התחלתי לעבוד במגזין אוטו לפני קצת יותר משנה, עניין ביוגרפי זה מצוין כאן כדי שתבינו קצת יותר טוב את חניית החלומות שלי – שבכלל לא ידעתי אודות קיומה עד לפני שנה.
אה כן, אני בחורה.
כשהגעתי, מה שבלט הייתה התשוקה של כל הסובבים אותי למכוניות, הלהט שבו דיברו על כ"ס/מומנט/חלוקת הילוכים ותצורת מתלים. אבל אני, בחורה מן השורה שידעה להבדיל בין סמל של טויוטה לסמל של מאזדה, הרגשתי כאילו מדברים לידי בפינית. דמיינו לעצמכם גברים שבמשך ימים שלמים מקשיבים לשיחות הכוללות (בעיקר) התייחסות למריחת איילנר, גימור תפירה בשמלת שיפון ו-so KATE של לבוטין ב-5000 שקלים (כן כן, מחיר של קיט בולמים מקצועי)...
בעצם, לא גדלתי וחייתי את התחום כבר "מהרחם" (ושום מילה על הסטיגמה המוכרת אודות נשים ומכוניות!) אך את אהבת מכוניות, התחלתי לאט ובזהירות. הקשבתי, קראתי, שאלתי, התחלתי להיכנס לעניינים ולראות את הקסם, ואז החלטתי! לא צריך לדעת מה זה 'ברמבו' או 'קרמבו' כדי לחלום על מכוניות ב-400,000 שקל, נכון?
צילום: מנהל
הראשונה תהיה, בלי כל ספק, ה
מאזדה 2 האהובה שלי, שכבר נמצאת בחנייתי. מודל 2016, מנוע 1.5 ליטר, תיבה אוטומטית (בלי הערות בבקשה), ברמת גימור "פיור-וויט" וצבע לבן פנינה - קטנה ומדהימה. בכל פעם שאני נכנסת אליה אני מרגישה כאילו שנכנסתי למינימום מכונית פרמיום. הגעתי מסוזוקי ספלאש, כך שבשבילי היא גם זריזה מספיק. הרי בחיים הכל יחסי. יש יגידו שב-115,000 שקלים היא מעט יקרה לקטגוריה שלה, אבל בעיני, היא שווה כל שקל!
מכונית שנייה שאבחר צריכה להיות עם גג פתוח, גם כי בא לי להרגיש איך זה עם שיער שעף ברוח (למרות שזה עושה קשרים). תמיד רציתי מיני (השמועה אומרת שכולן), לא החצאית - המכונית. בחיפושי אחר האחת שלי, מצאתי את המיני מן החלומות:
קופר S קבריולה, ברמת גימור גבוהה – והכי חשוב: באדום. חלום. שנת 2014 עם 28,000 ק"מ ו-187 כ"ס (אימא'לה, זה המון), במחיר מצחיק (מה בדיוק מצחיק פה? המערכת) של 180,000 שקלים. אבל, מה זה כסף? יש לי מיני קופר פתוחה ואדומה בחניה.
נשארו 105,000 שקלים בקופה הדמיונית. תמיד אהבתי את הטבע, אז חשבתי על משהו לשטח, כזה עם הנעה כפולה, שינוי מרענן מעוד סופרמיני אדומה בחנייה. אבל אז נזכרתי בטיול הגדול שלי לדרום אמריקה; בו עשיתי מסע טרקטורונים שהשאיר לי זיכרון נעים: נסיעה בשטח באוויר הפתוח והרגשת שליטה על כלי שהיה מאתגר מאוד עבורי. החלטתי שמתאים לי טרקטורון בחניה.
צילום: מנהל
חיפשתי, התייעצתי, ובסוף הלכתי על האחד שמשך לי את העין יותר מכולם: ימאהה YFZ450 rse. 2015, שחור (נראה מהמם), יד ראשונה, ו-85,000 שקלים מהקופה. התאהבתי. קניתי.
בכסף שנותר ארכוש ציוד רכיבה כולל חליפה מלאה (יש צמודה?), אני פשוט אוהבת מדי את הבגדים שלי בשביל שאחרב אותם בחול וחולירע.
יום ראשון, מניעה את ה-2 ויוצאת לעבודה. יום חמישי, מניעה את המיני, פותחת את הגג, ונוסעת לאסוף חברה בדרך ליציאה. יום שבת, עולה על ביגוד רכיבה, ויוצאת להרים סביב ביתי לנסיעת אדרנלין לטובת הנשמה. מקווה שבקרוב אוכל להרשות לעצמי את הרכישה הגדולה, עד אז – המאזדה החלומית שלי כבר נמצאת אצלי בחנייה...
צילום: מנהל 
