לאחר הגובה, החום והעפר של ראלי מקסיקו בחודש שעבר, אנו שבים לאירופה לאי המכונה 'אי היופי' הלא הוא, קורסיקה. האי עצמו שוכן דרומית לצרפת, והוא נודע בזכות אחד מבניו המפורסמים, נפוליאון בונפרטה. באשר לראלי עצמו, הוא אחד מה'אבות המייסדים' של האליפות כשהיא קמה אי שם ב-1973. הראלי נודע לשמצה כ'ראלי של עשרת אלפים הפניות', בפועל הנהגים והנווטים מתמודדים מול פחות מכך, אך במידה ויש ישורת של יותר מ-200 מטרים, ככל הנראה אתם לא באי נכון. ואם כמות הפניות נשמעת לכם מתישה אז אורך הסטייג'ים כנראה בכלל יבחנו את הנהגים לקצה גבול יכולתם. אלו הם מבין הארוכים באליפות, הארוך מביניהם עומד על יותר מ-55 ק"מ! הנהגים והנווטים נדרשים כאן לריכוז מקסימלי יותר מהרגיל בשל הנסיבות הללו. השנה סבסטיאן לואב חזר לאי, לאחר כמעט עשור מאז הניצחון האחרון שלו כאן. ולאחר ניסיון כושל במקסיקו, הפעם האלוף בא במטרה להשלים את המשימה ולהחזיר חלק מתהילת העבר.
אך על אף השאיפות של לואב ושל סיטרואן, לפניות של קורסיקה היו תוכניות אחרות באשר לזהות הסבסטיאן שינצח. סבסטיאן לואב שרק בסטייג' הקודם הראה לחבר'ה הצעירים כיצד נוהגים על אספלט, הגיע במקום השני לסטייג' 2. כעבור כארבע מאות מטרים בלבד לתחילת הסטייג' החליק וסטה מהמסלול, אך זה לא נגמר שם. הצופים החליטו לחלצו ולדחוף אותו לאחור, מה שלא הם וגם לא לואב ידעו הוא על קיומה של תעלה עמוקה. ברגע שהסיטרואן נחתה בה, התברר שאין אפשרות יציאה ממנה, וכך ירדו לטמיון סיכויו של לואב לניצחון, כפי שניתן לראות כאן:
VIDEO
על מנת לזרות מלח על הפצעים, ביום השני לתחרות - בשבת, הצליח לואב להראות שלמרות שלא התחרה כאן כעשור, לא איבד את יכולותיו וניצח בשלושה סטייג'ים. ומה לגבי שאר המתחרים?
מאחר וסיטרואן החליטה מבעוד מועד, שקרייג ברין יפנה את מקומו לסבסטיאן לואב, הקבוצה נותרה עם מכונית אחת של כריס מיק לאחר הטעות של לואב. מיק, הצפון-אירי הראה קצב לא רע ביחס למתחריו אך ביחס לשנה שעברה לבטח ציפה ליותר. מיק נלחם קרב חורמה עם ת'יירי נוייביל על המקום השני לאורך מרבית התחרות, כשהם מחליפים ביניהם מקומות לא פעם. כשנכנסו לסטייג' האחרון של יום שבת הם עמדו על אותו זמן! אך כמה קילומטרים לתוך הסטייג' העשירי הנווט של מיק, פול נייגל, הקריא פניה לא נכון ומשם כל חלום לפודיום עף יחד עם המכונית.
באשר לשאר הקבוצות, טויוטה התחילה את הראלי בצורה דיי צולעת ביום שישי, אך ככל שעבר הזמן, הצליחה להשתפר בהדרגה. אספקה לאפי הפיני שלא היה מרוצה כלל מעצמו או ממכוניתו ביום שישי, זכה ביומיים שלאחר מכן בשלושה סטייג'ים, ולקראת היום האחרון של התחרות הגיע למקום הרביעי במרחק נגיעה מהפודיום. לא פחות ממרשים, עבור מי שעד כה התחרה כאן רק עם מכוניות מן הקטגוריות הנמוכות יותר. אויט טאנאק הצליח גם כן לקטוף כמה נצחונות בסטייג'ים והמשיך להראות לטויוטה ולנו שהמעבר לקבוצה היפנית היה נכון עבורו. לאחר הטעות של מיק בסוף היום השני, הגיח טאנאק למקום השני כשבינו ובין נויביל מפרידה רק עשירית השניה. ומה עם לאטוולה אתם שואלים? המנצח כאן מ-2015, לא זכה להינות מסופשבוע כמו בני קבוצתו. לאורך מרביתו, לאטוולה לא היה מרוצה מה-'סט אפ' של מכוניתו, וכשכבר היה מרוצה זה היה מאוחר מידי בשל תאונה שעבר שגרמה לנזק בלתי הפיך למכוניתו ומכאן פרש מהתחרות כליל.
בניגוד מוחלט לטויוטה, יונדאי, התחילה טוב וסיימה רע, על אף שהתוצאות הסופיות לא מעידות על כך. מבחינת מהירות, בשום שלב בתחרות, היונדאי לא נראתה ככזו שמסוגלת לקחת את היוזמה ממתחרותיה. העובדה שלא ניצחה כאן ולו בסטייג' אחד יותר ממעידה על כך. כל הסופשבוע התקשו נהגי היונדאי למצוא את האיזון במכוניתן. מיקלסן, לא עמד בקצב והתקשה כל הראלי עם מכוניתו ולבסוף סיים שביעי. דני סורדו, אשף האספלט, נראה רחוק מלהיות ככזה והפודיום עבורו נראה כמו חלום באספמיה. הכי טוב שהספרדי היה יכול להגיע אליו, היה מקום רביעי. נויביל, המנצח של אשתקד, נראה מרחק שנות אור בביצועיו מאז, כשלראשונה מזה 20 מירוצים, לא זכה ולו בסטייג' אחד.
אך יחד עם זאת ואף על כך שהמנוע של ה-i20 Coupe WRC במכונית של נויביל איבד צילינדר מתוך ארבעה בסטייג' האחרון, יונדאי בכל זאת הצליחה להוציא מכאן מספר מכובד של נקודות, אך כעת M-Sport צמצמה את הפער בזכות ניצחון שני של אוג'ייה (אלא מי?) על האי הצרפתי וסיום לא רע בהתחשב בנסיבות (החלפת נווט ברגע האחרון לפני התחרות) של אלפין אווינס במקום החמישי.
ובכל זאת מילה על המנצח, אוג'ייה, שלא טעה פעם אחת בכל הראלי, לקח את יריביו כבר בסטייג' הראשון כשניצח בפער של מעל חצי דקה. מאז אותו סטייג', לא הסתכל אחורה ושמר על הקצב, על המכונית ועל הניצחון. עם שלושה נצחונות מתוך ארבעה מירוצים, אפשר לצפות כי השנה הולכת להיות מאתגרת יותר מהקודמת עבור מתחריו. וזו לא רק בזכות היכולת שלו אך גם של המכונית שהשתפרה באופן משמעותי מזו של אשתקד; עם שילוב מנצח כזה למתחרים יהיה קשה מתמיד לסגור את הפער. באשר לאליפות היצרנים, כאן העניינים יותר פתוחים, טויוטה עוד עשויה להפתיע ולגנוב מיונדאי את ההופעה אם תמשיך בקצב הזה. יונדאי עצמה הראתה שגם בלי הקצב, היא עדין מסוגלת לשמור על מיקומה אך סופשבוע זה היה הוכחה כי תהיה זקוקה ליותר מזה אם היא רצינית באשר לכוונותיה לאליפות יצרנים ראשונה. היחידה שנראית ברגע זה מחוץ למשחק הינה סיטרואן, עם טקטיקה שמפעילה שני נהגים בלבד במרבית המירוצים, קשה לראות כיצד תסגור את הפער מול יריבותיה. מעט נחמה היא אולי תוכל למצוא בעובדה שקרייג ברין יחזור לשורותיה החל מהראלי הבא וינסה להחזיר חלק מן הכבוד האבוד והנקודות.
מכאן הצוותים, אוספים בשנית את ציודם אל מעבר לאטלנטי, ובמעבר חד מהאספלט הסדוק של קורסיקה אנו עוברים לדרכי העפר מלאי הקולוסים של ראלי ארגנטינה. ולאחר שלא זכה לניצחון שאליו ייחל כאן על האי, ינסה נויביל לשחזר את הניצחון על הרי האנדיז מאשתקד כשהאליפות תחזור לפעולה בין ה-26-29.4.
