היצרנית הצרפתית-יפנית מכרה קרוב ל-10.61 מיליון מכוניות, לעומת 10.53 מיליון שמכרו מותגי קונצרן פולקסווגן. מותג ניסאן הוביל את מכירות הקבוצה עם 5.82 מיליון מכוניות, רנו מכרה 3.76 מיליון ומיצובישי, שהצטרפה לקבוצה במהלך 2016, לאחר משבר זיוף נתוני זיהום אוויר שפגע בתדמיתה, מכרה 1.03 מיליון מכוניות.
למקום השלישי הגיעה טויוטה, שיחד עם לקסוס ומבלי לכלול את מותג המשאיות הינו (Hino), מסרה 10.2 מיליון מכוניות בשנת 2017. טויוטה הייתה היצרנית השנייה בגודלה בעולם בשנת 2016, אחרי פולקסווגן.
למרות שיצרניות רכב לעיתים מצהירות שהן לא מעוניינות לכבוש את המקום הראשון, להיקף מכירות גבוה יש כיום משמעות גדולה מאי-פעם. מלבד היוקרה התדמיתית, לגודל יש השפעה גם על עלויות הייצור: ככל שמספר המכוניות שנמכרות גודל, כך עלות הפיתוח של הדגם מתחלקת על-פני יותר מכוניות, מה שמאפשר מחד לתמחר אותן במחיר תחרותי יותר, ומאידך לשמור על מתח רווחים נאה.
בנוסף, עוד בשלב הפיתוח, יצרנית רכב שמייצרת בכמות גדולה יכולה לשתף רכיבים (דוגמת מנועים ורכיבי אלקטרוניקה) בין יותר דגמים ולהפחית את עלויות הפיתוח שלהם. הגודל גם משחק תפקיד במשא ומתן מול ספקיות המשנה, שמספקות חלק משמעותי מהרכיבים שמשמשים לייצור מכוניות מודרניות - החל ממחשבי ניהול שונים, דרך חלקי בלמים ומתלים ועד למסכי מגע למערכות מולטימדיה. ככל שהיצרנית גדולה יותר, כך היא יכולה להשיג את הרכיבים הללו במחירים נוחים יותר.
מנגד, השאיפה להיות היצרנית הגדולה ביותר גבתה לא אחת מחיר מהיצרנית שניסתה לעשות זאת. ג'נרל מוטורס (שברולט, קאדילק ועוד) לדוגמה, מי שהובילה את שוק הרכב העולמי במשך קרוב ל-70 שנה, למדה על בשרה שעדיף להיות רווחיים מאשר למכור הרבה - זאת לאחר שמשבר כלכלי הוביל אותה לפשיטת רגל בעשור הקודם. גם טויוטה, שנקלעה למשבר ההאצה הלא מתוכננת לפני מספר שנים, הסיקה ממנו כי פיתוח מואץ מדי להשגת יעדי מכירות שאפתניים, עשוי להוביל לירידה באיכות המכוניות ולמשברים קשים.