משאיות, וזה ידוע, עובדות גם מחוץ לאספלט — יוצאות ממחצבות, מגיעות לאתרי בנייה, גם בקרקע בתולית, ואילו אחרות עובדות ממש בשטח, גם הררי וסלעי, מהסוג שמאתגר רכבי שטח.
יצרני המשאיות מציעים כלים עם כושר שטח מכובד; הנעה לכל הגלגלים, נעילות אורכיות ורוחביות ויחס העברה קצר. כמובן, מרווח הגחון וזוויות הגישה והנטישה שופרו והשלדה חוזקה; העומסים עליה בשטח, וגם זה ידוע, גדולים מאלה שבכביש. בשאר לא צריך לגעת; עם מנועים המייצרים 400-500 כ"ס (ויותר), ובעיקר מומנט הנע בין 200 ל־250 קג"מ (ויותר), ומוגש לנהג כבר ב־1000 סל"ד, הצד הזה במשוואה מסודר. תיבות עם מצבי זחילה וסרנים עם הפחתה טבורית, המוצעים ממילא, סגרו את העסק. יצרני הרכב הכבד האירופאים — איווקו ודאף, וולוו ומאן, מרצדס ורנו — מציעים אפוא מערך שלם של משאיות לעבודות תשתית, מהקל אל הכבד, מ־4x4 ועד 8x8.
חריג בנוף
המשאיות של טטרה הצ'כית הן סיפור אחר — ממש כמו החברה עצמה. טטרה, שנוסדה ב־1850, החלה לייצר מכוניות נוסעים ב־1897, ושנה לאחר מכן הציגה משאית ראשונה. ב־1999 הפסיקה טטרה לייצר מכוניות נוסעים והיא מתמקדת במשאיות בלבד, כולן רבות מינוע.
בהיצע שבעה דגמים — כולם כבדים, לכולם יכולת שטח, רובם ייעודיים, גם לשימוש צבאי טקטי. מגוון ההינע עשיר — מ־4x4 ועד ל־12x12, כולל 10x6 עם סרן אחורי מהוגה. אבל הייחוד של טטרה אינו בגרסאות הינע שונות — באירופה פועלים עוד יצרנים מתמחים (טרברג, חינאף) — אלא בשלדה ייחודית שאין דומה לה.
השלדה של טטרה מבוססת על גליל מרכזי שבתוכו נמצא גל ההינע. זה טוב להגנת מכלולים, משמעותי בהרבה בזכות קשיחות משופרת בכיפוף ובפיתול — ובעיקר: מבנה זה מאפשר סרן ומתלה נפרדים בכל צד. עקרונית, מבנה כזה מאפשר העמקת היכולת בשטח בזכות הורדת כוח יעילה יותר, ומעניק נוחות נסיעה משופרת שאפשר לתרגם אותה למהירות גבוהה יותר גם על קרקע עוינת; אם שם עיקר העבודה, יש לכך ביטוי גם בתפוקה עדיפה.
הפניקס והחול
טטרה, הציגה את פניקס ב־2011; השלדה שלה — השאר של דאף. דגם זה מוצע כמשאית או ראש גורר, מ־4x4 ועד 8x8 — עם תא־נהג יומי וגם כפול ומוגבה (דאף CF) וגם מנועים שלה, 10.8 ו־12.9 ליטר (Paccar MX) מ־370 ועד 510 כ"ס, תיבות ידניות או אוטומטיות־רובוטיות של ZF וגם אוטומטית־פלנטרית של אליסון. לפניקס 8x8 זווית גישה עד 35 מעלות, מרווח גחון מינימלי של 30 ס"מ וכושר חציית מים של 1.4 מטר.
חברת תשתית, יבואנית דאף, החלה לייבא את טטרה, ואותו פניקס היה אמור לככב בעיקר במחצבות. עם כושר העמסה לא רגיל של 50 טון, ובזכות אותם כישורי תנועה, הרכב יכול לנוע במהירות רבה יותר ממפרקיות ייעודיות וגם ממשאיות 8x8 רגילות. כמה מהר יותר? לפי הדגמה אחת, כאשר המפרקית תסיים שלושה סבבים, טטרה תעשה ארבעה, כאשר המשאית תגמור שניים, טטרה תסגור שלושה סבבים.
בתשתית החליטו ללכת צעד נוסף, ולהציע את הדגם לכל מי שעובד עם פול טריילר בעבודות תשתית אופייניות. הטענה היא שאותו מבנה ייחודי יעניק לא רק כושר שטח עדיף אלא גם איכות חיים משופרת לא רק בשטח עוין אלא גם על תשתית פגומה; ומהסחורה המקולקלת הזאת יש הרי בכל מקום.
טענה במבחן משובש
אל אתר תעבורה התגלגל פול טריילר, נהוג בידי אבי לוי; רק בסוף אותו יום, ולאחר שבמהלכו שיתפתי אותו בנסיעת מבחן על פול טריילר של מאן לפני שמונה שנים (אוטו 292), הסתבר כי מדובר במפגש חוזר.
רק בסיומו של אותו יום, לאחר עשר שעות, אפשר היה לדעת כי העיקר התגלה תוך רבע שעה. הבעיה העיקרית, אותה פוגשים כבר עם הכניסה לרכב, היא בטיפוס; תא הנהג לא מציע את העזרים הראויים (קוראים לזה ידיות) לטיפוס על השלדה המוגבהת (גם הצמיגים תורמים), וידיות אחיזה נוספות ואולי ארגון מעט שונה של המדרגות יעשו פלאים. בינתיים, כפי שאתם רואים בתמונה, הפתרון הוא באלתור מקומי. וזהירות.
היתרון העיקרי, נוחות הנסיעה, דבר החווים כבר בנסיעה מהאתר ליציאה מלוד, מוצא ביטוי באופן בו פניקס מעלים את הבמפים הרבים, שמוגשים לנהגים במידות ובזוויות שונות ומשונות. מה שהזכיר לי מבחן שעשיתי נורא מזמן לסיטרואן CX; "אם כל המכוניות היו כאלה, לבמפים לא הייתה כל השפעה". והצורה שפניקס העלים את הבמפים הייתה מרשימה —
והמשאית הרי ריקה.
כדי להעמיס נהגתי לפתח תקווה. בדרך אפשר היה להתרשם מרמת שקט מכובדת, מהנדסת אנוש טובה — להוציא מיקום נמוך מדי של מספר כפתורי תפעול (Low, למשל), כושר תמרון משובח (עניין נדרש באתרי עבודה בעיר) ומשדה ראייה כביר.
את החול שהועמס לקחתי להתנחלות קידה הנבנית מזרחית לשילה. מה שדיבר בדרך הזאת, שכללה את כל סוגי הכבישים הידועים היה המערך של דאף; המנוע סיפק קצב ראוי, התיבה האוטומטית פעלה היטב, מערכות העזר עזרו, ובכלל הקצב היה טוב ונוחות התפעול ממש בסדר.
ואז הגענו לצומת תפוח, שם יש קטע מאוד מאוד משובש, והפול טריילר עבר עליו כאילו הכביש למטה חלק. מספר קטעי כביש בהמשך — ועם הכניסה לכבישים הצרים והלא תמיד מתוחזקים לקראת אתר הבנייה, ושוב הפגינה פניקס נימוסים מרשימים מאוד ביחס למשאיות רגילות.
קטעים בשטח
בקידה נפרק החול מהנגרר, הוא הותר — ונשארנו עם פניקס עמוסה ושטח סלעי מוגבה וחביב. כמובן, הכל היה מסיבות מקצועיות טהורות, אבל כאשר נותנים לזכרים רכב כזה בשטח כזה ואפילו מדרבנים לנהוג בו, זה קורה, והעליצות מדבקת. אבל מעבר ליכולת הטיפוס הנאה וכושר המעבר על סלעים שגימד אותם, אפשר היה להרגיש (בנהיגה) ולראות (מבחוץ) איך העסק עובד.
כמו שכתוב. כל אחד מצידי הסרנים — שמונה במספר — מארגן עצמו בזווית המתאימה לאותו כפל קרקע/סלע/עלייה עליו הוא נוסע. התוצאה היא שפיעה שונה של כל גלגל בנפרד המתאימה עצמה באופן מיטבי לכל שינוי בקרקע, וזה משפיע לא רק על היכולת אלא גם על הנוחות. עם כריות אוויר — בגרסה בה נהגתי גם קפיצים; בגרסת 42 טון שתוצע בישראל יהיו רק כריות (וגם צמיגים רגילים) — נוחות הנסיעה מפתיעה ממש. כן, גם על הסלעים השתולים.
דרך מורד מעלה אפרים וכביש הבקעה הגענו לקליה. עניין אחד הראוי לציון הוא הקצב הגבוה שניתן לשמור עליו בנהיגה במורד ובקרת השיוט להתנהלות נוחה — אבל מהסחורה הזאת יש גם לאחרים. העניין השני הראוי לציון הוא קטע הכביש הקצר מאוד מצומת קליה עד לנקודת העמסת המלח: משובש מאוד, כמעט מרוסק — ובאוטו משתמשים בו לבדיקת נוחות נסיעה במבחני דרכים — ופניקס שיכך את השברים ולא נודע כי באו אל תוך הקבינה. וסחורה כזו קשה לקבל במשאית רגילה. אגב, חלק ממבחן הטנדרים האמריקאים (אוטו 381) נערך שם; יש להם לאן להשתפר.
הדרך המובילה מהבקעה
הרכב הועמס מלוא המשקל המותר (ביחס לסטייה ממנו, אין תגובה) והתחלנו להתגלגל חזרה לאתר תעבורה. נוחות הנסיעה המשיכה להרשים, וממש לא משנה מה השתרע מתחת לפניקס — מה שזה לא היה, לא חדר פנימה. גם לדאף היה מה לתרום, עם שליטה מרשימה במסה במורד שער הגיא גם במהירות יחסית גבוהה. פניקס מצידו החזיר עם התנהלות מרשימה מאוד בפניות, שהעניקה לנהג ביטחון ושליטה נוספת — שני דברים חשובים מאוד לנהג ברכב שכזה.
אבי לוי, שהזמין XF חדש מהדור החדש — ועם סביבת נהג מהודרת כמו שצריך — סיכם את הבעיה שלו. תא הנהג, כזכור של CF, אינו מביא את ההידור, הפינוק ואבזור הנוחות שמציע XF, אבל נוחות הנסיעה מסדרת לו לא רק יום עבודה נוח ואף יעיל יותר, היא גם משפיעה על איכות החיים שלו לאחר סוף יום העבודה.
טטרה מקשה עוד יותר, מכיוון שפניקס יקרה ממשאית מקבילה עם מפרט דומה. האם תוספת הכסף שווה את תוספת הנוחות והשפעתה על העבודה ועל איכות החיים של הנהג?
השיקול כמובן משתנה לפי כל לקוח ולקוח. אבל מה שברור לאחר יום עבודה תקני עם פול טריילר — במגוון עשיר מאוד של סוגי תוואי ופגמי תשתית, באתרי עבודה וגם קצת בשטח — הוא כי לפניקס יש מערכת הינע ומתלים ייחודית המספקת נוחות ועבירות ברמה גבוהה במיוחד.
