אז איך נרגעים אחרי נהיגה במכוניות עם יחס הספק־משקל של 500 כ"ס לטון?
נרגעים עם ההיפך הגמור — רנו 5 אלפין, שנת 79'. הרבה כוח אין (92 כ"ס), אבל גם המשקל לא ממש כבד (800 ק"ג). מצד שני, יש המון תחושות ורגש — בדגש על תגובת הדוושה ותחושת הקלילות — נדירים, בגלל שלא מייצרים מכוניות כאלה היום. התחושות האלו הן הכיף שלי, הדרך שלי להירגע. זה הכיף.
אז אילו הייתה ניתנת לך אפשרות בחירה בין אחד משני סוגי כלי הרכב, מה היית בוחר?
אי אפשר לבחור, אלו שני סגנונות שונים לגמרי. מכוניות המירוץ קשות להבנה ולשליטה — הביצועים תלויים באווירודינאמיקה ובזוויות האספלט, יש מנוע מרכזי שמגיב שונה מאשר ברכב רגיל. הנהיגה בכלי רכב כאלו היא מאוד מחושבת. ברנו, לעומת זאת, הנהיגה היא טבעית, פשוטה וכייפית.
ה־5 הזו כבר בת כמעט 40. בהתחשב במוצאה הצרפתי, איך היא שרדה עד היום?
זו מכונית עם מכניקה פשוטה, כך שנוח יחסית לתחזק אותה. בגדול, יש כמה מוסכים שאנחנו סומכים עליהם והם מטפלים בה. חלקים קצת קשה להשיג כיום, אבל בסוף אפשר לרכוש דרך האינטרנט או שאני מביא איתי מהנסיעות לאיטליה.
בינינו, היא עדיין מניעה כי שמרת אותה בחנייה
האמת היא שאנחנו — אני ואבא שלי — כן משתמשים בה, אם כי בעיקר בסופי שבוע. באמת כיף לנהוג במכונית הזו, אבל כן צריך לשמור שלא לשחוק אותה יותר מדי וגם לא לסכן אותה — אין הרבה כאלו, וערכה רק עולה.
ומה מצב הרכב כיום? עד כמה היא מקורית?
הרכב שלנו, שנמצא אצלנו 5 שנים, הוא במצב מקורי ומשומר ברמה גבוהה. השינוי היחיד שעשינו לה הוא הנמכה, באמצעות בולמים וקפיצים שונים.
אם כבר הזכרנו קודם גיל, ה־5 נולדה 20 שנה לפניך. איך נוצר החיבור ביניכם?
כל האהבה שלי למכוניות הגיעה בזכות הצד המשפחתי — אבא שלי חי את התקופה המוטורית של שנות ה־80', עם מירוצי הרחוב שהיו עושים אז. בעיניו — כמו בעיני רבים אחרים — זו הייתה התקופה הטובה ביותר של עולם הרכב, עם שילוב נכון בין טכנולוגיה לבין חוויית נהיגה. זו אהבה שמגיעה מחלום. בגלל זה, אגב, אנחנו מחזיקים עוד כמה מכוניות מהתקופה ההיא — כולל גולף GTI דור ראשון ופיאט 127.
אז שום דבר חדש?
יש לי סובארו BRZ, שאני אוהב אותה כי רואים שניסו לתת לה אופי של מכונית של פעם. מרגישים את המאמץ לתת חיבור למרות המודרניזציה, אבל זה לא מה שהיה פעם.