הכתבה המלאה הופיעה במקור בגיליון 248 - אוקטובר 2006
העיסוק בברזל, למרבה ההפתעה, הוא משהו שהולך ומעניין את תעשיית הרכב יותר מאשר את המהות אותה הוא עוטף. בעולם בו מכוניות נקנות ומשווקות בהתאם לעיצובן ומיצובן כאשר מתחת לעור שונים פלטפורמות ומנועים מודולריים, ההגדרות הישנות מקבלות טוויסט חדש. בימים ההם (להבדיל מהזמן הזה) פיתוח דגם ספורטיבי כלל כיול עדין ומדויק של יחידות המתלה וסחיטת עוד רבע אלף סל"ד לצד ערימת כוחות סוס מהמנוע הייעודי. ברזל ביד היוצר. היום, כשכל שצריך הוא מנוע חזק מהדגם הגדול יותר בהיצע של הקונצרן, ואולי גם כיול כבד יותר להגה החשמלי ומתלים נוקשים ממחסן החלפים, התדמית שישדר הרכב לרוכשים הפוטנציאליים חשובה הרבה יותר מהניהוג בפועל.
מי בכלל רוצה לפתח מכונית שיודעת באמת לדרוש מהנוהג בה, כשבכל מקרה יש בקרת יציבות שומרת ממעל ותקני בטיחות שנכנסים לווריד? ומה זה בכלל משנה אם הרכב ספורטיבי באמת, אם נספר לכל העולם שהוא כזה ורוב האנשים גם ככה לא יידעו למצוא את ההבדלים. האם מישהו באמת רוצה להתבוסס בתחושות בעולם שהוא מהיר, קר ונטול רגש? לא עדיף שרק יחשבו שהוא כזה - כי זה מה שסיפרו לכולם בפרסומת - ולא יכריחו אותו לצאת מהבועה?
כאילו
הסיבה לערימת הגרוטאות הפילוסופית הזו, היא כמובן העובדה שעיצוב ומיצוב הסיוויק האצ'בק מגדירים מחדש את המעטפת של התוכן המשפחתי שלה. עבודת פחחות ואומנות פלסטית שקשה להישאר אדיש אליה. מכונית שנראית כולה דחוסה, מוכנה וששה אליי קרב הרבה יותר ממה שהיא באמת.
זה מתחיל מהחרטום המרשים, על חיוכו הכרישי, החובר לבתי הגלגלים התפוחים ליצירת מראה מאוד עתידני וייחודי. במבט צד בולט קו חלונות צר, זויות קורה A ו-C הנוטות בחדות (זווית קורה A זהה לזו של ה-NSX הסופר-ספורטיבית) ודלתות אחוריות חבויות (הידיות שלהן מוסתרות בדופן), הממשיכות את הרמז הדינאמי. רק מאחור יוצרת הסיוויק מסר לא החלטי לטעמי.
על הקו הבסיסי המושך מכסות הצטעצעויות מיותרת מאוד (הקו הפלסטי שממשיך את קשתות הגלגלים, סוללת הפנסים מלפנים ומאחור, פתח מילוי הדלק), שיפריעו למראה הזה להפוך לקלאסי. ההצטעצעות נמשכת לתוך תא הנוסעים עם שלל משטחים, צבעים, תאורות וקומות כיפתור. ההרגשה חלליתית למדי.
גרסת החמש דלתות עומדת בזכות עצמה ולא חולקת את בסיסה עם הסיוויק סדאן. ההאצ'בק קצרה מקודמתה בכ-3 ס"מ, נמוכה יותר (בכ-4 ס"מ) ובסיס הגלגלים שלה עומד על 263.5 ס"מ (קצר בכ-5 ס"מ). היא יושבת על תמוכות מקפרסון ומוט מייצב מלפנים, ומאחור נמצאת קורת פיתול (דווקא הסדאן המשפחתית מצוידת במתלי עצמות עצה "נחשבים יותר" מאחור). הגלגלים בפינות המרכב, במידות נאות של 205/55 על חישוקי "16, תוחמים את המפשקים שגדלו והפרופורציות שמציעות בסיס דינאמי משופר.
מנוע ה-1.8 ל' בנזין שהכרנו בסדאן (140 כ"ס ב-6300 סל"ד ו-17.4 קג"מ ב׀4300 סל"ד) אשר שודך במבחן זה לתיבה רובוטית 6 היל'. נהגים עם שאיפות גבוהות ויכולות קצרות יוכלו להסתמך על מערכת נגד נעילת בלמים (ABS) עם חלוקת בלימה אלקטרונית וסיוע בבלימת חירום וגם במערכת בקרת יציבות ברת ניתוק (VSA). שש כריות אוויר ישתדלו לשמור על הנוסעים בזמן תאונה והגה מצופה עור ישתדל להנעים את זמנו של האוחז בו. גרסת הבנזין הרובוטית תמסר לידי הקונה המאושר תמורת 182,000 ש"ח.
כזה
לאחר שנחו העיניים מהמופע האור-פלסטיקי שלבשה הסיוויק, מגלים כי המושב נוח ותואם אפילו את מידותי העגלגלות פלוס. למרות שההגה והמושב מתכווננים לכל זווית לא הצלחתי להגיע למצב בו אני יכול לראות את כל לוח המחוונים - מד הסל"ד ומספר נוריות חיווי נשארו מחוץ לשדה הראיה, מוסתרים על ידי ההגה. בחירת צבעים והחומרים נעימה, אך היא מופרעת על ידי בעיית הנדסת אנוש בדמות בליל כפתורים ואופציות הפזורים לאורך, רוחב וגובה הקונסולה, מעמיסים על הנהג, מבלבלים אותו ויוצרים בעיית תפעול בנהיגה. בנוסף, שלל המשטחים המרכיבים את כיסוי לוח המחוונים - על מפלסיו הרבים - אינם מהודקים באופן אחיד, ומשדרים חוסר אחידות ומוצקות. גבוהים במיוחד ילינו על קו הגג שמתייצב באמצע שדה הראיה שלהם ולכולם תפריע קורה A הבולטת. בראות לאחור, אגב, פוגע החלון המפוצל.
מעבר לעומס העיצובי לא מציעה הסיוויק אבזור יוצא דופן (המדקדקין יציינו את מחשב הדרך וזהו). למרות שהיא מצליחה להסתיר זאת, לסיוויק חמש דלתות, מושב אחורי שיהיה מרווח לשניים עד גובה 1.85 מ' (מרווח ראש מוגבל), כאשר מהנוחות גורעים המושב הנמוך, המסעד שמנסה לדחוף אותך מעליו עם עודף הריפוד וקו הגג המקשה על הכניסה לרכב.
לאחר הלחיצה על כפתור ההתנעה הסקסי מגלים שלמרות הנוחות היחסית שמציע תא הנוסעים ליושביו, על הכביש המשובש התחושות נעימות פחות. בין אין כניסה לאין חניה מצליחה הסיוויק לבלוע כפלים קטנים במהירות נמוכה, אך מפגעים בתדר גבוה יותר כבר לא עוברים בשתיקה - חובטים ומטלטלים את התא. שברים חדים באמת יחסלו את מהלך המתלה הראשוני וישאירו את הבולם חסר אונים אל מול החבטה. לא נעים ולא נוח. עם זאת, על הכביש המהיר (והמשובש פחות בדרך כלל) לא משתפרת איכות החיים של הנוסעים בתא. מתלי הסיוויק מתקשים בטיפול במהמורות, המתלים מגיעים לסוף מהלכם ובמהירויות גבוהות אפילו כפלים קטנים מגיעים היישר אל ישבני הנוסעים. על כביש גלי מרגישה הסיוויק טוב יותר ורכרוכית פחות, אך על גלים בתדר נמוך יותר הורגש חוסר בשיכוך החזרה. כל עוד איכות האספלט טובה, הייתה הסיוויק נינוחה למדי, עם בידוד טוב מרעשי רוח. על אספלט משובש, לעומת זאת, מצטרפים רעשי בתי הגלגלים ובולמים חודרים לתא הנוסעים וגורעים, יחד עם נוחות הנסיעה הבינונית, מאיכות השהייה בתא.
בערך
אחרי שהוכיחה לנו כי נוחות הנסיעה אינה בראש מעייניה, החלנו בנסיעה לכיוון דרום הארץ, לכבישים הידועים בסלילתם הטובה ומהירות פיתוליהם הרבה - אולי משם תצא הבשורה. המנוע משודך כאמור לתיבה רובוטית (I-Shift), מדובר במנוע חובב סל"ד, המתגבר באופן ליניארי ככל שמטפסים במד הטורים (ובמקביל מתגבר השאון הלא מזיק שלו) היודע לספק תאוצות נאות מעמידה והאצות ביניים מספקות. יחידת הכוח חלקה ונעימה יחסית, אך מופרעת (כמנהג הימים האלו) על ידי התיבה הרובוטית. עיקר חטאיה של התיבה הן העברות הילוכים איטיות ולא החלטיות. לא לחינם ההפרשים בין הגרסה הידנית לזו הרובוטית עומדים על כשתי שניות בתאוצה למאה קמ"ש (8.6 ש' מול 10.9 ש'). תפעול ידני, שיכול היה להיות המפלט היחידי מהרובוט הנלוז, מגלה שגם כאן מתערב המחשב בפעולות הנהג, מעלה הילוכים לפי החלטתו וגם עושה זאת באותו אופן מגושם.
בעיקולים הדרומיים המהירים והסלולים למשעי (ברוב המקרים) הראתה הסיוויק רמת אחיזה גבוהה מאוד. בכבישים אלו היא שומרת על הקו בניטראליות וכל עוד נהגה לא מגזים בדרישותיו היא צפויה ומשרה ביטחון. היה והנהג ידחוף קצת מעבר למה שסומן כגבול מגבלותיה, יגלה זה פרונט כבד למדי, אשר שש להרחיב את קו הפניה בצורה בוטה ולא מעודנת. בפניות איטיות וצפופות יותר מקבלת הנטייה לתת היגוי משנה תוקף, כאשר האף מחסל את מהלך המתלה ואז גם הרפיה מהדוושה לא תעזור. גם עם בקרת יציבות מנותקת, לא ששה הסיוויק לנתק מגע עם גלגליה האחוריים ורק בשילוב של כביש חלקלק ומשופע תיווצר פסיעה קלה ומאוד מאולצת להיגוי יתר. ההגה מיישר קו עם יכולות השלדה: הוא מהיר, לא ממש מדויק, לא מתקשר ויחד עם תחושות אלסטיות ונטיית מרכוז לא טבעית, מתקשה לעיתים לספק תחושת ביטחון אצל האוחז בו.

לא בדיוק
מעבר לסוגיה הבעייתית של היות ההאצ'בק גרסה מהתצורה הפחות חביבה על הלקוח הישראלי, הרמיזה העיצובית (והפרסומית) של הסיוויק הזו לספורטיביות משפחתית, חסרת כיסוי לחלוטין. הבחירה בקמפיין דינאמי למכירת הדגם המדובר מתבססת בעיקר על עיצובו ולא על יכולותיו האמיתיות. והאמת, זה לא כל כך חריג, כי לסיוויק תמיד הייתה תדמית ספורטיבית ללא כיסוי.
הנקודה החזקה העיקרית של ההונדה סיוויק האצ'בק היא אותו עיצוב מושך ועתידני, אשר עשוי לגרור לקוחות פוטנציאלים מעולם הסדאן לזה של ההאצ'בק. אבל לנוכח הבינוניות הכללית שהפגינה הסיוויק על כבישי ארצנו - ובעיקר, נוחות הנסיעה הלקויה - אין אנו רואים כל יתרון המצדיק מחיר כה מופרז בהשוואה למתחרות.

*המחירים המופיעים בכתבה נכונים למועד פרסומה המקורי