לנד רובר דיסקברי איתנו כבר שלושים שנה. אני לא מאוד רחוק מהגיל הזה, ואני חושב כמה הספקתי עד כה וכמה עוד ארצה להספיק עד שאסגור שלושה עשורים. בשונה ממני, לדיסקברי אין חלומות, אבל אחרי 30 שנים וכ-1.8 מיליון יחידות מפס הייצור, אני חושב על כך שכל
לנד רובר דיסקברי כזה הביא אנשים לאנשהו ועשה זאת בכל דרך – מיעדים של יום יום ועד כיבוש פסגות, הן בפועל, הן במשמעות הרחבה של ביטויים אלה.
ולפני מסיבת יום ההולדת שנערכה כאן כיאה – עם אבק דרכים ואוויר פסגות – כמה מילים על מה שהיה.
דיסקו, מהאייטיז
באוקטובר 1989 הציגה לנד רובר את דיסקברי – דגם חדש ראשון שלה שהוצג שני עשורים אחרי ריינג' רובר (1970) שנועד להיות בהמשך דרכו מפואר, ארבעה עשורים אחרי דיפנדר המאוד חקלאי וספרטני (1948).
הדגם החדש נועד להתמקם ביניהם ולהביא את לנד רובר למקום בו פרחה סצנת רכב השטח של אז שהייתה אז בשיאה. זו כללה, מהצד היפני, את איסוזו טרופר, טויוטה לנד רובר, מיצובישי פאג'רו, ניסאן פת'פיינדר, ומזה האמריקאי את ג'יפ צ'ירוקי, פורד ברונקו, שברולט בלייזר.
דיסקברי מצידו היה קרוב יותר לריינג' רובר מאשר לדיפנדר, הוצג כמוהו בראשית דרכו בגרסת שלוש דלתות בלבד ועל בסיס גלגלים קצר (254 ס"מ; גרסת 5 דלתות הוצגה בהמשך), כלל אותן מערכות הנעה, וסביבת הנהג הייתה דומה בעיצובה. ההבדל העיקרי היה היעדרם של קפיצי האוויר שהיו בריינג' – שעד אז היה רכב שטח פשוט, והיה למפואר רק בהמשך – ובעוד מספר פרטים.
הדור השני (1998), היה בעיקר שיפור של קודמו, הוצע רק עם 5 דלתות, וכלל גם אפשרות לקפיצי אוויר (רק מאחור) לצד מערכות עזר אלקטרוניות לשטח, בהן בקרת משיכה (TCS), בקרת ירידה במדרון (HDC) ואפילו מוטות מייצבים הידראוליים (ACE) – מערכות יוצאות דופן בזמנו.
Rock סטאר
בשעה שהדור השני היה שדרוג של הראשון, זה השלישי (2004) היה שונה באופן דרמטי – והעיצוב האלגנטי בהרבה הכריז על כך. הביא הרכב לסצנת השטח (וכמו ריינג' החדש שקדם לו בשנתיים) גישה שונה לטיפול בסלעים עוינים, דרדרת מכשילה ובוץ אנטיפטי. אותה גישה התבססה על הרבה מאוד מערכות נשלטות אלקטרוניקה והרבה פחות על ברזל.
מערכת שליטה למצבים שונים בשטח, 'טריין ריספונס', שינתה את התנהלות המנוע/תיבה, מערכת ההנעה והמתלים לפי תוואי השטח. דגם זה צויד במתלים נפרדים שהחליפו את הסרנים קשיחים), המרכב היה במבנה אחוד, אך זה הונח על שלדת סולם.
שינוי נוסף היה בשדרוג הפאר והאבזור של הדגם, כך שיוכל להתחרות לא רק ברכבי השטח היפניים של אז, אלא בהצעות מהודרות כמו מרצדס ML ופולקסווגן טוארג; לראשון היה מפרט שטח נאה, לשני הייתה אופציה לחבילה כזו.
הדור הרביעי (2009) היה למעשה שדרוג משמעותי של הדור השלישי, בעיקר במערכות ההנעה – כולל מעבר למנוע 3.0 ליטר דיזל כפול-מגדשים ושתי רמות הספק, ותיבת 8 הילוכים מ-2012 – ובסביבת הנהג.
כמה נשאר להגשים
מהפך נוסף נרשם בדור החמישי (2016). הדגם החדש הוצג ללא שלדת סולם ועם מרכב אחוד מלא – טוב לבטיחות, להתנהגות הכביש ולצריכת הדלק, גם תודות למשקל מופחת ב-ב-300-400 ק"ג ביחס לדיסקו 4. עם זאת, המבנה החדש, שהוא עמיד יותר לפיתול, פחות קשוח מקודמו, חסר הגנה מובנית למכלולים התחתונים, מהלך המתלה פחות מרשים, ולכך נוספה העובדה כי תיבת ההעברה אינה תקנית (בגרסאות הבסיסיות). גם העיצוב הכריז כי הדגם החדש מכוון עצמו יותר לעולם רכבי הפנאי, להרחבת כוח המשיכה שלו בשווקים, כאשר הקורה הניצבת מאחור, הנחשבת מאפיין לרכבי שטח קשוחים – והייתה ממאפייני הדגם – הוחלפה באלכסונית, מרכיב אופייני של דגמי פנאי. דיסקברי החדש היה מעוגל יותר, הרבה הרבה פחות מזוות.
אכן, דיסקברי התרכך והתעדן עם השנים – כמו רבים מאיתנו. עם זאת, במהלך השנים הוא נעשה חכם יותר (כמו רבים וכו') – ואותה חוכמה מפצה על היכולת הפיזית, בעיקר בהקשר השטח. כלומר, הבסיס התעדן, היכולת לא ממש נפגעה.
ראינו זו במבחנים שעשינו לו לאורך השנים, שם הפגין כי כוחו רב גם בשטחים מאגרים ואף עוינים – וראינו את זה גם במסיבת יום ההולדת שארגנו לו צוות לנד רובר וחברת 'שבילים' שהובילו אותנו, עם
דיסקברי 5 ועוד 40-50 כלי רכב, בשבילי ספר המדבר. בחבל ארץ מרהיב זה אפשר היה לראות שגם דיסקברי החדש עדיין נותר נאמן לשורשיו, למרות השינויים הכה עמוקים שעבר בשלושים השנים האחרונות.
