בסקר השתתפו 2,592 נשאלים מרחבי ארה"ב. רק 27% מהנסקרים השיבו שירגישו בנוח לנסוע ברכב אוטונומי, בעוד רוב גדול מהנשאלים השיבו שהם סומכים יותר על נהג אנושי מאשר על רובוטים ובינה מלאכותית בתנאי נהיגה שונים. הסקר מצא עוד כי קיימת אי-הסכמה רחבה בנושא בין קבוצות גיל ומין, כאשר גברים באופן כללי מוכנים יותר לאימוץ הטכנולוגיה מאשר נשים, וצעירים יותר ממבוגרים.
בקרב הגברים שהשתתפו בניסוי, 38% הצהירו שהם מרגישים בטוחים להשאיר את סמכויות הנהיגה בידי המכונית, לעומת 55% שהשיבו בשלילה. נשים לעומת זאת ספקניות בהרבה - רק 16% ירגישו בנוח במכונית אוטונומית, לעומת 77% שהשיבו בשלילה.
הנסקרים גם התבקשו להסביר את החששות שלהם מהטכנולוגיה החדשה, והעלו כמה מהטענות המרכזיות שמהוות מכשול להפיכת הטכנולוגיה לנפוצה. אחת הנשאלות העלתה את סוגיית האחריות - מי יידרש לשלם במקרה תאונה בין שתי מכוניות אוטונומיות, או בין מכונית ללא נהג למכונית רגילה. נשאלת אחרת הסבירה בפשטות שהיא מעדיפה לחכות ולראות שהטכנולוגיה בשלה, ולא להיות "שפנת ניסוי" בשלבים המוקדמים.
חשוב לשים לב כי בעוד המכוניות האוטונומיות זוכות לפרסום רחב היקף בשנים האחרונות, הרבה מעבר לעיתונות הרכב ומדורי הטכנולוגיה, מעט מאוד אנשים בעולם זכו לבחון אותה. יצרניות רכב וחברות טכנולוגיה, בהן פורד, מרצדס, שברולט וגוגל אמנם כבר החלו בניסויים בכביש ציבורי, אך הגישה אליהם למי שאינו עובד אחת החברות הללו מוגבלת מאוד, ובמכוניות נוסעים לרוב רק מהנדסים ואנשי ניסוי מטעם אותן חברות.
לפני שהמכוניות האוטונומיות יוכלו להפוך למציאות יומיומית, הן נדרשות לא רק לרכוש את אמון הציבור - משימה לא פשוטה שתדרוש הוכחה משמעותית למהימנותן - אלא גם לעבור שורה של מכשולים ביורוקרטיים וחוקיים. בין היתר נדרשות החלטות של מחוקקים בנוגע לחבות הביטוחית במקרה תאונה, החלטה בנוגע ל"מוסר" של מערכות הבינה המלאכותית (למשל - האם לפגוע בעמוד ולהרוג את הנוסעים או לדרוס הולך רגל ולהצילם) וסוגיות רבות נוספות.