סיום מירוץ 24 השעות ה-86 במספר של לה מאן, נתן לנו הזדמנות לשמוע מה אומרים הנהגים שהביאו ל
טויוטה את
ההישג ההיסטורי. המבט על פניהם אומר שמחה גדולה אך גם הקלה, סוף סוף אחרי כל כך הרבה כשלונות הם הצליחו לכבוש את הגביע הנכסף.
רבות דובר על קטע הנהיגה הלילי המפתיע של פרננדו אלונסו, במכונית מספר 8 בלה מאן. לפי סבסטיאן בואמי, שנוהג בקבוצה הזו מאז 2012, זה היה כנראה החלק שהכריע את המירוץ. "בנקודה מסויימת במהלך החלק הראשון של המירוץ, קיבלתי עונש זמן של 60 שניות על מהירות תחת דגל צהוב (שמורה לנהגים להאט, א.ש.).
"בלילה העברתי את המכונית לפרננדו עם פיגור של שתי דקות, והתעוררתי עם פער שהצטמצם ל-40 שניות. הוא עשה עבודה נהדרת".
בואמי (מימין) ואלונסו על גג המכונית, נאקג'ימה מאחורי ההגה
אלונסו כדרכו, הסביר באופן זורם ואינטליגנטי את דעתו בנושא. "אני חושב שחשוב למצוא על המסלול הארוך הזה קצב טוב, עם כל התנועה המגוונת שיש כאן. היה לי מזל שהצלחתי לעשות זאת ולעקוף את התנועה האיטית במקומות הנכונים, שלא מעכבים מדי. ולפעמים כשיש לך מזל אז עוד דברים הולכים טוב יותר. הצלחתי להוציא את המיטב מהמכונית. באותם שלבים ניסנו להיות רגועים ולהישאר במירוץ עד הסוף".
"זה ללא ספק הניצחון הגדול של הקריירה שלי", מודה בואמי. "בסוף המירוץ הסתכלתי בקזוקי (נאקג'ימה, א.ש.) בתוך המכונית ולא יכולתי לשכוח את 2016. זה היה מרגש".
האם בחלק הראשון חשבת שהפסדתם במירוץ?
"בכל המירוץ התנאים משתנים. מכונית מספר 7 גם עשתה עבודה נהדרת. לכל אחת היו את הרגעים שלה. הקטע של אלונסו בלילה היה מאוד מרשים ומכריע לדעתי. קזוקי הצליח לשמור על קאמוי (קוביאשי, א.ש), והמכונית הקוצבת בשלבי הסיום עזרה לנו".
בשלבי הפתיחה החלפתם במכוניות חלק קדמי ואחר כך אחורי. מדוע?
"פחדנו שאחת ממכוניות הרבלון פגעה במכונית שלי מאחור בזמן הזינוק. לא הרגשתי את הפגיעה אבל ההתנהגות לא הייתה טובה. ואז הייתה לנו בעיה של יציבות ברוח. הרוח ממש הזיזה את המכונית ולכן החלפנו חלק קדמי אבל זה לא עזר. זה לא הרגיש עבורנו כמו מירוץ קל. זה היה קשה כי הצוות השני היה חזק מאוד".
עשית צעד גדול לכיוון שלושת הכתרים שרצית. איך זה מרגיש?
אלונסו: "כעת קשה להביע רגשות ולהגיב באמת על מה שעשינו. אתה עייף ומרוכז כל כך במה שהיה במירוץ. הסוף היה מאוד קשה. לראות את המכונית שלי עם נהג אחר בתוכה. אני לא רגיל לזה. רצינו לנצח בלי שום בעיה רצינית וזה קרה".
האם אתה מרגיש הבאת לטויוטה את רוח הנצחון?
"לא. הם היו קרובים הרבה פעמים לנצחון, אבל היו חסרי מזל. אני הבאתי להם את המזל".
מה הדבר הבא?
"אנחנו מובילים את אליפות ה-WEC וזה חשוב. לא הצטרפתי לטויוטה רק כדי לנצח בלה מאן. אני רוצה לזכות באליפות. האינדי 500 הוא בהחלט רגל של השילוש הקדוש. הגעתי לשם בשנה שעברה והובלתי, אבל לא ניצלנו את ההזדמנות.
"אני מרגיש שכעת אני נהג שלם יותר. בפורמולה 1 אתה עוקב אחרי יכולת הקבוצה שלך. ואם היא של מקום שישי אתה תהיה שישי. אני רוצה להפוך מומחה למירוצי סיבולת, אבל זו משימה מורכבת.
בשבילי לנצח בלה מאן זה כמו לזכות באליפות פורמולה 1. בקיץ אחליט מה אעשה בשנה הבאה. אחרי הלה מאן, אינדי זה הדבר הבא וצריך לראות מה יהיה העתיד שלי בפורמולה 1".
סגירת המעגל
קזוקי נקג'ימה, האיש שהיה אמור להוביל את טויוטה לניצחון ב-2016, נבחר לסיים את המירוץ עבור מכונית מספר 8. זה כמובן העלה זיכרונות מאותו סיום אומלל לפני שנתיים, כאשר המכונית נעצרה לפני תחילת ההקפה האחרונה.
"הייתי יותר רגוע הפעם והעדפתי להיות בתוך המכונית מאשר מחוצה לה. אני חושב שבחוץ זה היה ממש התקפת לב", מספר נקג'ימה. "זה יום מרגש. התחלפו אצלנו המון רגשות ביום אחד וזה לא היה ניצחון קל, למרות שידענו שהמירוץ שלנו. בכל אופן זו לא פעם ראשונה שאני נוהג במכונית המירוץ שלנו בסוף מירוץ, אז זה דבר שאני רגיל אליו".
איך לימדתם את אלונסו להיות נהג סיבולת כה מוצלח?
"הוא היה נהדר. הוא לא היה צריך ללמוד הרבה. דיברנו הרבה על התנהלות ואיך ומה עושים אבל הוא היה מצוין מהתחלה".
ומי שכמעט ניצח
קמוי קוביאשי, מי שנהג את מכונית מספר 7, מאוכזב שהצוות שלו לא ניצח, אבל בהחלט היה חלק מהשמחה הגדולה של טויוטה. קוביאשי, שפספס שעה לפני הסיום את עצירת התדלוק וכמעט נתקע ללא דלק על המסלול, נאלץ לנוע באיטיות עד לרחבת הטיפולים.
"זה לא היה כה איטי, זה רק נראה כך", הוא מתבדח, "רק רציתי שיצאו תמונות טובות יותר. אלה היו ההוראות שקיבלתי", קוביאשי גם ספג שני עונשי זמן בגלל הפספוס הזה.
"רצינו לנצח, זה ברור, ובנקודה מסוימת הבנו שזה לא יקרה. בלילה הם היו יותר חזקים ואנחנו יותר בטוחים. מכונית אחת הראתה ביצועים והשנייה הלכה על בטוח וזו אסטרטגיה נכונה. אני חושב שהביצועים של הצוות שלנו היו פחות טובים משלהם הפעם, אבל אני שמח שטויוטה ניצחה".
