מוס היה נהג רב-גוני שהשתתף וזכה בסוגי מירוצים רבים ולא רק בפורמולה 1, וניצח ב-212 מתוך 529 המירוצים השונים בהם השתתף בין 1948 ועד פרישתו ב-1962. אחד הניצחונות המפורסמים שלו היה במילה מילייה האיטלקי של 1955 עם מרצדס 300 SLR. במירוץ, שנערך על כבישים רגילים באורך כולל של 1597 ק"מ, קבע מוס שיא מהירות ממוצעת של 159 קמ"ש, הישג שנחשב עד אז דמיוני (ולמעשה לא נשבר), וגבר על חואן מנואל פנג'יו כשהוא מקדים אותו בכמעט חצי שעה. במירוץ זה היה לצידו הנווט דניס ג'נקינסון, ובמהלכו יצרו השניים את מה שיתפתח להוראות הדרך הנהוגות עד היום במירוצי ראלי.
מוס ניצח ב-16 מירוצי פורמולה 1 בין 1951 ל-1961. בין 1955 ועד 1959 הוא היה מועמד לתואר (עם מרצדס, מזראטי, ואנוול), אך סבל מחוסר מזל, בעיות אמינות וגם משיטת הניקוד של אותם ימים. ב-1958, סייע מוס, אז עם ארבעה ניצחונות באחד עשרה מירוצים (אך פרישה בחמישה), ליריבו לתואר מייק הוטורן (שהיה עם ניצחון אחד) במאבק נגד פסילתו של האחרון במירוץ בפורטוגל; אם הוטורן היה נפסל, מוס היה זוכה באליפות העולם, אך נדמה שלהיות הספורטאי המושלם היה חשוב לנהג הבריטי יותר מאשר כל תואר. בשנים שלאחר מכן, נראה היה שהוא מעדיף להיות בעמדת האנדרדוג ובעיקר להמשיך ולייצג קבוצות בריטיות, גם אם לא היו להן המכוניות הטובות בזירה.
תאונה בגודווד ב-1962, בעקבותיה היה מחוסר הכרה למשך חודש ומשותק בחצי גוף למשך חצי שנה, קטעה את הקריירה הספורטיבית שלו ברמות הגבוהות. אבל מוס מעולם לא התרחק מהזירה המוטורית, היה לפרשן וגם השתתף באופן קבוע באירועי נהיגה היסטוריים. מוס ראה את עצמו כשגריר של הספורט המוטורי (ושימש גם כשגריר של מרצדס), תמיד היה בעניינים, התעדכן ושמח לשתף אחרים בימיו בספורט המוטורי.
שני עשורים לאחר התאונה בגודווד, חזר מוס להתחרות, ועשה זאת באליפות מכונית הסלון הבריטית בשנים 1980 ו-1981 כאשר נהג באודי. בגיל 81, באירוע "אגדות לה מאן" של 2011, הודיע על פרישה מפעילות ספורטיבית.