כביש נס הרים, אומר את הידוע לכל, הוא כביש הנהיגה המהנה ביותר בסביבה הקרובה לתל אביב וגם לירושלים. זהו כביש המטפס בשיפוע תלול ומפותל מאזור בית שמש ועד לנס הרים. אומנם ניצן אביבי, הקדים וכתב על הכביש במדור זה. אבל, הוא לא הכניס לחגיגה את פיצ'ונקה, המסעדה שממוקמת כמעט בפסגתו. לכן החלטתי לחזור לכביש כדי להגיע למסעדה, אך לכתוב על טיול נאה בסביבה הקרובה (ויש הרבה כאלו).
הערת אזהרה: כביש נס הרים מחייב זהירות, בעיקר את אלו שאינם מכירים אותו היטב. ואם בימי חול הוא מחייב זאת, בימי שבת בבוקר על אחת כמה וכמה. אלו השעות שאופנוענים ורוכבי אופניים מנסים בו את כוחם. לא הייתם רוצים לא להקפיד על הנתיב הצר ואז לפגוש ברוכב אופנוע שגם הוא לא דייק בקווים שלקח.
צילום: דני פרומצ'נקו
היער
יער צרעה הוא מטרת הטיול הפעם. הכניסה ליער סמוכה לצומת נחשון ונמצאת 4 ק"מ מזרחית ממנו (הכניסה לכפר אוריה), או 6.2 ק"מ (מול הכניסה לתעוז), על כביש 44 לכיוון צומת שמשון. אפשר להגיע לצומת נחשון — נקודה חשובה לפני מלחמת ששת הימים שהיה בה פונדק דרכים, שעבדה בו בחורה בשם שרה שהסעירה את דימיונם של לא מעט דרדקים שעברו שם — מכביש 3 (לטרון־צומת ראם) או מכביש 44 (רמלה־צומת שמשון).
היער הזה פשוט מקסים, עם כבישים צרים המוגבלים ובצדק ל־30 קמ"ש. מה יש שם? נופים נהדרים, מיני סכרים מסביב לעצי זית המאפשרים להם לגדול בשיפוע חד, דרך פסלים מדהימה. וגם מגרש כדורסל, מתקני שעשועים לילדים, אזורי פיקניק ודרכי עפר המתאימים לטיולים רגליים ולמכוניות הנעה כפולה. אני לא ממליץ לרדת אליהן עם מכוניות ללא הנעה כפולה למרות שהן נראות קלילות.
צילום: דני פרומצ'נקו
בקיצור מקום יפיפה לטיולי משפחות, לפיקניק או סתם לזוג רומנטי שבא להתענג על הנוף ועל האוויר הנעים מזה שבשפלת החוף. סיימתם לטייל ביער ואתם רעבים? חזרו על עקבותיכם וצאו מהיער לכביש 44, פנו ימינה/מזרחה, הפעם לצומת שמשון, פנו בכביש 38 (כביש חדש עם מחלף יפה, כל הכבוד לכץ) לכיוון בית שמש. פנו שמאלה אחרי תחנת המשטרה, עקבו אחרי השלט שמכוון למערת הנטיפים (הפנייה מאוד לא בולטת, ניתן בקלות לפספס) ואתם בדרך. תיהנו. המסעדה היא במושב נס הרים עצמו, ימינה מהכביש שאתם בדרכם למעלה.
פיצ'ונקה
זו מסעדה גדולה וכשרה במושב ירוק, הצופה על הנוף המדהים של הרי יהודה. יש לה אולמות גדולים, מרפסת גדולה מקורה ועוד מרפסת פתוחה, הצופה על הנוף המדהים. אני בטוח שלו היינו שם בערב, היינו בוחרים לשבת בחוץ. אך חומו של יולי, דחף אותנו לאולם המרווח והממוזג ושם בחרנו לשבת.
צילום: דני פרומצ'נקו
למנות ראשונות בחרנו בסלט ירקות קצוץ, עם שמן זית, טחינה וביצים קשות פרוסות (42 שקלים ובמיקס פטריות בטאבון (39 שקלים), עם רוטב טריאקי, מירין ושומשום. הטאבון אגב, המוצב בכניסה למסעדה, מככב בלא מעט מנות. שתי המנות הוגשו בכמות נדיבה ותיבול עדין. קשה לחדש בסלט קצוץ — והסלט אכן לא חידש, אולם גם לא אכזב. מנת הפטריות הטובה סבלה מהיעדרה של שמנת שהייתה עושה לה נפלאות, אולם בארוחה בשרית במסעדה כשרה, זה לא אפשרי. למנות עיקריות הזמנו פילה סלמון נורווגי ברוטב שום שמיר ופסטו (85 שקלים וקבב כבש ירושלמי (79 שקלים). הסלמון היה עשוי כהלכה ועסיסי כנדרש וקבב הכבש עם הטחינה והעגבניות השרופות היה טעים ביותר. השירות היה מהיר ומאוד לבבי.
סה"כ, בשקלול מרחב הפנים הנאה והמלבב, הנוף הנפלא, איכות האוכל והמחיר השפוי, הענקנו למסעדה 4 כוכבי ברידג'סטון.
על הקינוחים ויתרנו; אותי קשה להדליק עם קינוחים שאינם חלביים; אותה קשה לפתות עם קינוחים נוגדי גזרה.
צילום: דני פרומצ'נקו
