גבירותי ורבותי, הרבותא
קבלו את "ספרינגפילד סוס כהה" (Springfield Dark Horse), הגרסה בצבע שחור-מט, אופנוע מז'אנר "באגר" (bagger), תת-ז'אנר של אופנועי הקסטום האמריקאים המשלב מבנה של אופנוע תיור גדול עם תיקים מגודלים ומסוגננים.
מדובר במנוע של הצ'יף הגדול, V2 ענק כמיטב המסורת – של אינדיאן; היא הקדימה את הרלי בתצורה זו – ובנפח של 1811 סמ"ק, 111 קיוביק אינץ'. ההספק זינק מ-71 ל-84 כ"ס, והמומנט משאיתי ממש, 16.5 קג"מ. העיצוב שונה במעט – הגלגל הקדמי כעת הוא "19 ומגינה עליו כנף גדולה, ואלה מחליפים גלגל "16 שהיה חמוש בכנף הסגורה הקלאסית של אינדיאן.
חוץ מזה – שוב, כמיטב המסורת – למנוע קירור אוויר, המתלה האחורי מוסתר (למרות שהוא מודרני, מתקדם, מתכוונן ופעולתו מבוססת על לחץ אוויר), נעילת הכידון נעשית מצידי המזלג ("לא צריך, אף לא גונב דברים כאלו"). במפרט עוד פריטים טכנולוגיים כמו ABS, מפתח ללא מפתח, צילינדר המדמם עצמו בסיבובי סרק כמו ברמזור למשל, ניטור לחץ אוויר בצמיגים ושלושה מצבי ניהול מנוע: 'ספורט' (נו, עד כמה שאפשר), 'גשם', 'סטנדרט'; "תשאיר עליו. אנחנו אוהבים רגוע"
ובעיקר: הוא מגיע בלי מושב למורכבת מאחור – משאיר מקום לתיק נוסף; ניתן להרכיב מושב ומשענת כאופציה (כמו בצילומים) – ועם שני ארזים נאים שננעלים חשמלית; בכל זאת, באגר.
מחירו של האינדיאן החדש הוא 205,000 שקלים.
הקצב האחר של הדו"ג
לא קלה הבהמה השחורה הזו, ומשקלה ברטוב 360 ק"ג. בבוקר צריך ממש לדחוף אותה כדי להעיר אותה ולהוציא אותה מהרגלית. כשיוצאים לרכיבה צריך להתנהל בזהירות בפקקים, אבל בכל רמזור אתה מתעלם מהחום שעולה מהמפלט האחורי, נהנה מצליל המנוע הנעים-אך-לא-מוגזם, והופך לכוכב רוק שגורר מבטים ושאלות.
זה אופנוע שאוהב שיתנהלו אתו ב-120 קמ"ש תוך התענגות על הסוול הנפלא של המומנט, ולמרות שאין מיגון רוח אפשר לרכוב אתו גם (קצת) יותר מהר. למרות הממדים אפשר ליהנות אתו גם בכביש המפותל, כל עוד לוקחים מרווחים של זמן כדי לדחוף את הכידון לכיוון הנכון. מורגש שזו שלדה מודרנית יחסית, כזו שתוכננה לא מזמן, והיה ממש כיף אתו, גם בנס הרים.
העצירה לקפה העניקה עוד הזדמנות להסתכל ביצור המגודל שמנועו צקצק צקצוקי התקררות – באמת אופנוע נאה, כזה שבטמן היה שם בחניה. כשאהיה אמריקאי עם שבעה כלים בגראז', יהיה לאינדיאן הזה מקום של כבוד שם.