היו ימים ששוק הטנדרים בישראל שגשג, כשהם נחשבו למפלט מס במחיר זול יחסית. מאז זרמו הרבה מים בירקון, והקטגוריה מגלגלת כ-2,700 יחידות בשנה - בעיקר לציי רכב, עסקים קטנים ומכרזים ממשלתיים. ובכל זאת בכלמוביל, יבואנית
מיצובישי לישראל, החליטו לפתח גרסת שטח מכוונת לקוחות פרטיים - על בסיס מתיחת הפנים של
מיצובישי טרייטון שהגיעה לארץ בתחילת השנה.
געגועים לפאג'רו
"זה בא מהלב", מסביר ארז סבג, מנהל חטיבת מיצובישי בכלמוביל בהשקת גרסת ה"פרו". זו מיועדת ללקוחות שרוצים לבלות יותר בשטח עם הטנדר. אין רבים כמותם, כמה עשרות בשנה, ובכל זאת ליבואנית חשוב לטפל בהם, הוא מסביר. אחרי הכל, בהיעדר הפאג'רו, הטרייטון הוא כרגע רכב השטח המובהק ביותר של המותג, שזכה למוניטין טוב בתחום.
ממתי יבואנית מפתחת גרסה? סבג מזכיר שזו לא פעם ראשונה, אפילו לא לשם פרו. ב-2017 הוצגה גרסה דומה לפאג'רו וזכתה להצלחה. עיקר הרעיון הוא ליצור גרסה שמותאמת יותר לנהיגת שטח, כולל ביצוע מלוא הליכי התקינה והאישור. כך הלקוח יכול לרכוש רכב "רגיל", בלי מסעות תקינה מייגעים במשרד הרישוי. לטענת סבג, הדבר גם יוצר חבילה במחיר תחרותי - 20 אלף שקל בתקופת ההשקה (35 אלף במחירון).
צילום: רונן טופלברג
עיקר השינוי הוא הגבהה של חמישה ס"מ ושימוש בקפיצים קדמיים מבית פדרס ובולמי (גז) מתוצרת בילשטיין. מרווח הגחון אגב לא השתנה, זאת משום שהסרן האחורי זהה: בין 21.5 ל-22.8 ס"מ בהתאם לרמת הגימור. לרכב צמיגי כל-שטח מתוצרת פירלי והחבילה כוללת גם מיגון של אספיר, שסייעה בפיתוח.
מפגש
ביבואנית מיצובישי עדכנו בטעם את המראה וכאשר אנחנו פוגשים בטרייטון פרו הוא נראה בולט וחסון מאחיו, בזכות חישוקי "18 שחורים, סבכה חדשה וקשת העמסה.
כניסה מזכירה שמדובר בטנדר: המושבים נמוכים ביחס לרצפה ותנוחת הנהיגה לא נוחה במיוחד. כיוון הגובה מוגבל (הוא עדיף ברמת גימור "דאקאר SE" עם תפעול חשמלי) ויחד עם מכסה המנוע השטוח זה פוגע בראות עבור נמוכים כמוני (בייחוד בשטח). סביבת הנהג לא מודרנית או איכותית ביחס למכוניות נוסעים, גם אם היא ברורה והרכב מצויד היטב. עבורי המושב הפשוט יותר ברמת גימור "דאקאר" נוח ממרופד העור שב-"SE".
צילום: רונן טופלברג
נוסעים
מנוע הדיזל החדש, בנפח 2.2 ליטר ועם 150 כ"ס, מייצר מספיק כוח אך בתחילת תנועה מעט נרפה בתגובה: התגובה למצערת מושהית לעיתים, לוקח זמן לכוח להיבנות ולא קל למנן אותו במדויק (זה יפריע בייחוד בשטח). גם התיבה מעט איטית. מתרגלים לזה וגם לטרטור הדיזל, שמוסווה בנסיעה מהירה על-ידי רעשי הכביש.
אבל המטרה שלנו כאשר אנחנו נעים בשיירה, אחרי חוקר השבילים הנודע עופר אוגש, היא לחוש בשיפור שמביאה החבילה שרקחת היבואנית. לכן לםש השוואה הגיעו גם כמה טרייטון "רגילים".
קופצים
כמה דקות אחרי הירידה מכביש 1 לכיוון קידר הישנה, מתחיל מסלול מרתק עם שמות שחלקם כמעט אלמוניים - כמו הר מונטר (הר עזאזל לפי המסורת) ובקעת הורקניה. אחרים מסמנים אופטימיות - כמו "סיבוב המוות" היורד לנחל דרגות. זה הזמן להתחיל להתרשם מיכולת השטח הטובה של הטנדר, להעריך את בקרת הבלימה במורד שבאמת מסוגלת למהירות זחילה, וללמוד להסתגל לתגובת המצערת הלא הדרגתית בהילוך כוח. המסלול מרהיב, מאתגר ולפחות בבוקר אינו לוהט (זה ישתנה בהמשך).
צילום: רונן טופלברג
ההבדלים בשבילים האיטיים צפים ומתגלים כמהותיים. הגרסה החדשה נוחה יותר, בייחוד אך לא רק על שיבושים לא גדולים. היא יותר מרוסנת מבחינת תנודות המרכב וזה משפר את תחושת הביטחון של הנהג ומאפשר להגביר קצב. בנהיגה קצת יותר מהירה על שביל משובש נראה שגלגל ההגה פחות מרקד בין הידיים. כמובן שתוספת הגובה ושיפור זוויות הגישה, נטישה וגחון מסייעים. בגלל השיפור הכללי התחושה כאן מרגיעה ונוחה יותר, דבר שמוערך במיוחד כאשר השילוב בין קפיצי עלים מאחור (שלא שונו), ומסלול זרוע בורות, סלעים ומדרגות דואג להזכיר כל עצם בגוף.
מחמאות
רן ביאר, מדריך ומנהל מוצר בכלמוביל וממובילי הפיתוח של הפרו, מדבר על תהליך ארוך שכלל מבחנים מעשיים, הגעת נציגים מחו"ל לטובת אישור תקני ISO והשקעה רבה בבחירת וכיוון השסתומים בבולמי הזעזועים. "רכב עבודה כזה צריך להיות רב-גוני. אתה רוצה נוחות בכביש יחד עם יכולת שטח טובה מאוד, מבלי לפגוע בכושר ההעמסה. הוא צריך להתנהג היטב ללא עומס וגם עם 800 ק"ג בארגז. וכאשר מגביהים את הרכב צריך להקשיח מתלים".
זוהי רק טעימה מהגרסה החדשה, ונקווה לארוכה ומגוונת יותר בהמשך, אבל הן התחושות והן העובדה שהיבואנית השקיעה בפיתוח גרסה כזו לחובבי השטח, בהחלט ראויות לשבח.
צילום: רונן טופלברג 
