הדגם החדש אינו מבוסס על DS 3 המוכר והוותיק, אלא משתמש בפלטפורמת הסופרמיני החדשה של PSA (מכונה בקיצור CMP), זו המשרתת כבר את 208 החדשה, תהווה בסיס לאופל קורסה שתוצג בקרוב, ל־2008 בהמשך ומוכנה גם לגרסאות חשמליות (בגרסת e-CMP, כמו ב־208 החשמלית; וראו תיבה).
צבע ואור
קיבלתי את 3 קרוסבק ברמת הגימור 'לה פרמייר' — הראשון, בצרפתית; זו רמת הגימור המפוארת ביותר והיא מוצעת במהדורה מוגבלת. עיצוב 3 קרוסבק בולט גם בזכות ממד רוחב גדול יחסית לשאר הממדים (כמעט 180 ס"מ), ובעיקר בזכות שלל משולשים ומעוינים בשבכה הקדמית הגדולה והמודגשת, מכסה מנוע מפוסל, חישוקים בולטים בקוטר "18, חלק אחורי (מקורה B) המאזכר גם את הקו המוביל לאחור ב־3 הרגילה, ומבנה אופקי בדלת האחורית המדגיש את ממד הרוחב — והיא נראית מיוחדת לא פחות, למרות שאני לא בטוח אם אני אוהב את זה.
הקרוסבק שקיבלתי היה צבוע שחור והגג בסגול־בורדו עדין. זהבה קוגן, מנהלת המותג, אמרה כי הדגם החדש יגיעה לארץ רק בצביעה דו־גונית, למרות שהדבר מייקר אותו. צבע אחד, לדעתי, פשוט מחסיר מההופעה המרהיבה.
שימוש מקורי במעוינים
אבל ככל שהעיצוב החיצוני מרשים, תא הנוסעים המרהיב גורם לו להיראות אנמי. כניסה פנימה ואני פוגש במופע עשיר של מעוינים ומשולשים, משטחים עטויים באלקנטרה משובחת, כפתורים בכרום, והעיצוב הייחודי של סביבת בורר ההילוכים והבורר עצמו רק מוסיפים (ומיד אחזור לשם).
לוח המחוונים מוקרן ומציע מספר תצוגות, הוא כולל צג מולטימדיה "10 (ברמות האבזור הנמוכות, "7) עם צימוד לאנדרואיד אוטו ולאפל קארפליי; בארץ ישווק הדגם עם המערכת המקורית.
מוטיב המעוין חוזר גם במרכז הדשבורד (וגם בפקדי הגג, כמובן גם בחוץ, בחלק מריפודי המושבים ועוד), כאשר פקדי תפעול שונים ממוקמים בהם. מחיר העיצוב והמקוריות הוא בהנדסת האנוש; למשל: ממש כמו ב־7 קרוסבק גם כאן לחצני פתיחת החלונות נמצאים באזור בורר ההילוכים — וכמו בב.מ.וו ישנות; אז נכון שהם מעוצבים באופן הרבה יותר שיקי ויוקרתי, אך המיקום הזה אינו טבעי. בכל פעם שחיפשתי אותם בדלת, נאלצתי להסיט מבט שמאלה כדי לראות למה אני לא מוצא אותם בדופן הדלת, ואז להסיט את המבט ימינה בכדי למצוא את הלחצן הנדרש; יש שם הרבה כאלה.
דברים נוספים השווים אזכור: חימום למושבים, משטח לטעינה אלחוטית לנייד ומפתח חכם, הדואג גם שידיות הפתיחה יצאו החוצה במחווה של קבלת פנים כבר ממרחק של מטר וחצי; לא מדדתי. ב'לה פרמייר', בין היתר, תאורת לד מטריקס, המאפשרת לנהוג בלילה עם אור דרך (גבוה) שלא יסנוור את הבאים ממול — מוכר מזה זמן, לראשונה ב־DS; למערכת השמע 12 רמקולים והיא מבית פוקאל, יצרן אודיו מאוד נחשב, איכות הצליל שלה פשוט הרשימה ואני התענגתי על הצלילים. חשוב מאוד: מערך מלא של מערכות בטיחות עדכניות.
לעצב מושבים
המושבים ממש נאים, וכן, גם בריפוד אותו קטע עם מעוינים, והתפירה, כך אנשי DS, היא בסגנון של 'רצועת שעון'. גוון העור הוא סגלגל־בורדו, בדומה לצבע הגג, הוא נראה נהדר ונאמר עליו כי המקור הוא בבית עיצוב איטלקי שמצליח לגרום לעור להפגין גוון משתנה ולהיראות משופשף, וכי התיקים שהוא מוכר ועשויים מעור כזה עולים 6000 דולר או משהו בסגנון. אני לא בקטע של תיקים, כן בעניין של נוחות לישבן, ומה שחשוב לעניינו (של הישבן), הוא שהמושב עושה את עבודתו טוב. עוד פרטים: חסרה מעט תמיכה לירכיים במושב הנהג וגם בזה של הנוסע ליד, תפעולו של הראשון חשמלי, אבל של השני ידני.
המרחב מלפנים טוב, תנוחת הנהיגה סבירה, והראות החוצה סבירה בלבד; הקורות הקדמיות קרובות, אך הן עבות יחסית והמראות צמודות מדי אליהן.
המרחב מאחור סביר, המושבים נוחים, מרווחי הראש וכפות הרגליים מספקים, אך אלה לברכיים מעט פחות — ומיותר לציין כי אין באמת מקום ראוי לשלושה מבוגרים. הבעיה היא שקו החלונות הגבוה לא מאפשר לילדים היושבים שם לראות החוצה, ומחוות העיצוב ל־3 שהוזכרה קודם, לא ממש תורמת לעניין. ואפרופו חלונות אחוריים — הם מוכהים וזה נחמד לאלו שלא בורכו בצפיפות פיגמנטים. תא המטען (350 ליטר) הכיל שתי מזוודות עלייה למטוס, ולפי מדידה לא רשמית יכול לאחסן עוד שתיים כאלה.
צרפת, מה שרלוונטי לישראל
הצליל שעלה עם ההתנעה נשמע כשל דיזל קטן, אבל המנוע השוכן בחרטום הוא טורבו־בנזין 1.2 ליטר, 3 צילינדרים, המוכר משאר דגמי PSA — כאן בגרסה המייצרת 155 כ"ס ו־24.5 קג"מ, ומסדרת לו 8.2 שניות ל־100 קמ"ש ו־208 קמ"ש — ולתיבה האוטומטית 8 הילוכים. גם גרסה זו וגם גרסת 130 כ"ס יגיעו לישראל.
הכיוון הוא מונקו, דרך ההרים. הכבישים צרים יחסית והמנוע הקטן דואג שהמכונה תייצר קצב יותר מנאה במעלה ההרים. עם זאת, כאשר נדרש קיק דאון אגרסיבי, נרשמה שהות ארוכה מדי לתחושתי בין הדבקת דוושת התאוצה לשטיח הרכב ועד שהכל הגיב באמת.
באותה נהיגה הררית ומתפתלת מצאתי כי ההיגוי מעט חד, זווית הגלגול נמוכה יחסית בהשוואה לדגמי פנאי קטנים רבים מכיוון שהמתלים מכוילים על הצד הנוקשה — וזה בהחלט נחמד. אישית אני מעדיף רכב מרוסן עם כתף צמיג ראויה על מתלים רכים וריסון מרכב כושל.
הכבישים המובילים לריוויירה הצרפתית סלולים היטב ולא פגשתי בהרבה טלאים בכביש, אבל כאשר פגשתי באחד קטן הוא הורגש, ולעיתים אף גרם לחלק האחורי לקפצץ קלות. עם זאת, במפגש עם שיבושים גבוהים או לחילופין עמוקים, המתלים הרשימו ביכולת ספיגה משובחת. בכל מקרה, ובכל הקשור לנוחות הנסיעה, נמתין למבחן המלא שייערך על רצועת אספלט כשרה.
ככל שעוברים הקילומטרים, אני מוצא את עצמי מתרשם בעיקר משני דברים. הראשון הוא הבידוד המוצלח של רעשי כביש, לא עניין של מה בכך בסגמנט שכזה, ומוצלח בהרבה מבידוד רעשי הרוח. השני הוא התצוגה העילית — הכוללת זיהוי תמרורים, מהירות נסיעה, בקרת שיוט, סטייה מנתיב ושמירת מרחק, מערך הניווט, ואל תבנו על זה שהאחרון יגיע ארצה. בינתיים אני מגלה כי התאורה הפנימית נדלקת ונכבית בליטוף, וזה יופי, ושם לב שאין תאורת אווירה. וחבל, כי בהחלט יש ממה ליהנות מהעיצוב, גם כשמחשיך.
הניווט בכניסה לעיר הופך תלת ממדי כאשר המבנים מוקרנים בסגנון "חצי שקוף". ואז אנחנו מתברברים; ככה זה, אתה כבר רואה את הסוף הטוב ואז מרפי מגיע ונותן לך סטירה. חוזרים לדרך הישר ומקשיבים טוב יותר לקול העולה ממערכת השמע האיכותית, אנחנו לא נסטה מהדרך למלון. ואז עצר אותנו שוטר (בדיקת ניירות, אם דאגתם).
תכשיט קטן
DS 3 קרוסבק אינו מושלם; הנדסת האנוש מעט בעייתית, הראות החוצה לא מזמינה עבור הנוסעים מאחור, הוא מעט נוקשה על שיבושים קטנים, והפריעה לי גם ההשהיה־תחת־עומס בהורדת הילוכים. יש שיגידו כי העיצוב מעט מקושקש, אבל אין לי ספק שהרוב יאהב את העיצוב שיצרו החבר'ה מ־DS.
אבל DS 3 קרוסבק מציע עיצוב שאין כמותו, בייחוד בתא הנוסעים, חומרים משובחים, ומוסיף ביצועים טובים, יכולת דינמית נאה, מערכות בטיחות מתקדמות לרוב וצריכת דלק טובה; 13 ק"מ/ליטר בהשקה.
רכב הפנאי הצרפתי מכוון ישירות לאודי Q2, אבל ישמח לנגוס גם בקומפקטיים שבחבורת הפרמיום (ב.מ.וו X2, וולוו XC40, לקסוס UX, מיני קאונטרימן, מרצדס GLA ונוספים שבדרך). DS 3 קרוסבק ישווק בישראל החל מהקיץ הקרוב, ומחירו צפוי להיות בין 180,000 שקלים ל־220,000 שקלים, לפי הגרסה ורמת הגימור.
_________________________________
התרשמות מחשמלת
DS תציג בסוף השנה גרסה חשמלית ל־3 קרוסבק, ובמותג מתגאים בכך שיהיה זה רכב הפנאי הראשון בסגמנט B-SUV שתהיה לו גרסה כזו. המנוע מייצר 136 כ"ס ו־26.5 קג"מ, והרכב יאיץ ל־100 קמ"ש תוך 8.5 שניות. ניתן לטעון את הסוללות (ליתיום־יון, 50 קילוואט־שעה) ב־80% תוך 30 דקות בלבד, וטווח הנסיעה הוא 305 קילומטרים (תקן WLTP). וכן, 3 קרוסבק E-Tense הייתה זמינה להתרשמות.
לחיצה על כפתור ההתנעה, ובלוח המחוונים נרשם שהכל מוכן לנסיעה; לחיצה על דוושת התאוצה, והמכונה מתקדמת בשקט מופתי. בפנים בולטים דשבורד לבן ובורר הילוכים עם הכיתוב E, שלא תשכחו שאתם ב־E-Tense.
שקט כאן, אבל גם חם; אין עדיין מיזוג, כי עדיין לא ייצרו אותו, ובכלל: גרסה זו עדיין אינה מורשית לנסיעה בכבישים ציבוריים, ולכן אנחנו מבצעים סבבים בשטח המלון. לפי היבואן, שיווקה בישראל יהיה בתחילת 2020, והמחיר ינוע בין 230,000 ל־250,000 שקלים.