השיא השלילי מצביע על ניסיון הולך וגובר של התעשייה, להציע טכנולוגיות מתקדמות בזמן הקצר ביותר שניתן, לעיתים על חשבון שלבי בקרת האיכות. זאת, בין היתר בשל רצון הלקוחות לקבל אבזור מותרות ובטיחות מתקדם, ירידה בנאמנות למותג שגורמת לרוכשים לנדוד בין מותגים בחיפוש אחר חידושים ועלייה בדרישות המינימום למערכות בטיחות.
למעשה, החוקרים אף סבורים שיצרניות הרכב קיצצו באופן משמעותי את תקציב הפיתוח, ובפרט את תקציב בקרת האיכות, בכדי להיות תחרותיות יותר. להערכתם, יצרניות הרכב והספקיות שלהן הורידו את תקציב בקרת האיכות בשיעור של בין 30 ל-50 אחוזים מאז החל המשבר הכלכלי בארה"ב בעשור שעבר.
לצמיחה במספר המכוניות הנקראות לתיקון אחראים גם שני כשלים מפורסמים - מתג ההנעה של ג'נרל מוטורס (שברולט, קאדילק) שכשל תכנוני בו הוביל לכיבוי ספונטני של המנוע בזמן הנסיעה, וכריות האוויר של טאקאטה היפנית, שסובלות מכשל שעשוי להוביל להעפת רכיבים קשים לעבר הנהג ושהותקנו במכוניות משלל יצרניות (בהן טויוטה, הונדה, ב.מ.וו, מאזדה ואחרות). בשתי הקריאות לתיקון הללו נכללו בשנת 2016 קרוב ל-23 מיליון מכוניות.
מהמחקר עולה עוד כי שיעור הקריאות לתיקון שנוגע לבעיות חשמל - כלומר לרכיבים דוגמת אבזור חשמלי, מערכות עזר שונות ומערכות בטיחות מתקדמות - זינק ב-30 אחוזים מדי שנה מאז 2013, זאת לעומת גידול מתון יותר של כחמישה אחוזים בין 2007 ל-2013. בין פרטי האבזור הבולטים שהפכו נפוצים בשנים האחרונות, ניתן למנות מערכות מולטימדיה מתקדמות עם מסך מגע, בלימת חירום אוטונומית, בקרות אקלים מפוצלות ועוד.
החוקרים מעריכים כי הנזק שנגרם לתעשיית הרכב כתוצאה מהקריאות לתיקון - ובפרט עלות תיקון התקלות - עמד בשנת 2016 על 22.1 מיליארד דולר (75.3 מיליארד שקל), זינוק של 26% לעומת 17.5 מיליארד (כ-60 מיליארד) בשנת 2015.