אנשי מערכת אוטו שונים זה מזה בלא מעט דברים. אחד אוהב מכוניות פתוחות, אחר רכבי שטח, שלישי נשבע בהנעה אחורית ורביעי נוהג, רחמנא לצלן, במכונית אדומה (שהיא לא פרארי). אבל יש גם הרבה במשותף: כולנו אוהבים מכוניות טובות, כבישים טובים - ואוכל טוב. ובמדור הזה ננסה לשלב בין האהבות הללו - בכל חודש נציע לכם מסלול שמשלב כביש נהיגה טוב ואוכל טוב. למכונית הטובה תצטרכו לדאוג בעצמכם.
צילום: מנהל
ההר והמלך
המסלול החודש לוקח אותנו צפונה, אל הנופים והדרכים של הגלבוע. תחילת המסלול נמצאת במרחק של כשעה ורבע נסיעה מת"א - יורדים מכביש 6 במחלף עירון (או מכביש 2 במחלף קיסריה) ופונים מזרחה. אחרי שעוברים את צומת מגידו, פונים ימינה לכיוון חבל התענכים (כביש 675) וממשיכים עם הכביש עד הפניה ימינה לדרך נוף הגלבוע (כביש 667).
אם יש לכם מכונית עם גג נפתח - זה הזמן לפתוח אותו. אם לא - פתחו את החלונות, שימו מוזיקה רגועה, וסעו באיזי. דרך נוף הגלבוע היא אחת הדרכים היפות ביותר בארץ לטעמי - במיוחד בעונה הזו של השנה. היא מתפתלת לאורך קו הרכס בין שדות מרעה פתוחים, מטע שקדיות ענק (אם מגיעים בסביבות ט"ו בשבט, המראה פשוט מהמם) ואז נכנסת אל תוך החורש. אם תזדרזו, עוד תראו מרבדי כלניות ורקפות בצד הדרך, שפשוט עושים טוב על הנשמה. הסלילה טובה, אבל שימו לב למעברי הבקר. חשוב גם לשמור על עירנות, למרות הפיתוי להביט לצדדים - הכביש צר יחסית וללא שוליים והנהגים ממול לא תמיד מקפידים להישאר בנתיב שלהם בפניות.
צילום: מנהל
אחרי מספר קילומטרים, תראו שלט המפנה שמאלה לכיוון כתף שאול - על שם המלך שנהרג על ההר - שם יש נקודת תצפית נהדרת על נופי עמק יזרעאל. אם יהיה לכם מזל, תוכלו לראות בסלעים תחתיכם גם שפני סלע, ובסופי השבוע יש גם סיכוי טוב לראות גולשי מצנחי רחיפה ממריאים באיטיות אלגנטית.
חזרו לדרך הראשית, והמשיכו מזרחה (שמאלה). כאשר תצאו מתוך העצים, חפשו מצד ימין את המצפור - עוד נקודת תצפית מומלצת ביום עם אוויר צלול. לאורך הכביש, שאורכו כ–14 ק"מ, יש לא מעט פינות פיקניק שקטות המזמינות לעצירת קפה רגועה.
צילום: מנהל
ירידה לשם עלייה
כאשר תגיעו לצומת גדול (יחסית) עם כביש המגיע משמאל (6666) פנו שמאלה והדקו חגורות. מדובר בכביש קצר יחסית, פחות משמונה ק"מ אורכו, אך כזה המציע מגוון גדול של פניות ואספלט טוב למדי, ולמרות שזו ירידה - יש לכביש את כל מה שצריך כדי להעלות לכם את הדופק וכמות האדרנלין בדם. אולם אל תשכחו כי מדובר בכביש ציבורי, עם תנועה נגדית, נהגים איטיים, הפתעות - ועם מעט אזורי ביטחון בשוליים, אם בכלל. סעו באחריות. שימו לב במיוחד כאשר אתם מגיעים לקצה התחתון של הכביש - יש שם חריץ גדול שיבעט בכם כהוגן אם תגיעו מהר מדי, וחשוב יותר - יציאה ממחצבה גדולה, מה שדואג לכסות את הכביש בשכבת אבק חלקלקה ומעלה מאוד את הסבירות להימצאות משאיות גדולות על הכביש. שימו לב גם לבלמים - יש מכוניות שבלמיהן מעלים עשן ומאבדים יכולת כבר באמצע הדרך למטה. כמובן שמומלץ לעלות ואז שוב לרדת.
צילום: מנהל
אוכל, קדימה אוכל
ואחרי שנהנינו מהנוף ומהנהיגה, הגיע הזמן לאכול טוב. המלצות שקיבלנו מחברים הפנו אותנו לרמת צבי, בה שוכנת מסעדת "אילוש". מסעדה שמתחבאת בתוך משק במושב, וגם אחרי שמנווטים אל תוך החצר בעקבות השלטים, העסק לא נראה כמו מסעדת שף. עוד דוגמא לכך שלא כדאי להביט בקנקן, אלא במה שיש בו.
קירות המסעדה עשויים קורות עץ, ויחד עם תאורה רכה יחסית מתקבלת תחושה חמימה ונעימה. המסעדה הוקמה לפני כשלוש שנים על ידי שלומי ומיכל, בני זוג שהכירו - כמה מתבקש - כאשר עבדו יחדיו במסעדה אחרת. היא קונדיטורית והוא שף שלמד את המלאכה ביותר מ–13 שנים של עבודה במטבחי מסעדות ידועות בארץ. התפריט הוא ים תיכוני, אבל לא במובן השיפודי של המושג, אלא במובן של שילוב של טעמים ומאכלים האופייניים למדינות על חוף הים התיכון. ההשפעה העיקרית היא איטלקית, אבל עם תוספות והתאמות. התפריט מגוון למדי: יש בשרים, דגים (המסעדה אינה כשרה, יש מאכלי ים) ופיצות לילדים, כך שהסיכוי שלא תמצאו משהו לטעמכם - קטן.
צילום: מנהל
פתחנו עם פוקצ'ה סטנדרטית למדי (22 שקלים) וחציל קלוי (34 שקלים) - עוד מנה נפוצה, אך עשויה היטב: החציל היה נטול זרעים, חרוך במידה הנכונה ועם טחינה עדינה שלא השתלטה על הטעם. אל שתי מנות הפתיחה הסטנדרטיות הוספנו קציצות לוקוס (59 שקלים) עם לימונים כבושים ופיסטוק, ששותפתי לארוחה טענה שהיו נהדרות, ובלטה העובדה שנעשה שימוש בדג טרי ואיכותי; ארטישוק בחמאת לימון (59 שקלים) עם עגבניות שרי, בצל ירוק, צנוברים ונגיעות שמנת ויין לבן - מנה מוצלחת מאוד, עשויה בנדיבות (למסעדות יש נטייה לקמץ במרכיבים יקרים כמו צנוברים; לא כאן) ועם שילוב טעמים מעניין ומוצלח, אך הלימון היה טיפה דומיננטי מדי לטעמי; וטורטליני לאבנה (55 שקלים) בצ'ילי, ברוקולי, כרובית, אספרגוס בצלי שאלוט עגבניות מיובשות, שרי ולאבנה עם זעתר - מנה פשוט מעולה, עם טורטוליני דקים ועשויים בדיוק במידה הנכונה ושילוב מרתק של טעמים ומרקמים.
צילום: מנהל
בעיקריות החלטנו לדלג על המנות האיטלקיות, למרות כמה מנות שקרצו לנו, ולהתרכז בבשר. פילה בקר 280 גרם (155 שקלים) ברוטב יין אדום ובצלצלי שאלוט, לדוגמה. הרוטב מגיע בכלי נפרד. וטוב שכך, כי הבשר, בתיבול בסיסי של פלפל שחור, היה פשוט מושלם - עשוי בדיוק, מלא טעם, רך ועסיסי. הרטבים, לעומת זאת, לא התעלו, ולא מצאנו סיבה להפריע לבשר.
צילום: מנהל
האמת היא שאחרי הבשר התלבטנו אם כדאי בכלל "לקלקל" את הטעם עם קינוח, אבל לא הצלחנו לעמוד בפני תיאורי המנות בתפריט הקינוחים. בהמלצת מיכל, אחראית הקינוחים, בחרנו בטראפל פרווה (42 שקלים) - עשיר בטעם, שלא היינו מנחשים שהוא פרווה; פחזניות בקראמבל פקאן (42 שקלים) עם קרם פטיסייר ורוטב פטל היו קלילות, לא מתוקות מדי, ופשוט טעימות; הסבלה (45 ש"ח) חיברה קרם שוקולד קליבו, פרלין פררה רושה, גלידת שוקולד ביתית וסבלה קקאו לכדי יצירת אמנות. מעולה.
צילום: מנהל
חשבון, בבקשה
מסעדת אילוש הפתיעה אותנו לטובה, ובגדול. החזות הצנועה והמיקום הנידח לא יצרו ציפיות גבוהות, אך האוכל היה ברמה שנעה בין טוב מאוד למעולה, עשוי מחומרים איכותיים ששולבו יחדיו בצורה נהדרת והיה פשוט חגיגה לחיך. אך יש לקחת בחשבון כי המנות לא ענקיות - לא "תתפוצצו" בסוף הארוחה - והמחירים הם מחירי מסעדת שף, ולא מהזולות. אפשר להגיע בקלות לחשבון של 500 שקלים לזוג, עוד לפני היין (יש ארוחת טעימות ב–250 שקלים לאדם, כולל יין). כך שזה לא המקום לשבור בו רעב "על הדרך" - אלא מסעדה שהיא אירוע. הציון שלנו - ארבעה כוכבי ברידג'סטון.
שעות פתיחה
א סגור
ב- ו 18:00-22:30
יש להזמין מקום מראש - 052-6363143
צילום: מנהל
