חידושים כמו מכונית העוצרת בעצמה קיימים כבר במכוניות מיני, תיקון סטייה מנתיב במכוניות משפחתיות, כניסה ללא מפתח בסופרמיני או בקרת שיוט, שלא לדבר על מערכות מולטימדיה עם מסכי מגע המציגים יישומים שימושיים כגון וויז ופנגו.
על רקע זה בולטות לרעה דווקא מכוניות היוקרה — אלה שכל חידוש כזה הוצג לראשונה דווקא בהן — מכיוון שחלקן מגיעות עם מעט מערכות בטיחות תקניות. ברור שהדבר נעשה כדי להערים עוד ועוד תוספות בתשלום על מחירן, מה שיאפשר מן הסתם להעניק "הנחה" משמעותית...
אך מאחר ולא כל המכוניות היוקרתיות המגיעות לכאן מאובזרות באופן מלא, אנחנו פוגשים בארץ מכוניות חדשות וחדישות כאלה, שלצד מיזוג אוויר במושב, התרעה על אי־חגירה מתייחסת רק למושב הנהג. מושבים אחרים? לא.
אני לא זוכר שראיתי בשנים האחרונות מכונית זולה שמתריעה על אי־חגירה רק במושב הנהג, אבל רק לאחרונה נסעתי במכונית יוקרה בה מערכת זו מתייחסת רק למושב הנהג. אני לא יודע אם לכנות את זה "שערורייה", או "בושה", אבל ברור לי שזה לא תקין. אני לא מסוגל להבין איך מכונית כזו יוצאת בכלל מבית היצרן. אבל עובדה, זה קיים.
אך בעוד זה מקרה קיצוני, הרי היעדר כניסה ללא מפתח (key less), או מחסור באבזור בטיחותי שהיה כבר לסטנדרט — למשל, תיקון סטייה מנתיב — תמוה בעיני. זה גם קצת מגוחך, שמכונית שמקבלת הנחות במיסוי ממדינת ישראל, מצטיידת במובילאיי המתריע על סטייה מנתיב, אך אינה מציעה גם תיקון סטייה או — מצטער שאני חוזר על זה שוב — התרעה על אי־חגירה במושבי המכונית שאינם מושב הנהג...
משרד התחבורה צריך להתעדכן במהירות גבוהה יותר בחידושים הבטיחותיים ולהפוך לפחות חלק מהם לחובה. כל זה לא פוטר את היבואנים, בעיקר של מכוניות היוקרה, מחובתם העקרונית לייבא את הדגמים עם אבזור בטיחות ראוי, ולא להפגין זלזול כה בוטה בלקוחות שלהם.
בינתיים, המכוניות סותמות את כבישי ישראל. תופעה זו בולטת כאן יותר מאשר בארצות גדולות יותר, משום קוטנה של מדינתנו. בארצות גדולות יותר הפקקים נוצרים בערים הגדולות וסביב להן. כאן, נוצרים במשך שעות ארוכות פקקים גם בעורקי תנועה בין־עירוניים, כמו למשל כביש 4 (מאשדוד ועד חדרה), כביש 1, ושומו שמיים גם כביש 6 צפונה בחלק משעות היום ודרומה בשעות אחרות, לפחות עד הכניסה לכביש 1.
נכון שכתבתי כאן לא אחת על פעילותו הראויה של שר התחבורה ישראל כץ בסלילת כבישים ובהקמת מחלפים. אבל, אם ניצור שיירה המורכבת רק מהמכוניות המתווספות לכבישי ישראל מדי שנה (כולל משאיות ואוטובוסים), פגוש לפגוש, אורכה יהיה למעלה מאלף קילומטרים(!). עובדה זו לכשעצמה מבהירה כי לא ניתן לסלול כבישים בקצב בו מתווספות מכוניות לכבישים. כמה ששר התחבורה לא יסלול — הפקקים רק ילכו ויתארכו. אז נכון שראש ממשלת ישראל הצהיר בדברו על התקשורת "איפה שהם רואים פקקים — אני רואה מחלפים", אבל זו אולי האמת הפרטית של מי שמוסע בשיירה משלו, ושוטרים מפנים עבורה את הדרך. כל האחרים, לא רק שרואים פקקים אלא עומדים בהם, וכך זה יישאר כל עוד לא ייעשה כאן משהו דרסטי.
את המשאבים המוקדשים כאן לסלילת כבישים ומחלפים צריך להשקיע בתחבורה ציבורית. נכון, על הנייר זה נראה כאילו נעשית תנועה בנדון — הרכבת הקלה בירושלים וזו שנבנית בגוש דן. אלו פעולות שנעשות בכיוון הנכון, אולם זה מועט מדי, מאוחר מדי ובעיקר נעשה לאט מדי. בניית רכבת קלה בתל אביב תימשך לפחות עשור, ומה בינתיים? בינתיים נבנים בניינים רבים בהיקף עצום סביב לתל אביב.
כך למשל ממזרח לתל אביב — קריית אונו, גני תקווה, כפר אזר, יהוד, פתח תקווה, אור יהודה ועוד — נבנות ועומדות להיבנות עשרות אלפי יחידות דיור. חלק גדול מאוד מהדיירים החדשים האלה ייכנס לתל אביב בעיקר דרך דרך השלום. חוץ מהכביש הפקוק, הם יסתמו עוד יותר את צומת עזריאלי, מתחם שרונה וכולי. חייב להיות פתרון, אפילו זמני, שיקל על העומס הזה עד שרכבת קלה תגיע לקריית אונו, למשל. נת"צים וקווי אוטובוסים הנעים עליהם הלוך וחזור עד הכניסה לתל אביב, ומשם פנימה עם תחבורה ציבורית יעילה בהרבה.
זו אינה תכנית פעולה אלא הצעה לשינוי כיוון. לא ניתן להציע פתרון יעיל וישים מבלי לחקור, לבדוק ולתכנן, אבל ברור שצריך לשנות כיוון ולתעדף באופן אקטיבי את התחבורה הציבורית.
ימי החום והלחות הגבוהה הגיעו, ועייפות הנהגים ועצבנותם גוברים בהתאם. הילדים עומדים לצאת לחופשה בתחילת החודש הבא. נכון שהמחוקק הישראלי קבע ובצדק "מזגן חובה בכל מכונית" — ובכל זאת: הקיץ הוא תקופת פורענות בכבישים. עצרו למנוחה כאשר העייפות גוברת עליכם, שתו הרבה מים "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
[email protected]