אחת הבעיות במה שנקרא "המאבק בתאונות דרכים" נובעת מהעובדה שכל תאונה, בנפרד, היא מקרה מאוד מאוד ייחודי. ולמנוע שמצב מאוד מיוחד יתרחש זו בעיה. אבל כל התאונות יחד, יוצרות בסופו של דבר תופעה, ועם תופעה כבר אפשר להתמודד.
כדי להתמודד עם תופעה צריך להכיר איך היא עשויה וממה, ומהם המרכיבים שיוצרים אותה. בכל הקשור לתאונות דרכים בולטת העובדה שיש מספר קבוצות מובחנות שמעורבותן בקטל בדרכים גדולה באופן משמעותי מחלקה היחסי. מדובר בקבוצות קטנות יחסית, אך הן מטות באופן קיצוני את עוצמת הקטל בדרכים.
החדשות הטובות: אם מכירים אותן, אפשר לפעול באופן ממוקד ויעיל. החדשות הרעות: גם לאחר שמכירים אותן, פעילות ממוקדת ויעילה אינה נעשית בהכרח.
המצב
ישנם מספר מדדים בתחום הבטיחות בדרכים, והנכון ביותר הוא מספר ההרוגים למיליארד ק"מ, מכיוון שהוא מאפשר לדעת מהי רמת הבטיחות ביחס לשימוש ברכב. לפי מדד זה, בישראל 6.2 הרוגים למיליארד ק"מ — נתון סביר ביחס למדינות OECD, בו מדורגת ישראל באמצע, אבל גבוה באופן משמעותי מזה של המפותחות במדינות אירופה, ורחוק מהשיא. הנתונים שם נעים עבור החמישייה הראשונה בין 2.8 ל־4 הרוגים למיליארד ק"מ.
אולם, אם בודקים, למשל, את מעורבות הקבוצה הגדולה ביותר, נהגי רכב פרטי, מגלים כי רמת הבטיחות בה גבוהה והמעורבות בתאונות לפי מדד זה נמוכה. כאן מדובר ב־3.4 הרוגים למיליארד ק"מ. כלומר: הרוב המוחלט של הנהגים ברוב המוחלט של השימוש בדרך אחראי לרמת בטיחות גבוהה יחסית. המשמעות היא כי אם הייתה זו רמת הבטיחות בישראל, מספר ההרוגים בשנה היה מעט נמוך מ־200(!). בשנה שעברה, כזכור, נהרגו 364 בני אדם.
כלומר, חלק קטן של המשתמשים בדרך אחראי לנתון הגבוה ב־80%(!) ממה "שהיה צריך להיות". החלק הזה אינו אחד אלא מורכב ממספר קבוצות עם מאפיינים שונים לגמרי, אבל התמונה אחת: מעטים יוצרים קטל רב.
מיהן אותן קבוצות? גם כאן הנתונים ידועים מזה שנים: רכב כבד ואופנועים, נהגים צעירים עד 24 והולכי רגל מעל גיל 75 והמגזר הערבי. כמובן, ניתוח כזה אינו לוקח בחשבון את תרומת התשתית ומקומה בקטל בדרכים, אבל זה עניין חשוב מאוד לדעת אותו, כי רק אז אפשר לטפל בו.
המסמך של הרלב"ד
היושב ראש הפורש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד), גיורא רום, הוציא מסמך בשם "הרלב"ד — תפיסה, מפת דרכים, יתר הרוגים ופירמידה". והוסיף לו את המושג "הרעיון המסדר".
במסמך הזה מתווה רום את תפיסתו, המתייחסת לאותה "תרומת יתר" לקטל, מתווה מפת דרכים שאמורה להביא לירידה בהיקף ההרוגים לרמה של 5 הרוגים למיליארד ק"מ עד 2021, ומתייחס למחויבות המדינה לנושא.
רום, לאחר שמתייחס למשרדים האחראים לתחומי הבטיחות — התחבורה, ביטחון הפנים, הבריאות, החינוך — מציין את ההבדל המהותי בין תנועה עירונית ובין־עירונית, כותב כי "מבין האחראים לטיפול בנושא, במרחב העירוני, ישנו שותף נוסף שאין להקל ראש בחשיבותו, חשיבות שתלך ותעלה ככל שתמשך מגמת העיור בארץ, והוא השלטון המקומי לצורותיו השונות".
הפעילות צריכה להיות גם כזו שתפנה לכלל האוכלוסייה:
"פעילות 'רוחבית' המופעלת על כלל האוכלוסייה וכלל משתמשי הדרך. למשל: לחימה בנהיגה בהשפעת אלכוהול וסמים, הקטנת המהירות, בשיטות שונות, באזורים צפופי אוכלוסייה, תשתית סלחנית ככל שניתן למקרה של קרות אירוע בטיחותי ועוד מספר רב של פעולות המופעלות ופועלות על כלל האוכלוסייה".
החלק האחר צריך להיות מופנה לאותן קבוצות מובחנות:
"זיהוי של תת קבוצות ספציפיות בהן יש 'יתר הרוגים'. כאן נדרשת הערה באשר לסמנטיקה של העיסוק בתאונות ובנפגעים. ברור מחד שכל נפגע הוא נפגע מיותר. מאידך, עד שכל התנועה בכבישים תתבצע על־ידי כשלושה מיליון רכבים אוטונומיים, או עד לבוא המשיח (המוקדם מבניהם), ימשיכו ויהיו נפגעים בתאונות דרכים. 'יתר הרוגים' (ביטוי השאול ממושגים כגון 'יתר לחץ דם') הוא אותו מספר הרוגים שמעבר לצפי לגבי תת קבוצה ספציפית".
קבוצות של יתר הרוגים
רוכבי אופנועים
הולכי רגל מעל גיל 75
מעורבות רכב כבד
לא יהודים
נהגים עד גיל 24
דרכי אפיון לקבוצות של יתר הרוגים
מגזר אתני
קבוצות גיל
משתמשי דרך
כלי רכב
אפיונים טריטוריאליים
אפיונים עיתיים
מדדי ייחוס לקביעת קבוצות של יתר הרוגים
גודל הקבוצה באוכלוסייה
גודל הקבוצה בצי הרכב
חלקה בנסועה
ממוצע OECD
בעלי רשיון נהיגה
המספרים של יתר הרוגים
עם הנתונים הקיימים ניתן גם לקבוע מדד של יתר הרוגים בכל קבוצה. למשל: אם חלקם של הלא־יהודים באוכלוסייה הוא 25%, חלקם בין ההרוגים אמור להיות דומה, והמשמעות ביחס ל־2017 היא שמספר ההרוגים בקבוצה זו היה אמור להיות 91. מכיוון שמספר ההרוגים היה 157, הרי הנתון של יתר הרוגים הוא 66.
סיכום ממש לא מדויק של יתר הרוגים ב־2017 עומד על 242; לא מדויק מכיוון שיש בו קבוצות חופפות כמו רוכב אופנוע ערבי, נהג צעיר שפגע בהולך רגל קשיש ועוד אבל התמונה ברורה. עם זאת, ועל סמך הנתון המוביל את הרוב המוחלט של נהגי ישראל (כזכור, 3.4 הרוגים למיליארד ק"מ), נתון קרוב הרבה יותר למציאות יכול להיות כ־150 אנשים שנהרגו בגלל שהם באותן קבוצות הקשורות ליתר הרוגים.
הצעות לטיפול
רום מדבר על קואליציה של גורמים:
"לכל תחום המצדיק טיפול, יש להקים נבחרת בעלת התמחות ונגיעה לתחום האמור. נבחרת שונה לכל תחום. דוקטרינת הרלב"ד הינה, לאחר שזוהתה המטרה שבה נכון לטפל, להקים קואליציה של כל הנוגעים לנושא כדי להפיק את התועלת מאחדות המאמץ. כך יש כיום קואליציה לנושא החברה הערבית, קואליציה לנושא האזרחים הוותיקים ובתכנון הקמת קואליציות נוספות לתחומים שתוארו במסמך כתחומי 'יתר הרוגים'".
ויש אפילו משהו שעובד, בפועל מזה זמן: "קואליציית החברה הערבית, לדוגמא, פועלת כבר למעלה משנה. היא כוללת את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ואת המנהיגות של החברה הערבית, ברמה הארצית וברמה המוניציפאלית. היא כוללת ארגונים חברתיים ערביים, ארגוני חינוך ערביים, עמותות לא ערביות שיש להם נגיעה לנושא, כלי תקשורת של החברה הערבית ובקיצור, כל מי שיכולה להיות לו תרומה להשגת המטרה".
אבל זה לא יעבוד אלא אם
רום בונה פירמידה שחלק העליון הן אותן קבוצות סיכון, חלקה האמצעי מורכב מכל הגורמים הנוגעים בדבר — לפי הפרדה בין תחום עירוני ובין עירוני, משרדי ממשלה, רשויות, הרלב"ד, מרכיבי יסוד בבטיחות (נהגים, רכב, תשתית) ועוד — ואז מתייחס לבסיס.
"בבסיס הפירמידה נמצא מה שנקרא בעולם המערבי Political Will. זהו הביטוי לכך שהדרגים הפוליטיים, ראש הממשלה, שר התחבורה, שר האוצר, השר לביטחון פנים, שרת המשפטים, שר החינוך, שר הבריאות והרשות המחוקקת אכן מתכוונים למה שהם אומרים בשעה שהם מדברים על הצורך בהקטנת 'הקטל בדרכים', ויודעים לתת, כל שר בתחומו, את התמיכה והמשאבים הדרושים כדי לעמוד ביעד הלאומי כפי שהוגדר על־ידי הרלב"ד להגיע ללא יותר מחמישה הרוגים למיליארד ק"מ נסועה לא יאוחר משנת 2021".
כמה הערות לסיכום
חשיבותו של מסמך זה רבה מאוד. ראשית, הוא מתייחס לתופעה המובילה בתחום הבטיחות: מעטים יוצרים את ההיקף הגדול של הקטל בדרכים. שנית, התכנית מתמקדת בקבוצות ומציעה ליצור טיפול ענייני לפי מאפייניה של כל אחת. שלישית, המסמך אינו הולך בגדולות ואפילו לא צפוי, עקרונית, לגרום למשרדי הממשלה הרלוונטיים לצאת למלחמה; רביעית, וזה החשוב ביותר בהקשר הרחב: רום קובע יעד בטיחות ומועד עמידה בו, ומאתגר את רשויות המדינה.
התייחסות אחת מבהירה מדוע, בכל זאת, זה ממש לא פשוט. ההכרה של רום בחשיבות השלטון המקומי מול הסמכויות, הנכונות והיכולת שיש לו מעלה, שוב, כי תכניות מסוג כזה יכולות להתבצע רק בשיתוף פעולה ברמה הממלכתית. וזה, כמה חבל, לא משהו מקובל במקומותינו, אבל הסיכום הוא שמצביע על כך שיש מצב, ומצב כזה הוא מצב לא טוב, שהרבה לא ישתנה אם בכלל: אותו רצון פוליטי עליו מדבר רום המקובל בעולם המערבי, הוא, חבל ביותר, לא מהמאפיינים של המערכת השלטונית בישראל בתחומים של הבטיחות בדרכים.
"...אכן מתכוונים למה שהם אומרים בשעה שהם מדברים על הצורך בהקטנת 'הקטל בדרכים'". מתכוונים? סביר שכן. פועלים? זה כבר סיפור אחר, עצוב מאוד וגם קטלני למדי. הנתונים מצביעים על כך.
