הכתבה המלאה פורסמה במקור בגיליון 252 - פברואר 2007
נתחיל בסיפור קטן. המכונית הפרטית הראשונה שהיתה בבעלות משפחתי היתה וולוו: 122 כחולה עם גג לבן, בלונדון, אי שם בשלהי שנות ה-60. בשבילי זה היה קצת מוזר כי עד אז הכרתי, כילד קיבוץ אופייני, רק משאיות וולוו. אז, כמובן, לא היה לי מושג מה המשמעות של המכונית החדשה בעלת העיצוב הרבוע, אבל תכונה אחת שלה זכורה לי היטב: קוטר הסיבוב המדהים. לא יודע למה דווקא זה נכנס לי בראש, אבל היכולת של וולוו לתמרן במצבים צפופים הפכה לשם דבר.
ב-S80 החדשה קוטר הסיבוב רחוק מלהרשים. להיפך. ככה זה כשמתעקשים לדחוף מנוע טורי לרוחב ולהניע את הגלגלים הקדמיים. ופשוט אי אפשר שלא לראות את המשמעות הסימבולית של העובדה הזו, כי בימים אלה וולוו צריכה למצוא דרך לתמרן בשוק צפוף ותובעני, עם גובה רף שהולך ומטפס באדיבות המתחרות מגרמניה. גרסת ה-3.2 שקיבלנו למבחן נושאת תג מחיר של 476,000 שקלים, יותר מהאודי A6 המקבילה, יותר מב.מ.וו 530, יותר מלקסוס GS300, יותר מיגואר S-טייפ, יותר ממרצדס E280, יותר מסיטרואן C6 או פיז'ו 607 המקבילות, בוודאי ובוודאי יותר מהאמריקאיות לבית ביואיק, קאדילק או קרייזלר. רק הונדה לג'נד עולה יותר.
במצב שכזה, כדאי מאוד שהמכונית שאתה מנסה לתמרן איתה בשוק מאוד-צפוף תהיה מאוד טובה. ה-S80 היוצאת לא היתה כזאת. היא היתה מרווחת, נוחה, קצת חריגה, ובגרסת ה-T6 המוגדשת בהחלט מהירה, אבל הדור העדכני של מכוניות הסלון האירופיות הותיר אותה הרחק מאחור. ל-S80 החדשה יש, אם כן, משימה מאוד לא קלה.

יורדים לפרטים
עושה רושם כי הדרך העיקרית בה בחרה וולוו להתמודד היא תשומת לב מדוקדקת – וכשאני אומר מדוקדקת, הכוונה לירידה לפרטים ברמת הפרעה אובססיבית-נוירוטית – למיליון ואחד פרטים שרובם קשורים לתחום הבטיחות. יש בכך בהחלט חוכמה, משום שוולוו מזוהה עם בטיחות וזהו תחום אחד בו היא יכולה להביט בעיניים של הקונקורנציה בלי למצמץ. להבדיל, למשל, מתחום ההנעה והביצועים: מנוע ה-3.2 ל' החדש, למשל, הוא כמעט החלש ביותר בקטגוריה. השוואה המתבקשת מול מנוע ה-3.0 ל' ואלווטרוניק של ב.מ.וו, למשל, משאירה את ה-S80 בנחיתות מורגשת: ה-530 מגיעה מ-0 ל-100 יותר משניה מהר יותר מהוולוו, למרות נחיתות הנפח הקלה!
נחזור, אם כן, לפרטים. אחרי חצי שעה של הרצאה מצד ג'קי, קצין הרכב הרציני להפליא של 'מאיר', יבואני וולוו, מוחי כבר איבד את כושר הקליטה. אני מניח שלא ידעתם, למשל, שוולוו התנגדה במשך שנים לסגירה אוטומטית של החלונות ברגע שנועלים את הרכב עם השלט. למה? כי זה לא בטיחותי, כמובן. אז ב-S80 החדשה הם התרצו, ואפשר לסגור את החלונות, אבל רק אם הנהג מתכוון לזה ומוכיח את כוונותיו הרציניות למכונית באמצעות לחיצה מתמשכת, יותר מ-5 שניות, על כפתור הנעילה בשלט. אותו כפתור גם יפעיל את קיפול מראות הצד, אבל רק אם תחליטו שזה מה שאתם רוצים: אפשר להפעיל ולבטל את הפונקציה הזו מתוך הרכב, באמצעות תפריטים ומסך קטן.
באותם תפריטים אפשר להחליט עוד על מיני דברים. כמו, למשל, לכמה שניות ידלקו אורות החזית כשתלחץ על הכפתור הייעודי בשלט או מהם התנאים בהם תתריע מערכת ה"שים-לב-אתה-מתקרב-מהר-מדי לרכב-שלפניך". אה, על זה עוד לא סיפרתי? ובכן מדובר במערכת מבוססת-ראדאר, שמגיעה כסטנדרט עם כל S80 למעט הגרסה הבסיסית, 2.5 T. כשהיא מזהה קצב "סגירה" מהיר מדי על הרכב שלפניך היא מפעילה הבהוב חזק של סוללת לדים בראש הדשבורד, ממש מול עיניך, יחד עם צפצוף מעיר-מתים שמועבר דרך הרמקולים של מערכת השמע (ומשתיק כל דבר אחר המושמע דרכם). וזה עובד, אוי איך שזה עובד.
גם מערכת ה-BLIS עובדת. אפילו יותר מדי טוב. מדובר במערכת התראה למה שקורה בשטח ראיה מת (או, כאשר מדובר בנהגים ישראלים, השטח שמכוסה על ידי המראות שאותן אנחנו לא בודקים): מתחת לכל אחת ממראות הצד ממוקמת מצלמה קטנה, שקולטת כל רכב שנמצא בנתיב לידך וקצת מאחור ומדליקה נורית כתומה על הדלת בצד המתאים. יותר מדי טוב, כי הרי בתנועה שלנו יש שם מכוניות כל הזמן, כך שהנורה מופעלת בתדירות גבוהה ובסוף אתה מתרגל. בפעם האחת והיחידה שזה צועק "זאב זאב" באופן מוצדק, אתה כבר לא כל כך מתייחס. אפשר, אגב, לבטל את פעולת המערכת, באמצעות כפתור בקונסולה המרכזית. שנמצא ליד הכפתור שמבטל את התראת הקרבה. מרוב אופציות לא רואים את היער, בחיי.
יש גם בקרת שיוט חכמה, שיודעת להאט את הרכב במידה והנהג לא ערני; ואפשרות לכוון את המרחק בו היא נכנסת לפעולה, באמצעות מתגים על ההגה. יש מפתח שלט סופר-חכם, שאפשר להישאר איתו בכיס ולפתוח כך את הרכב בלי ללחוץ על כפתור כלשהו, שזה נהדר כשמגיעים עם קניות לרכב; ועד כאן אין שום דבר שלא תמצא בכל רנו מגאן עדכנית. אבל אם תבחר במפתח הסופר-חכם, אתה גם יכול לקבל אינפורמציה מרחוק על מה שקורה בתוך הרכב. וולוו קוראים לזה "מתקשר אישי", שיכול לדווח לך למשל אם היה, או מתבצע בפועל, ניסיון פריצה. אם אני לא טועה יש למטרה הזו גם חיישן פעימות-לב, או משהו כזה. בשלב הזה של ההסברים, כאמור, המוח שלי נכנס לציפת שסתומים. מה שאני זוכר במעורפל זה שפתיחת דלת גורמת לפתיחת הנעילה בכל שאר הדלתות. אלא אם תתכנת אחרת את המחשב המרכזי... אמא'לה!
ולעומת זאת, אפשרות לביטול כרית-האוויר של הנוסע היא אופציה בלבד. למה? כי וולוו לא מאמינה בהסעת ילדים במושב הקדמי. כי מה אם תשכח לבטל את הכרית? אז אנחנו לא נותנים את זה כסטנדרט. שתבחר אתה מרצונך החופשי לסכן את ילדך, ושזה יהיה על מצפונך...
הלאה. רשימת האבזור כוללת גם פנסים עוקבי פניה, יעילים להפליא. אז זה אמנם לא מערכת התאורה הסופר-מתוחכמת ורבת המצבים מהדור האחרון של מרצדס, אבל עדיין מדובר בפנסי בי-קסנון רבי עוצמה, שמאירים לך את הדרך בכביש מפותל בצורה נהדרת. כאשר אתה נעצר, אגב, הפנסים מתיישרים ישר לפנים ומפסיקים לנוע יחד עם ההגה. אלא אם, כן, ניחשתם, בחרתם אחרת בתוך התפריטים. אין לזה סוף. בקצב הזה לא נגיע בכלל לנסוע, אז נעצור כאן.

על הדרך
העיצוב שומר על האופי המאופק והסולידי של הדגם היוצא, ואיכשהו מצליח להיות כמעט שקוף. במבט בוחן אפשר לראות את הקרבה המשפחתית הברורה לשאר דגמי וולוו, וההופעה יותר שרירית ורחבת-כתפיים מה-80 הקודמת – אבל עדיין, המבט שלך (ושל עוברים ושבים) איכשהו מחליק ועובר הלאה. אני מניח שלקהל היעד המסורתי של וולוו, הופעה אנונימית היא דווקא יתרון. תא הנוסעים ברכב המבחן היה מדופן כולו בגוון בהיר אחיד, כולל כמעט הכל – המתגים עצמם, כל המשטחים, המושבים (בעור רך וריחני), כשרק פסי אלומיניום (אמיתי, לא כאילו) שוברים את האחידות. האפקט אוורירי ביותר, אולי מעט אמריקאי מדי לטעמי, אך עדיין נעים מאוד, ורק מחזק את הרגשת המרווח. ה-S80 הקודמת היתה מהיותר-מרווחות בקבוצתה – בין היתר בזכות ההנעה הקדמית והמנוע הרוחבי – והמכונית החדשה אפילו מרווחת יותר מלפנים, אך מאחור, במפתיע, היא לא כל כך נדיבה לברכיים.
המושבים מתכווננים חשמלית, כולל זיכרונות, ואני חותם על כך שכל אחד מגובה מטר-וחצי עד גובה אולסי פרי ימצא לו תנוחה נוחה. מה זה נוחה, וולוו שוב מוכיחים שבכל הקשור לתכנון מושבים לנוחות ארוכת-טווח אין להם מתחרים.
הנדסת האנוש טובה ויעילה, למעט ריבוי מתגים מוגזם בקונסולה המרכזית. המנוע שקט ביותר, חלק ביותר, נעים ביותר... ובהחלט היה יכול להיות חזק יותר. הנתונים על הנייר מראים 238 כ"ס ומומנט מרבי שמגיע ב-3200 סל"ד נמוכים למדי; בפועל זה לא מרגיש ככה. על הנייר נדרשות 8.2 שניות להגיע מעמידה ל-100 קמ"ש, על הכביש המכונית מרגישה איטית יותר. המנוע פשוט נעדר מחץ, אם כי להתנהלות שקולה ומדודה הוא מתאים בהחלט. גם ביציאה לעקיפה המכונית אינה מזדרזת יותר מדי, במיוחד כשנדרשת הורדת הילוך – והיא נדרשת. בכלל, פעולת תיבת ההילוכים עצלה למדי, אם כי בדרך כלל היא חלקה למשעי ותורמת להתנהלות הנינוחה.
יחידת ההנעה, אם כן, איננה הצד החזק של המכונית בכל הקשור לביצועים, כפי שכבר נאמר בפתיחה, אבל ללקוח האופייני זה כנראה לא ממש מפריע. מצד שני המנוע מאוד קומפקטי, קל-משקל, חלק (יתרון בסיסי של מנוע 6 ציל' טורי לעומת V) ומעודן. כדאי לדעת שלפורד יש תכניות גדולות למנוע הזה – הוא מיועד להגיע גם ליגואר וללנד רובר במקום מנועי ה-V הנוכחיים.
בצד ההתנהגותי אנו מוצאים שיפור ענק לעומת ה-S80 הקודמת – פער גדול מספיק כדי לאפשר לי ללחוץ ללא חשש בצורה מאוד לא סוציאלית בכבישי הרים מפותלים בנסיעה לילית (כשהפנסים האקטיביים תורמים מאוד לביטחון, יש לציין). התנהגות ניטרלית ורמות אחיזה גבוהות הם המאפיינים המרכזיים, יחד עם הגה סביר מבחינת פידבק שתגבורו תלוי-מהירות. אם משקל ההגה לא לטעמך, הרי לך עוד משהו שאפשר לשנות דרך התפריטים: אפשר לבחור בין שלושה מצבים. המצב האמצעי יתאים לכולם, אני משער, והאפשרות לשנות מתבזבזת לגמרי על מי שיקנה את המכונית הזו; המצב הרך באמת רך מדי, והמצב הקשה מרגיש מלאכותי מעט (אך עדיין נותן תחושה קצת יותר ספורטיבית). בסך הכל, הצד הדינאמי היווה הפתעה נעימה (אם כי עדיין לא מתקרב לרמתן של הטובות בקבוצה – היפניות, הגרמניות והבריטית), כשהביקורת העיקרית היא נוחות נסיעה מתחת לאופטימלית במהירות עירונית. מחוץ לעיר איכות הספיגה מצוינת מבלי שהמכונית תחצה את הקו לצד הנרפה של הסקאלה. אפשר, אגב, לקבל כאופציה את "השלדה האקטיבית" של וולוו, עם בולמים אדפטיביים ואפשרות בחירה בין שלושה מצבים; אם נבחן שוב את קהל-היעד השמרן של וולוו, נבין כי גם אופציה זו מיותרת למדי עבורו.

השורה התחתונה
ה-S80 היא מכונית של פרטים. לא רק מבחינת תשומת הלב שהעניק להם היצרן, אלא מבחינת תשומת הלב שכדאי שיעניק לה הלקוח הפוטנציאלי. יש כאן המון פטנטים, המון אפשרות לתפירה אישית, וכמובן – המון, המון בטיחות. מבחני NCAP היא טרם עברה, אבל אני מוכן להמר על 5 כוכבים ואחוזי הצלחה בצד הגבוה ביותר של הסקאלה. הוולוו הזו נבנתה בפדנטיות חולנית, עם דגשים שונים מאלו הספורטיביים-ביצועיים להם הורגלנו מהאגף הגרמני של מכוניות סלון יוקרתיות. היא אומנם לא מספקת כמותן מבחינת נהיגה נטו, אך מפצה על כך בתחושת הנינוחות, בסולידיות האיכותית – ובכל אותן מיליון ואחת מערכות עזר והתראה והפרטים הקטנים שיכולים לעשות את החיים לקלים ונעימים. רק תוודאו שאתם מקצים לעצמכם את הזמן הנדרש כדי ללמוד את כל הסעיפים ותתי-הסעיפים והאפשרויות והאופציות.
* המחירים בכתבה נכונים למועד פרסומה במקור