברור, נאה, ונגיש. בולטת בנוכחותה היא ידית אחיזה מוכספת, הממוקמת
באופן לא שימושי אך מאוד מרשים אל מול פניו של הנוסע מימין. הידית נותנת "כוח" לתא
הנוסעים כולו ומרחיבה את תחום עיצוב תא הנוסעים גם ימינה מהקונסולה המרכזית (שם
לרוב העיצוב נעצר). אם נוסיף לעיצוב את איכות החומרים, הן בדגם הסטנדרטי ועוד יותר
בדגם המפואר יותר המשובץ עור, נגיע לציון כללי טוב מאוד. וזה עוד לפני שנסענו בכביש
ומחצה לו, טלטלנו את המכונית כהלכה – אך לא שמענו כל אנחה ולו הקלה ביותר מתוך התא
עצמו, הוכחה נוספת לאיכות ההרכבה המשופרת של החברה הקוריאנית.
על הכביש ומחוצה לו
שתי הגרסאות אותן ניסינו (2 ליטר דיזל - 102 כ"ס ידני ו-2.7
ליטר,V6 עם 175 כ"ס ותיבה אוטומטית 4 הילוכים) משנעים את המכונית בקצב טוב, עם
עדיפות ברורה (וצפויה) בכמות הכוח ובזמינותו למנוע הבנזין. נוחות הנסיעה (כפי
שנבחנה בכבישיה הבינוניים מאוד של פלמה דה מיורקה) טובה עד טובה מאוד. ההגה אנמי
מעט, כשהגה גרסת הבנזין כבד מעט יותר (אך אינו מתקשר טוב יותר). עם זאת, תגובת
ההגוי טובה, מיידית וללא שטח מת. החלפת ההילוכים הידנית (במנוע הדיזל) היוותה נקודת
תורפה – תנועה צמיגית של הבורר וחוסר דיוק. העקיפה בדרך הררית בשתי הגרסאות לא
הייתה קלה כשמנוע הדיזל נחנק בטרם עת ומנוע הבנזין סובל מהילוכים ארוכים מדי.
המכונית התנהגה בצורה נייטרלית עם נטייה קלה מאוד לתת הגוי, שנבלמה בקלות בין אם על
ידי כניסת ההנעה האחורית (כניסה מהירה ולא מורגשת), בין אם על ידי מערכת היציבות
הדינמית (אופציונלית) ובין אם על ידי הופציונלית) ובין אם על ידי הרפייה קלה מאוד
מדוושת התאוצה. אין ספק שבמטרה הזו – יצירת תחושה של מכונית נוסעים – קיה הצליחה
היטב. אגב, נדמה היה לי שהמכונית אף נוחה בכבישים גליים מאחותה לבית יונדאי, אך את
זה יש לבדוק בהשוואה ועל כבישים זהים. רעשי רוח התחילו להפריע רק במהירות של מעל
120 קמ"ש, ורעשי כביש עברו לחלל המכונית אך לא ממש הציקו.
מחוץ לכביש, נבחן
הספורטאג' בעלייה דרדרתית, שבילים סלולים (גליים ולא גליים), ואף ירדנו איתה לחוף
ים חולי. הקוריאני צלח את כל המכשולים בקלות יחסית, ללא תלונות של המרכב מבחוץ או
הריפוד מבפנים. בדרכים אליהן מיועדת מכונית מסוג זה, בדרכי העפר, הצטיינה הספורטאג'
ואף הפתיעה כשנוחות הנסיעה השתפרה בשבילים מחורצים עם עליית המהירות. גם בשטח
העדפתי את מנוע הבנזין החזק והזריז יותר. הייתי כמובן מעדיף מנוע כזה עם תיבה בת
חמישה הילוכים, ואף אמרתי את זה למנהל הפיתוח של הדגם. "אנחנו עובדים על זה" ענה
הקוריאני האדיב...
הסיכום
הספורטאג' טובה, נותנת תמורת מחיר מצוינת
ו...היא מככבת במבחן מקומי בגליון אוטושטח מס' 19. טוב, לא ממש הספורטאג' עצמה, אלא
אחותה התאומה לבית יונדאי.
אין כמעט הבדל בין המכוניות, וכשזה המצב, ההצלחה
נקבעת הרבה לפי מיצוב ומחיר. כפי שזה הסתמן בהשקה, למרות שלא נאמרה תשובה מפורטת,
מחיר הספורטאג' בישראל (כמו גם באירופה) יעלה על זה של הטוסון (כ-165 אלף שקלים).
השאלה "כמה יותר", יחד עם השאלה "האם יצליחו ביונדאי לקצר את זמן ההמתנה הארוך מאוד
לטוסון המצליחה" - תקבע גם את התשובה לשאלה "כמה קיה תמכור"...
*המחירים נכונים ליום פרסום התכבה
