על-פי תוצאות המחקר, במבחני הריסוק נמצא כי לכרית האוויר המיועדת להגן על הברכיים "יעילות זניחה" בהגנה מפני פציעה במקרים של תאונה בחפיפה מלאה או חלקית. מדובר בתאונות בהן הפגיעה היא בפגיעה מלאה של הפגוש ברכב אחר או בחפיפה של כמחצית מרוחב הרכב ברכב אחר.
במבחן החדש יחסית של חפיפה קטנה, בו רק שטח קטן בפינת הפגוש פוגע ברכב אחר, נמצא כי כרית הברכיים אף עשויה לגרום להחמרת פציעת ירך או רגל תחתונה. במבחן מסוג זה, עוצמת הפגיעה מתרכזת בשטח קטן ובהתאם קשה יותר לאזור הספיגה לבלום אותה ולמנוע קריסה של המרכב לתוך תא הנוסעים.
בבדיקת נתונים מתאונות אמיתיות, החוקרים מצאו כי כרית הברכיים שיפרה את ההגנה על הנהג ב-0.5% בלבד, מה שהחוקרים מגדירים כנתון חסר משמעות סטטיסטית. הם מוסיפים, עם זאת, כי ייתכן והכרית יכולה לסייע במקרה של נהג לא חגור, כמענה לדרישת הרשות האמריקנית לבטיחות בדרכים (NHTSA) לפיה יצרניות הרכב חייבות לתכנן את הרכב גם לתרחיש בו הנהג לא חגור.
עם זאת, ב-IIHS הסבירו כי מבחני הריסוק שלהם (וגם לא של Euro NCAP) אינם בוחנים תרחיש זה, וכי המחקר לא בדק את ההשפעה של כרית הברכיים במקרה של תאונה עם נהג לא חגור.
"יש דרכים רבות לתכנון אסטרטגיית הגנה נגד סוג זה של פציעות רגל וכף רגל, כפי שכריות אוויר לברכיים מתיימרות לעשות", כך על-פי בקי מולר, חוקרת בכירה ב-IIHS ושותפה לכתיבת המחקר. "אפשרויות אחרות עשויות להיות אפקטיביות באותה מידה, אם לא יותר".