ההסכם, שטווח הזמן בו יימשך לא פורסם, יאפשר לשתי היצרניות לצמצם את עלויות הפיתוח של מכוניות חשמליות מסוג "תא דלק". מדובר במערכת המסוגלת להפיק אנרגיה חשמלית באמצעות תגובה כימית, בין מימן ממיכל הדלק לחמצן מהאוויר. תוצרי הלוואי היחידים של פעולה זו הם אדי מים לא רעילים או מזהמים.
בניגוד למכונית חשמלית מבוססת מצברים, שזקוקה להטענה ארוכה ומציעה לכן טווח בעייתי בנסיעות ארוכות, מכוניות מימן יכולות לנסוע ללא הגבלה בדומה למנועי בעירה פנימית (בנזין ודיזל). תדלוק המכונית מבוצע בתחנת דלק, באופן זהה כמעט למכונית רגילה ובאותו זמן.
למרות יתרון ברור זה, קצב חדירת מכוניות המימן לשוק בכל העולם אף איטי יותר מזה של מכוניות מבוססות מצברים. זאת, בשל המורכבות והעלות הגבוהה של ייצור מכונית מסוג זה, אך לא פחות מכך בשל היעדר תשתית תדלוק ברוב מדינות העולם.
מדובר במקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת: מיעוט תחנות מפחית את כדאיות הנסיעה במכונית מימן, ומיעוט מכוניות מימן מפחית את כדאיות ההשקעה בתחנות תדלוק מתאימות. מספר מדינות, עם זאת, לקחו את התחום ברצינות ומעודדות הקמת תשתית שכזו - בראשן יפן, קליפורניה וגרמניה.
יונדאי היא כיום אחת ממובילות התחום מבין יצרניות הרכב, ומציעה רכב פנאי מתודלק במימן המכונה "נקסו" (Nexo). זהו יורש ל-ix35 (טוסון) המוצע מאז 2013 בייצור סדרתי, וששווק ב-18 מדינות ברחבי העולם. ליונדאי כיום כושר ייצור של כ-3,000 יחידות הנעת מימן בשנה, באמצעות חברת בת בשם מוביס (Mobis). במידה ותחול עלייה בביקוש, מוביס יכולה להעלות את כושר הייצור לעשרות אלפי יחידות הנעה בשנה בתוך זמן קצר, כך על-פי יונדאי.
חטיבת המחקר והפיתוח של אודי, היא האחראית לפיתוח מכוניות מימן בקונצרן פולקסווגן. שיתוף הפעולה עם יונדאי יפרה גם את יתר מותגי הקונצרן הגרמני, בעוד שביונדאי גם קיה תחלוק (ותרוויח) מידע שמשמש לייצור מכוניות תא דלק.