שני הפתחים דרכם עוברות המכוניות מהפיטס למסלול מאירים את החושך היחסי שבפיטס באור בוהק, ומהם נשקף נוף הררי של צפון איטליה. במסלול חם. ורועש.
אני יושב על השולחן שהונח כאן רק שעתיים קודם. למעשה לא היה בהאנגר הזה דבר רק שעתיים קודם. השעון הדיגיטלי שעל הקיר מסמן לצוות הישראלי שעובד בפיטס שהגיע הזמן לעוד מקצה, וכולם עובדים בלחץ כדי להספיק להכין את ה־G1 — ובמכונית המירוץ הישראלית הראשונה כבר יושב הנהג דרוך. היא מחוברת למצבר, מותנעת ברעש שפוצץ לי את הראש ויוצאת למסלול. שקט. אני שובר את הדממה שנוצרה ואומר לתומר המכונאי שלא ידעתי שבפיטס יש לא פחות אקשן מהמסלול. הוא מהנהן בהסכמה.
המסגריה של אבא
אבל כדאי לחזור קצת אחורה. כבר הרבה זמן אני מתכנן להגיע לואראנו לסדנה של Griiip, ו־Griiip, חשוב שתדעו, היא חברת סטארט אפ ישראלית, אבל מסוג קצת שונה. ההתחלה הייתה עם אותו חיידק ישראלי שקיים בהייטק, אך זה מתחיל להדביק תחומים קצת יותר אקזוטיים כמו יין, עיצוב ועכשיו גם מכוניות מרוץ.
שני הישראלים שלקו במחלה, תמיר פלצ'ינסקי וגיל זכאי, הגיעו למסקנה שאם עד היום עשו מכוניות מירוץ בצורה אחת על בסיס של מסורת וניסיון, הם יכולים לעשות את זה יותר טוב. תמיר הקים במהלך התואר השני שלו בהנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון את קבוצת BGR, חלוצת קבוצות הפורמולה סטודנט בארץ, ובמסגרת תחרות בינלאומית לסטודנטים הכיר את פאולו דאלארה (Dallara), מתכנן שלדות ויצרן מכוניות מירוץ אגדי — פרארי (1960), למבורגיני (מיורה), וויליאמס (F1), אורקה (לה מאן 24), פורמולה 3000, אינדי — ואצלו התמחה לאחר סיום הלימודים.
עם סיום ההתמחות ב־2015 חבר תמיר לגיל זכאי, אחד המהנדסים שלקחו חלק בפרוייקט הראשון, בכדי לפתוח סדנא לייצור מכוניות מירוץ בקומה העליונה של המסגרייה של אביו של גיל בפתח תקווה. לסדנא קראו Griiip.
ב־Griiip החליטו להתמקד בקטגורית הכניסה לרכבי פורמולה — פורמולה 1000, שקיבלה את שמה ממנועי ליטר של אופנועי ספורט המשמשים להנעת המכוניות. באופן כזה ניתן לייצר מכונית שתספק ביצועים המתקרבים לאלה של דגמי פורמולה 4, אך בעלויות תפעול נמוכות משמעותית מאלה של מכוניות המירוץ הנמכרות היום.
כעת החלה Griiip לייצר את המכונית הסדרתית שלה, G1, ולחפש לקוחות (ומשקיעים), ואילו היא עצמה פועלת בשתי מדינות; הפיתוח נשאר באותה במסגרייה בפתח תקווה ואילו הייצור בלב 'מוטור ואלי', בעיר ואראנו, כ־200 מטר ממפעלו של דאלארה, כאשר מסלול המירוצים שם הוא מגרש הניסויים של Griiip. ל־Griiip אחד עשר עובדים, כולם ישראלים למעט מהנדס גרמני האחראי על תחום דינאמיקת הרכב בחברה.
בסדנא של דייגו
קבעתי עם תמיר בשמונה בבוקר בסדנא שלהם בוארנו על גדות נהר הטארו. טעות ניווט קלה שלחה אותי לעוד 17 ק"מ בכביש מהיר הפולש לתוך רכס הררי בלב אזור התעשייה של צפון איטליה. לאורך הדרך מברכים השלטים את הנהג על שהגיע ל־Motor Valley שבאמיליה רומנה. באזור זה לא פחות מ־4 מסלולי מירוצים (כולל מיזאנו ואימולה), 7 יצרני רכב — פרארי, למבורגיני, מזראטי, פגאני, דוקאטי, דאלארה, טורו רוסו — 11 מוזיאונים שמוקדשים רק לתחום המוטורי ו־188 קבוצות של ספורט מוטורי. צריך ביצים כדי להקים פה מפעל לרכב.
לא התאפקתי ו"עברתי בטעות" את הכתובת של Griiip בכדי לראות את המפעל של דאלארה. הסיבוב הקטן הזכיר לי שקראתי פעם שהחברה האנושית האידיאלית מונה בדיוק 300 אנשים כך שכולם מכירים את כולם, ולפי התפישה הזו, המפעל של דאלארה הוא בדיוק בגודל הנכון (ובניגוד למתחם המפלצתי של פרארי במארנלו).
חזרתי לכביש. שורה של סדנאות ישנות ממוקמות קרוב לגדת הנהר, ומצידו השני נשמעות המכוניות מהמסלול. גיל ותמיר ממתינים בחזית הסדנא הממוקמת בחלקו האחורי של מוסך מקומי. גיל פותח בקושי את דלת הברזל העתיקה שגובהה 3 מטר, והסדנא הקטנה שאורכה רק 80 מטרים מתעוררת ליום חדש.
בתוך הסדנא נמצאות מכוניות מירוץ בשלבים שונים של ייצור, ועובדים בה בעיקר תומר ואיציק המכונאים שגרים כבר למעלה משלושה חודשים בואראנו ומייצרים מבוקר ועד ערב את הסדרה האחרונה של מכוניות G1. כעת הם מכינים את שלושת הכלים שייסעו היום במסלול. יש כאן כל כך הרבה חלקים, אני אומר לגיל זכאי. הוא מחייך, "יש כאן 1500 חלקים מיותר מ־100 ספקים מכל היבשות בעולם, חוץ מאוסטרליה".
ונכון שהיא מפורקת אבל אני פשוט לא מצליח להוריד את העיניים מה־G1. השלוש עומדות מפורקות ובשלבים שונים של הרכבתם. המנוע הוא אפריליה RSV4, הראשון בייצור סדרתי שעומד בתקן פורמולה 1000. העיצוב של הישראלי דורי רגב נראה נפלא, ואני אוהב גם את המיתוג Griiip והסמל הענק של G1 על הכנף האחורית המסיבית. משהו עובד פה כמו שצריך.
תמיר מסיט את תשומת ליבי לארוחת בוקר שמחכה לי — קערה של קוואקר, בננה, זרעי צ'יה, סילאן וקצת טחינה; "אנחנו משתדלים לאכול פה בריא", הוא מסביר, "הכל מייד אין ישראל וגם קצת נמאס לנו מפסטה". אחרי ארוחה משביעה שהזכירה את הבית אנחנו יוצאים לסיור בסדנא. בחלק האחורי ישנה דלת ברזל נוספת ושם נמצאת הסדנא של דייגו — "אחד הרתכים הטובים באיטליה", אומר תמיר.
תמיר מראה לי לוח ברזל ענק שעליו מרתכים את שלדת ה־G1. שלב הריתוך, הוא מסביר, קריטי, שכן המכונית צריכה לעמוד בעומסים אדירים בזמן מירוץ, ואין מקום לטעות. דייגו ועוזרו בדיוק עובדים על רכב ראלי שחטף מכה רצינית בסוף השבוע האחרון. על הקירות גביעים ממירוצים שונים, תמונות של מירוצי עבר, בדיוק מה שצריך בשביל להרגיש שהגעתי למקום הנכון.
תומר הקיבוצניק ואיציק התל אביבי לא ממש קשורים לנוף הזה, וממשיכים להעמיס את המכוניות והציוד למשאית. "תביא את הצמיגים הכי שחוקים שיש לך" אומר גיל לאחד המכונאים, "היום הם רק באים להתרשם, מחר יעשו זמנים עם צמיגים חדשים". תוך כדי העבודה מספר לי איציק על הקשיים הרבים במגורים בדירה קטנה ועבודה במשך כל היום ולאורך חודשים בסדנא. זה נראה חלומי אך למעשה זה מאוד קשה, ולא הרבה מתמידים בכך. תומר, שבדיוק חזר מהמסלול, מאיץ בכולם לצאת — הוא הוא ראה שם אירוע של פרארי, כולל דוגמניות.
אווירת מסלול
אנו עוברים את הגשר הקטן עם המשאית ומגיעים למסלול. למרות שרוב ההאנגרים סגורים ומקומות החנייה ריקים עדיין יש מה לראות. כשמתחילים לפרוק את המשאית ולארגן את ההאנגר עם כל הציוד, אני מנצל את הזמן לעשות סיבוב. בהאנגר הימני אירוע של נהג מירוצים בדימוס בשם תומאס ביאג'י, פעמיים זוכה אליפות GT של FIA, ומלא בחשיבות עצמית. יום הנהיגה ללקוחותיו העשירים כולל קייטרינג יוקרתי, מכוניות פרארי מוכנות למסלול וארבע דוגמניות איטלקיות בלבוש מינימלי שמסתובבות בין הלקוחות שממתינים לסבבי הנהיגה שלהם.
בחנייה עומדות מקלארן P1 לבנה ולידה למבורגיני הורקאן מהממת בירוק מט. ובכלל, עשו לעצמכם טובה ואל תקנו מקלארן בצבע לבן; ליד הלמבורגיני הזאת היא נראית, פשוט, כמו יונדאי גטס. וזה לא נגמר פה. לאחר כמה דקות התחילה התקהלות של איטלקים עשירים ומלאי סטייל סביב אטרקציה חדשה שנחתה במגרש החנייה — דאלארה סטרדלה (Dallara Stradale), מכונית הכביש הראשונה של המפעל הגיעה כדי לעשות רושם — וכמה שהיא יפה. ניסיתי לקבל אותה לסיבוב התרשמות, אך השם "מגזין אוטו" לא כל כך הרשים את האיטלקים.
בהאנגר השני עמדה משאית השייכת לקבוצת מירוצים מקומית שבאה להתאמן עם סיאט ליאון מוכנה למירוצים. לא ביקשתי רשות ונכנסתי לראות איך נראית מבפנים משאית של קבוצת מירוצים אמיתית. בתוך המשאית יש סדנא המצוידת בהכל, ובצידה השני אזור מגורים יוקרתי ומפנק. מישהו שם פה הרבה מאוד כסף.
חווית מירוצים חדשה
הפיטס של Griiip מוכן לפעולה, והוא נראה יותר כמו סדנת רכב בצבא והרבה פחות מתקדם ממה שראיתי כרגע במשאית. כולם ללא יוצא מן הכלל עושים את כל העבודות ובודקים כל חלק ברכב, ממלאים שמן ומוודאים שהכל מוכן לצאת למסלול. גלעד, טייס לשעבר וכיום המנהל הטכנולוגי של Griiip, הגיע במיוחד כדי לבדוק את השינויים האחרונים שנעשו ב־G1.
"אנחנו פה כדי לשנות את עולם המירוצים" הוא אומר לי, "אני באמת מאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה. החזון של Griiip הוא להקים ליגות G1 בכל העולם, ואלה יעניקו חוויה חדשה לצופים". תמיר מוסיף ואומר כי "אנחנו מייצרים עניין כי המכוניות שלנו מהירות יותר, נשמעות בדיוק כמו שצריך וגם חדשניות. יש, למשל, מצלמות LiveU שמאפשרות לצופה להיות מעורב בכל מה שהנהגים עושים במסלול וגם טכנולוגיה של Autotalks, המכניסה לראשונה אזהרות אוטומטיות לעולם המירוצים בכדי להתריע בפני תאונות. השילוב עם החברות הישראליות עוזר לרתום את Griiip לעגלת הסטארטאפ ניישן והופך את הסיפור של מכונית מירוץ ישראלית הפועלת בלב ה'מוטור ואלי' להרבה יותר הגיוני למשקיעים. חידוש נוסף הוא בשימוש מערכת הנעה מבוססת גל־הינע במקום שרשרת הנעה — מערכת ש־Griiip כבר קיבלה עליה פטנט בארצות הברית — ומאפשרת לרכב להיות מהיר יותר וקל לתחזוקה".
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, והיום החברה מתמקדת בסדרת המירוצים הראשונה של G1 . ותומר מסדר על שולחן בחוץ פליירים המפרסמים את הסדרה ותאריכי המירוצים, אי אפשר לדעת מאיפה תגיע ההזדמנות. בינתיים אנחנו מחכים לדוד דאלארה (אין קשר לדאלארה היצרן), "נהג חיה" כפי שמתאר אותו תמיר, בחור צעיר שהחליט בשלב מאוחר בחייו, בגיל 22, להיות נהג מירוצים, ורכש מקום בסדרת G1. הנהג השני הוא מתיאו נאניני, נהג מירוצים שתפור למידות הלקוח האידיאלי של Griiip, ונמצא בדיוק בשלב בו עוברים מקארטינג לעולם האמיתי. לנאניני גם ייחוס; דודו, אלסנדרו נאניני, היה נהג פורמולה 1 בשנים 1986-1990 בקבוצות מינרדי ובנטון.
העניינים מתחממים
נאניני מגיע עם אביו ונראה כמו שילד בן 13 אמור להיראות — ילד. הוא מוציא את התיק שלו, מתחיל ללבוש את בגדי המירוץ, חובש קסדה, מרכיב את מערך הריסון לצוואר העשוי סיבי פחמן (HANS) — וכעת הוא נראה כמו נהג מירוצים אמיתי.
תמיר מתדרך אותו, הצוות נחלק לשניים ועורך בדיקות אחרונות למכוניות של דוד ומתיאו, וכולם מחכים. מסלול התפנה, מצבר קטן מתניע — וממנוע האפריליה הקטן בעל 4 הצילנדרים נדלק ברעש עוצמתי במיוחד. קשה להסביר את התחושה הנוצרת עם התנעת רכב פורמולה בתוך פיטס, אז בואו ונסכם שזה מרגש. תמיר עוטה על עצמו את הפרסונה של מנהלי קבוצות ומתחיל להזכיר קצת את פרנק וויליאמס. הנהגים יוצאים לדרך, ובסיבוב הראשון הנהגים הם רק מתחממים אך המהירות, גם ביחס למכוניות המירוץ האחרות שהיו שם, נראית חריגה.
ואכן, מדי כמה דקות הגיעו איטלקים כדי לברר במה מדובר ולהבין מדוע המכוניות האלו כל כך מהירות. אחד מהם אמר לי "אל תיעלב, אבל אתם באמת נראים כמו יהודים" — ואז סיפר לי על כל חבריו בתל אביב. הנהגים עוצרים לתדרוך קצר וקירור צמיגים בעוד תמיר וגיל מחזיקים מטרייה מעליהם בכדי שלא יקבלו מכת חום.
עברו עשרים דקות והנהגים חוזרים לפיטס. נאניני יוצא מהאוטו ובודק אם התוצאה שלו נכונה — "עשיתי את המסלול שנייה יותר מהר מאשר עם פורמולה 3" הוא אומר, וכל זה בסיבוב הראשון ועם צמיגים שחוקים. ובכן, הסימנים מעידים ש־Griiip היא באמת Real Deal; הרכב שלהם לא רק שנראה מהיר, הוא באמת כזה. דוד דאלארה, נהג שכבר צבר לא מעט שעות על ה־G1, נראה קצת מודאג מזה שילד בן 13 הצליח כבר בסיבוב הראשון שלו להתקרב אליו מרחק של רק כמה מאיות.
בפיטס כל הצוות בודק את מערכות המכונית — "כבר חווינו רכבים שהתפרקו על המסלול", מציין גיל בחיוך. הצוות משלב את הבדיקות הטכניות עם הצצה על שולחן המחשב לבדוק את הטלמטריה של הנהגים ושיחות עם האורחים שבאים מידי כמה דקות להאנגר.
השעון הדיגיטלי מקרב אותנו לסיבוב השני, הכל בלחץ. תמיר מצידו נראה מרוצה מאוד מהזמנים של הנהג הצעיר ומנהל הכל בקור רוח ובביטחון. "זה רק חצי שנייה משיא המסלול פה שנעשה עם פורמולה 3 יקרה בהרבה משלנו", הוא אומר לי. אני נאלץ לעזוב את המסלול כי הטיסה שלי לארץ יוצאת בעוד כמה שעות. רק בנהיגה לשדה שמתי לב שלא הספקתי לנהוג במכונית, אבל אפילו לא הרגשתי צורך. כשאהיה בשדה התעופה ישלח תמיר הודעת וואטסאפ שנאניני הצליח לשבור את השיא שלהם במסלול באחד הסיבובים הראשונים שלו; זכרו איפה קראתם על מתיאו נאניני לראשונה.
לגעת בחלום
החוויה בסדנא האיטלקית של Griiip הייתה חזקה מאוד. אין ספק שההקרבה הדרושה בכדי להרים פרויקט כזה היא עצומה. הצוות של Griiip מבלה הרבה מאוד מזמנו באיטליה ובונה, ממש במו ידיו, מכוניות מירוץ, מקיים ליגה ומגייס נהגים.
החזון דווקא חוזר למדינת ישראל; תמיר אומר כי "Griiip רוצה להקים מפעל למכוניות מירוץ ליד המסלול בבאר שבע". כבר עכשיו נרכשו שתי מכוניות של Griiip על־ידי המסלול בשדה תימן ולאחר התקינה יערכו איתן הדרכות נהיגה על־ידי אלון דאי ונהג הבית של Griiip ירין שטרן.
