מעשה בשני אבות שכולים שהחליטו לצאת למסע מוטורי מדרום הארץ אל צפונה, כאשר הסיום יהיה בגן הזיכרון של אחד הבנים. שרון בר גיורא (בן 48) ודני שניצר (בן 70) הם שכנים המתגוררים בבית לחם הגלילית, ויצאו למסע בן שלושה ימים, במסגרת הגרוטראלי.
מימין: דני שניצר, שרון בן גיורא
לשניהם תחביבים דומים – סוסים ורכבי אספנות – כאשר שרון יותר בקטע של ארבעה גלגלים, דני יותר בקטע של דו-גלגלי. "דני הוא ממציא כזה", אומר שרון, "הוא לא זורק כלום. יש לו חלקי חילוף בשפע ואופנועים זרוקים בכל מקום ובכלל, יש לו הכל. יותר מזה, אם אני צריך משהו, הוא גם אומר לי באיזה מפתחות וכלים להשתמש. כבר לא נשארו אנשים כמוהו". ודני כנראה ירש זאת מאביו בן ה-94 שיחיה, שעדיין רוכב על סוסים.
גם בשרון וגם בדני היכה הגורל המר – שניהם איבדו בן. שרון איבד את בנו בכורו מעט לפני שחגג בר מצווה. דני איבד את בנו הקטן עומר לפני כשלוש שנים, לאחר שעומר נפל מסוס ונחבט בראשו. טיול רגוע עם חברתו, טיול רכוב על סוס. לא יודעים בדיוק מה קרה, אבל הסברה היא שההולך על ארבע הסתבך בחוט תיל. בשורה התחתונה היה אשפוז ארוך שבסופו נפרדו מעומר.
עומר. בן 30 במותו. איש טבע בכל מובן המילה
המשפחה החליטה לתרום את איבריו של עומר ובכך למעשה הצילו חמישה בני אדם. וכמו בלא מעט מקרים כאלה, המשפחה בקשר עם חלק מהמושתלים. עם אחד מהם הקשר הוא כמעט יומיומי: "במקרה הכי רחוק אנחנו בקשר איתו פעם בשבוע", אומר דני ומוסיף שהמושתל הזה ספציפית הוא כבר בן משפחה.
אז איך הכל קשור למסע? שבועיים לפני שעומר נפטר, הוא סיים את מסע הגרוטראלי. עתה, שלוש שנים לאחר מכן, אביו דני יחד עם שרון הולכים לבצע את המסע הזה משתי סיבות: הראשונה היא לזכרם של הבנים, כמובן. השנייה להגברת המודעות לחשיבות תרומת איברים וחשיפה נוספת ל"אדי" (המרכז הלאומי להשתלות איברים).
השניים קנו סובארו ישנה ב-1,300 שקל ושדרגו אותה בעצמם, כדי שתוכל לצלוח את קשיי המסע. חבר נוסף מהמושב ליד, בעצמו מושתל לב, שמע על כך והחליט גם הוא לקנות מכונית – והפלא ופלא גם הוא יוצא למסע היום.
אז מהו מסע הגרוטראלי? נהיגה אתגרית אך לא תחרותית, בשילוב אתגרי ניווט וחילוץ. ההבדל בין הגרוטראלי לעוד מסע עבירות כזה או אחר, הוא החיבור בין האנשים. לא עוד איש מבודד בתוך מכונה והתמודדות אישית אל מול האתגר, כי אם עזרה הדדית בין הצוותים. יצירת חברויות, כך מתגאים מפיקי המסע.
הפעם המסע החל בערבה ונמשך כ-400 עד 500 ק"מ. סיומו לא יהיה בנקודה הרגילה, כי אם בבית לחם הגלילית, בגן לזכרו של עומר.
