"אוטו בלי מנוע" – כך מגדיר גיורא רום את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במפגש עמו שנערך ביום שני. הסיבה לכך, לפי רום, היא חוק הרשות עליו מבוסס הגוף הזה שהוקם לפני עשור.
מטרת החוק החדש, כך רום, תהיה להעניק לרשות את הכלים שאין לה כדי לפקח על הבטיחות בישראל. כידוע, חוק הרשות הנוכחי מעניק לרשות אפס סמכות בכל תחומי הבטיחות.
צילום: מנהל
רום, בתגובה לאמירה כי משרד התחבורה הוא זה שגרם בזמנו, ובניגוד להחלטת הממשלה(!), לעיקור המלא של המלצות ועדת שיינין – שעיקרן: רשות בעלת יכולת בכלל ובתחום התשתיות בפרט – יצא נגד "התרבות הירושלמית" המעניקה לגופים מסוימים "סמכות בלי אחריות".
וכן, לפי רום המהלך הוא על דעתו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ.
רום והבטיחות
היו"ר הנכנס של הרשות הלאומית אמור לעמוד בראשה עד סוף 2017 – המועד בו יפוג תוקפו של החוק עליו היא מתבססת. גיורא רום מביא לרשות המוכה הזו, "שסבלה ממתחים פנימיים, בינה לבין עצמה ובינה לבין משרד התחבורה" מספר תכונות חשובות, שאמורות לאפשר לו להצליח במשימה זו.
*****
גיורא רום (71) היה טייס ומפקד בחיל האוויר – "אלוף הפלות" בששת הימים, נשבה בהתשה, פיקד על טייסת ביום כיפור, היה מפקד שני בסיסים (כולל תל נוף), שימש כראש מטה ח"א וסגן מפקד החייל. ב-1992 קיבל דרגת אלוף ושימש נספח צה"ל בארה"ב. לאחר מכן היה מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות ובהמשך מנכ"ל הסוכנות היהודית. מ-2008 שימש במשך שש שנים כמנכ"ל רת"א (רשות התעופה האזרחית), וקידם את בטיחות התעופה בישראל. בתחילת 2016 מונה לתפקיד יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
צילום: מנהל
השילוב של טייס ומפקד בכיר בחיל האוויר, ניסיון גדול בניהול מערכות גדולת, כולל אחת הקשורה למשרד התחבורה, וגיבוי מלא של השר ישראל כץ הוא נכס נדיר בתחום.
עם זאת, ולמרות כל הניסיון העצום שצבר רום, הוא צריך להתמודד מול האופן בו המדינה מתנהלת בתחום הבטיחות בדרכים והדרך בה משרד התחבורה מתייחס לנושא מאז ומעולם. ובלשון המעטה: קל זה לא יהיה.
*****
רום טוען כי אין לפרק את הרשות לבטיחות בדרכים, מכיוון שרשות מסוג זה קיימת בכל מדינה מתוקנת, והיא חובה לקידום הבטיחות. בנוסף, רשויות בעלות סמכויות קיימות בארץ, כמו רת"א. רום מסכים שהרשות הלאומית היא סטטוטורית אבל לא רגולטורית – כלומר: יש לה מעמד עצמאי ונפרד, אבל אין לה סמכות כלשהי – וטוען כי החוק החדש יפתור בעיה זו. ואפילו יותר: לרשות יהיו לא רק סמכויות "אורכיות" (שאין לה כיום), אלא גם "רוחביות" – כאלה שיתייחסו לפעולות של משרדים אחרים.
צילום: מנהל
החוק והרשות
הפגישה הראשונה של יו"ר הרשות החדש עם עיתונאים הוגדרה כ"מפגש היכרות" ולא כ"מסיבת עיתונאים". רום התייחס לחוק החדש שיוצע בעוד כשנה וחצי ואותו הוא רואה כעיקר תפקידו; "חוק" הוא קבע, נכתב על-ידי "מומחי תוכן". והרשות צריכה להיות מובילה במקצוענות שלה, אבל "אין מסה קריטית של מקצוענות".
כתוצאה ממצבה של הרשות, היא אינה עוסקת בדברים העיקריים. חמור מכך: היא מנוהלת ברמה כזו שאינה עומדת אפילו בכללי העמותות(!) – של יחסי הוצאות, למשל.
רום יוצא נגד המתכונת הנוכחית של פעילות הרשות ותקצובה; הרשות רק מעבירה כספים, ואין לה כל שליטה על השימוש בהם. בעניין הזה משבח היו"ר את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, על כך שקיבל אחריות תקציבית לכסף המיועד לאגף התנועה ולמשטרת התנועה.
.jpg)
צילום: מנהל
עם זאת, בתחום אחד רום בעד תקצוב: החינוך. לפי רום יועבר כבר בשנת הלימודים הקרובה סכום של 18 מיליון שקלים, וזה יוקדש לשעה שבועית אחת בכיתות א' וב', ה' ו-ו' וי';. עמידה במבחן סיכום בסוף כיתה י', תקנה פטור ממבחן תיאוריה (לשנתיים; אם התלמיד לא הוציא עד אז רשיון נהיגה). בשלב זה אין אישור להצעה שמבחן הסיום יהווה תחליף למבחן התאוריה.
עניין אחד לא נסגר. לפי החוק צריכים להיות במועצת הרשות עשרה נציגי ציבור; כיום יש אחד והוגשה בקשה לעוד חמישה. והשאר? רב הסתום על הגלוי.
בטיחות
רום העלה מספר עניינים חשובים בתחום הבטיחות עצמה. ביחס למהירות, הוא ציין ש"הרגולטור נהג בחכמה" כשהעלה את המהירות. בעניין זה טען רום כי הנהג צריך להתאים את נהיגתו הן לתשתית והן למשתנים (תנועה, מזג אוויר וכו');
על הצעתו לביטול מצלמות המהירות, ראו כאן. עוד ציין רום את העובדה כי שיעור ההרוגים בין הולכי הרגל בישראל כפול ממדינות אירופה (עניין עליו כתבנו כבר כאן, באוטו), והתייחס לתחומים נוספים בהם קיים סיכון גבוה: המגזר הערבי, רכב כבד, קשישים ועוד.
*****
תרבות נהיגה ועוצמת הדז'ה-וו
מאז שנות השמונים מתייחסת המדינה לנושא הבטיחות, ומאותה תקופה מלווה 'אוטו' את דרכה של המדינה – מביא את דברי הקברניטים בתחום, מגיב לפי השקפתו וגם מציע דרכי פעולה ודגשים.
מי שנכנס לתחום רק לפני מספר חודשים אינו אחראי למעשים ולמחדלים, לאמירות וגם לקשקושים. אבל כאשר משפטים מסוימים צצים, נוצרת, גם אצל כותב שורות אלה, בעיה.
צילום: מנהל
א. כאשר רום מתייחס ל"תרבות הנהיגה", מביא את נהגי ארה"ב הזורמים על שבעת נתיביהם כמופת מול הנהג הישראלי, נוצרת מיד בעיה. 1. בארה"ב נהגים לא מחליפים נתיבים; 2. תרבות הנהיגה האמריקאית כוללת, גם, אלכוהול האחראי לשליש מההרוגים(!) ו-3000 עצורים ללילה; 3. ממש לא ברור מה הקשר בין נהג מעצבן, כזה שלא מתנהג יפה, לבין תאונות; 4. בהינתן כמעט אפס נוכחות משטרתית מגדרה עד חדרה (שלא לדבר על אכיפה), יחד עם התנועה העצומה באזור הזה, בייחוד בשעות העומס – ברור שהנהג העברי מתנהג הרבה יותר טוב ממה שמספרים עליו. כאשר מכניסים למשוואה גם בעיות תשתית (מרחק בין צמתים פקוקים, למשל) היוצרות בעיות משל עצמן, כדאי לבחון מחדש "אמיתות" כאלה גם מכיוון זה.
ב. הגורם מספר אחד בצמצום תאונות דרכים וחומרתן הוא התשתית. הנתונים עצומים – וחד-משמעיים. מקומות קטלנים הפכו לסופר-בטוחים רק בגלל זה – וזה תחום שכולו באחריות המדינה. הרשות הלאומית הוקמה – לפחות עקרונית, עד שסירסו אותה עם נוסח החוק – בעיקר כדי לטפל בכך. כאשר נשמעת הסתייגות מעניין זה, כאשר ההקשר הבטיחותי של התשתית הופך, אצל יו"ר הרשות לבטיחות, שני לעניין הזרמת התנועה, יש בעיה.
ג. המדינה אינה חוקרת באופן מעמיק תאונות דרכים. חקירת עומק אמורה למצוא כשלים מערכתיים, אלה שמראים מה לא נכון ומצביעים על הדרך לתיקון. יש בעיה חוקית – אבל כדאי להתגבר עליה. העובדה שזה תפקידה של חקירה כזו ומשרד התחבורה הוא מתנגד אדוק לה, מחייבת בדיקה מעמיקה יותר של עניין זה. חקירת עומק של תאונות "לא מלמדת"? היינו מבקשים לחלוק על קביעה זו.
ד. יש הרבה מידע בישראל ולא מעט מסקנות של ועדות מקצועיות – שהמלצות כולן התקבלו, אף המלצה לא יושמה. היכרות עמוקה הן עם המידע הגולמי והן עם אותן מסקנות, אכן, תעשה את הרשות, על כל אנשיה, מקצוענית יותר.
*הכותב היה חבר בוועדת שיינין.
צילום: מנהל
