אחת הסיבות בגללן
דאצ'יה דאסטר 4x4 התחבב עלינו, הייתה כושר התנועה שלו בשטח; גם בלי להיות לנד קרוזר או רנגלר, דאסטר מציע יכולת מרשימה בנהיגת שבילים מהירה, בזכות כושר שיכוך מרשים. אפילו בשטח טכני, למרות שאין לו הכלים לכך, ובזכות זוויות מרכב סבירות וכושר זחילה נאות, הוא מציע יכולת טובה מהמקובל בקרב כלים מסוגו.
חוג לטיולים
שילוב התכונות האלו, ביחד עם תג מחיר נמוך יחסית, שבה לא רק את ליבנו, אלא גם את ליבם — ובהקשר הרלוונטי, חשבונם — של כמה מאות לקוחות. חלקם אכן מנצלים את יכולת השטח היעילה של דאסטר — ויוצאים לתור את הארץ. כך התגבשה לה קבוצת בעלי דאסטרים כפולי־הנעה, ואחרי תקופה ממושכת של טיולים בארץ, החליטו חברי הקבוצה לצאת ליעדים חדשים מחוץ לגבולות ישראל.
כידוע, היעד הפופולארי לטיול שטח מחוץ לארץ הוא בירדן — האפשרות הזמינה היחידה למעבר ישיר לחו"ל עם הרכב הפרטי. אפשר להניח שיש סיבות טובות יותר לצאת לטיולי שטח גם בממלכה הירדנית, אבל טיול בארץ זרה עם הרכב הפרטי לא רק שמוסיף נופך ייחודי, אלא גם מחזק את הקשר שבין אדם לרכבו, ואל תסתכלו עליי במבט מוזר
(אנחנו כבר רגילים, וסולחים, אבל למה שכולם ידעו? המערכת).
לטובת ארגון הטיול, פנו חברי הדאסטר'ז לעופר אוגש, מאתר השטח הישראלי (גילוי נאות — לאוטו ולעופר שיתוף פעולה רב שנים). בתכנון — 500 ק"מ של טיול בדרום־מערב הממלכה הירדנית, כולל ביקור באתרים מרכזיים — עקבה, ואדי מוסא, פטרה, ואדי רם, ארץ הקשתות, ראס אל נקב — כשהתנועה, כמובן, נעשית רוב הזמן דרך השטח. יחד עם זאת, למרות שמדובר בקבוצה של נהגי שטח מנוסים יחסית, תוואי הנסיעה בטיול תוכנן להיות ברמת עבירות קלה עבור רכב פנאי כפול־הנעה; זה אולי לא נשמע מלהיב, אבל בסופו של דבר מדובר בצעד אחראי — אחרי הכל, רמת המיומנות של הנהגים לא בהכרח אחידה, ודאסטר — בסופו של יום — הוא "רכב פנאי רך", שבתוואי מאתגר יצריך מיומנות גבוהה בשביל לעבור, אם בכלל, מכשולים מאתגרים עם נזקים מינימליים, במיוחד עם תיבה ידנית.
פנינו אל השמש העולה
ב־07:30 קבענו שניפגש במעבר הגבול, הנמצא בכניסה לאילת. זה אומר שצריך לצאת מהמרכז בשלוש לפנות בוקר — אבל לפנינו שלושה ימי טיול, וטוב נעשה אם ננצל אותם כמה שיותר. למרות שהגעתי בזמן, הסתבר לי שאני לא הראשון — ובחנייה כבר נמצאים רוב הדאסטרים שיגיעו לטיול (היינו שישה, מתוך שמונה). אני פוגש את הקבוצה, ומבין שלפנינו כשלוש שעות של פעילות ביורוקרטית במעברי הגבול. בזמני ההמתנה בין דלפקי הקבלה, אני מקשיב לחברי הקבוצה, ומההאזנה להם אני מנסה להבין אם הגעתי לטיול של קבוצת מטיילים חביבים המחזיקים ברכב פנאי צנוע, או שמא מדובר בכת של דיפנדריסטים? סיפורי גבורה כאלו לא אמורים להישמע מבעליהם של כלים כאלה.
ואכן, מבט על הדאסטרים החונים מגלה כי לא מדובר בדאסטרים לגמרי שגרתיים; למרבית הדאסטרים בטיול יש ערכות הגבהה תחליפיות מלאות (עם קפיצים ובולמים משודרגים, ולא רק קפיצים משופרים), מיגונים, צמיגי שטח אגרסיביים ושלל שפ"צורים נוספים (מערכות תאורה, ציוד קמפינג) — ויש אפילו אפילו דאסטר אחד עם כננת, הראשון והיחיד בארץ מסוגו. ליד כל הסופר־דאסטרים, הדאסטר "שלי" — דאסטר שקיבלתי מיבואנית
דאצ'יה, שגרתי לגמרי פרט למיגון גחון — נראה קצת חלבי, אבל אני יודע שהוא בכלל לא פראייר גם במצבו הנוכחי.
אחרי ביצוע פרוצדורות הכרחיות הקשורות למעברי הגבול (שתי עצירות, גם אצלנו וגם אצל הירדנים; שלוש וחצי שעות עבור 11 כלי רכב ו־23 איש), מספר עצירות משיקולים לוגיסטיים (אוכל, דלק) ונסיעה בקטע כביש (המקביל ל"דרך המלך" ההיסטורית) — הגענו לשטח, למדבר הדרומי של ירדן. אם לרגע אפשר היה לחשוב שמחכה לנו טיול נופים רגוע ושבלולי — מהר מאוד התבדינו.
שלושה ימי הטיול כללו נהיגת שבילים מהירה ברובה, לצד קטעי הדרכה שונים — הן על נהיגת חולות והן לטובת הסברים היסטוריים וגיאו־פוליטיים; בתור מי שסולד מ"חפירות", ההסברים הועברו לטעמי בצורה מעניינת וקלילה בה בעת. עצירה זכורה במיוחד הייתה לטובת צפייה בכוכבים במדבר, בליווי הסברים אסטרונומיים — מעולה.
בכל הקשור לשטח, תוואי הנסיעה — בדגש על נהיגת חולות — היה תפור היטב על דאסטר. עם משקל עצמי נמוך יחסית, מומנט בריא (במיוחד בדיזל) ומתלים טובים, ולמרות בקרת יציבות מתסכלת בנהיגת חולות (מופעלת אוטומטית מעל 40 קמ"ש, לא ניתנת לביטול). לפי כמות התקיעות וניחוחות המצמדים, ניכר היה שההדרכה על נהיגה בדיונות הייתה הכרחית לחברי הקבוצה, אבל ברוב הזמן — בנהיגה על שבילים מסודרים יחסית — חברי הקבוצה נתנו בגז בעקבות הדיפנדר המוביל, והמהירות הגבוהה ותחושת התחרותיות, גרמו לנו לחשוב שאנחנו בסטייג' ראלי — איזה כיף!
בשבחי המתינות
לצד זאת, היו פעמים שדווקא העדפתי לשמור על קצב מעט מתון יותר, הן כדי לשמור על התקדמות עקבית של הקבוצה (לא כולם נהגו בסגנון עדות הראלי) והן כדי לשמור על שלמות כלי הרכב. קפלי הקרקע האכזריים, ביחד עם לחץ האוויר המופחת בצמיגים ומהירות הנסיעה הגבוהה יחסית (70־80 קמ"ש) לא הוסיפו לשמירה על תקינות כלי הרכב — בטח בכלי הרכב הלא־משופרים. בטיול היו גם כמה רגעים ממלאי אדרנלין מסוג פחות מלבב — כולל שני מקרים שהוגדרו כ"מסוכנים" — אבל המדריכים, עופר ואופיר, הפגינו רוגע, שלטו במצב והדריכו היטב, גם ברגעים המלחיצים האלו.
אז מה למדנו משלושת ימי הטיול האלו? טיול טוב משלב בין הרכב, מסלול הנסיעה והחומר האנושי. הטיול של מועדון דאסטר לירדן שילב היטב בין כל אלו —
דאצ'יה דאסטר אמנם מציע יכולת שטח משמעותית, אבל מאחר ולא מדובר ברכב שטח אמיתי, נדרש היה להתאים מסלול לרמת יכולתו — וההתאמה הייתה מוצלחת. צוות ההדרכה עשה עבודה נהדרת, וחברי הקבוצה היו מגובשים מחד וחברותיים מאידך. יופי של טיול.
