היו ימים שנחיתת
מאזדה 3 חדשה הייתה מעבירה את שוק הרכב המקומי לדום. אבל השינוי בטעם הישראלים יחד עם שאיפת מאזדה לשנות מיצוב עם מוצרים יקרים יותר והקטנת הפניה לציי הרכב, אומרים שכאשר הדור הרביעי ל-3 מגיע הוא הרבה פחות משמעותי מבחינת מכירות.
ייתכן שגרסת החמש דלתות שבחנו דווקא מדגישה את הצעדים שמאזדה ביצעה, גם אם היא פחות חשובה למכירות. היא נשענת על אותו בסיס גלגלים (272.5 ס"מ), אך עם 446 ס"מ קצרה ב-20 מהסדאן. היא נמוכה בחצי ס"מ (143.5).
ה-3 האצ'בק מוצעת רק ברמת הגימור ספיריט הגבוהה, שמדגישה עוד-יותר את ההתייקרות ביחס לדור הקודם. מחירה 148 אלף שקל, גבוה ב-3,000 מסדאן מקבילה.
עיצוב ותא נוסעים
ה-3 נראית מיוחדת ושונה מהדורות הקודמים. הפרופורציות, עם חרטום ארוך ביחס למרכב, תורמות יחד עם מסגרת הסבכה השחורה ברכב המבחן לכך שהחזית נראית אגרסיבית מבסדאן. אבל ההבדל הבולט מתחיל בקורה המרכזית, כאשר קו שמשות הצד האחוריות מטפס מעלה וקורה רחבה משתפלת חוברים ליצירת מראה כוחני.
צילום: אלי שאולי
מאחור היא מזכירה במידה מסוימת אלפא רומיאו, בייחוד את הבררה עליה חתום ג'וג'ארו. ההבדל מורגש גם באחוריים: יחידות התאורה שונות, חלק תחתי שחור בפגוש וספוילר בולט נוספו, ואפילו הגג מייצר עניין כאשר חלקו המרכזי שקוע. צמד המפלטים והחישוקים הגדולים משלימים מראה דינמי - אך גם כזה שלכל הפחות "דורש הסתגלות".
סביבת הנהג החדשה והמינימליסטית של מאזדה יוצרת אווירה מיוחדת ויוקרתית, לצד תחושה רגועה בתא הנוסעים. נראה שמאזדה שואפת שתראו רק את מה שחשוב ולא יותר מדי מתגים, סימונים ומספרים. הפנים מתאפיין בגווני שחור-לבן וכך גם המחוונים, שמרכזם מוקרן. הם נראים קלאסיים וברורים בלי תצוגות רעשניות.
מערכת המולטימדיה החדשה עם מסך "8.8 נאה וניצבת מעל סביבת הנהג באופן אלגנטי. היא נשלטת על-ידי חוגה בסגנון ב.מ.וו ומציעה תצוגות ברורות ופשוטות לתפעול. פתחי האוורור שמשרתים את הנהג צמודים למחוונים, בעוד אלה שלרשות הנוסע כמעט מוסתרים מתחת לחלק הרוחבי.
צילום: אלי שאולי
איכות החומרים טובה, כאשר חלקים רבים, גם בדלתות, מדופנים בדמוי עור. יחד עם איכות הרכבה טובה אפשר להבין מדוע מאזדה מדברת על יוקרה.
רמת האבזור מכובדת - החל בחישוקי "18 ותאורת לד חכמה שעובדת נפלא בלילות חורף חשוכים ועד חלון גג (קטן אמנם), מפתח חכם, בקרת אקלים מפוצלת ועוד.
תנוחת נהיגה מעט נמוכה מסייעת לתחושה ספורטיבית והמושב שופע כיוונים (כולל כיוון זווית הבסיס) ונוח - אך חסר אפשרות לכיוון קושי מסעד. הראות לאחור מוגבלת וגם מבנה שמשת הצד האחורית עלול "להפריע בעין" במבט לצדדים.
המושב האחורי עלול להראות מעט צפוף, בייחוד בגלל מבנה הדלת ושמשת הצד שיוצרים תחושה מעט קלסטרופובית. אבל המרחב בפועל נאות לרגליים וסביר לראש, אלא אם לרוע מזלכם ישבתם במרכז. לתא המטען הנאה מבנה שימושי, שפת טעינה גבוהה והוא נראה גדול מכפי שרומז הנתון על הנייר (295 ליטר בלבד).
צילום: אלי שאולי
נוחות והתנהגות כביש
מאזדה הצטיינה בעבר בשילוב התנהגות ספורטיבית עם נוחות מספקת וזה פחות מורגש הפעם. על חישוקי "18 ה-3 נוקשה מדי, זה בולט בייחוד בעיר על שיבושים גדולים - גם אם המתלה לא מתרסק אלא "מטפל". מחוץ לעיר המצב עדיף משמעותית, אך גם שם שיבושים גדולים מורגשים מדי. על כביש סלול היטב איכות הנסיעה טובה בזכות בידוד רעידות ורעשים מוצלח. גם עוצמת רעשי הרוח סבירה.
מבחינת התנהגות ל-3 תחושה בוגרת ומלוטשת מבעבר - על חשבון הדרמה. למרות זאת מדובר עדיין באחת המכוניות המהנות לנהיגה מסוגה, עם הגוי מדויק, תגובות מרכב ברורות, רהוטות ונחושות מבלי להיות עצבניות. גם אחיזת הכביש מצוינת והבלמים פועלים היטב, אם כי היינו שמחים ל"נשיכה" ראשונית חזקה יותר.
אבזור הבטיחות עשיר וכולל בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, ניטור שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית ועמעום אורות. יש מתג שמנתק את כל המערכות, אבל ביטול חלקי דורש כניסה לתפריטים בצג.
מנוע וביצועים
מנוע 2.0 ליטר, 165 כ"ס ותיבת שישה הילוכים אוטומטית המוכרים משפע דגמי מאזדה, מייצרים לא רק ביצועים טובים (8.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש) אלא גם אופי נעים. בעידן מנועי הטורבו הקטנים ותיבות רובוטיות, חטיבת הכוח אף יוצרת חוויה מיוחדת. המנוע רועש (מדי?) בהתנעה קרה וייתכן שפחות "קרבי" מהציפיות שיוצר העיצוב. אבל בזכות היותו אטמוספרי הוא מייצר צליל נעים ואוהב לטפס לסל"ד גבוה. גם השידוך עם התיבה האוטומטית טוב.
צילום: אלי שאולי
במצבים מסוימים זו האחרונה אוהבת להישאר בהילוך נמוך מדי ויוצרת תחושה מעט מאומצת, אבל לרוב כיף ללחוץ על המצערת, ליהנות מהתגובות החדות ולהיעזר גם בתפעול הילוכים נוח מההגה.
תצרוכת הדלק עמדה על 10.5 ק"מ לליטר במבחן מאומץ ו-13.8 ביום טיול רגוע.
תמורה
יצרניות רבות מדברות על שאיפה ליוקרה, אלא שבמאזדה לא מדובר במס שפתיים. הן במראה והן בתא הנוסעים היא מייצרת רושם שלא היה מבייש מותגי יוקרה "אמיתיים", וכשחושבים על האופי קל לסלוח על תחושה "אינטימית" מאחור ונוחות בינונית.
מנגד עדיין קשה - פסיכולוגית לפחות - לקבל שמי שהייתה פעם אלופת מכירות הליסינג היא היום משפחתית במחיר פרמיום. אמנם בעבר הגרסאות המאובזרות לא היו זולות משמעותית והמכונית מצוידת היטב, אבל כשמחירה קרוב לזה של קרוסאובר כמו ה-CX-30 ה"אופנתי", קל להבין מדוע היבואנית סומכת היום הרבה פחות על ה-3 כמלכת מכירות. כמקדמת תדמית, עם זאת, שאפו ל
מאזדה 3.
