סיטרואן שילבה את המופע המקורי שהתגשם בקקטוס (2014) עם זה של C3, הפסיקה את ייצורו של המיניוואן הקטן C3 פיקאסו והחליפה אותו ברכב פנאי קטן (B-SUV) חדש (2017): C3 איירקרוס.
הדגם החדש הפגין חינניות יתירה הודות לעיצוב "חייכני", ואופציות מרובות לשילוב צבעים, זאת בנוסף למרכיבים אותם קיבל מהדגמים הנ"ל. דגם זה, כך סיטרואן, נראה "פנאי בחוץ, מיניוואן בפנים". ואכן, המושב האחורי יכול לנוע לפנים/אחור, עם מסעד גב/נפח תא מטען משתנים, מסוג הדברים השימושיים ההם.
לתולדות ההספק. סיטרואן C3 איירקרוס צויד בהשקתו גם עם המנוע החדש אז — טורבו־בנזין 1.2 ליטר 3 צילינדרים. מנוע זה הוצע בגרסאות 110 ו־130 כ"ס (גם 82 כ"ס, ללא מגדש), ובמהלך השנים שופר, ההספק בגרסה החלשה יותר ירד ל־100 כ"ס, והתיבה האוטומטית נשמרה (6 הילוכים).
ובישראל? הדגם שווק במהדורת 110 כ"ס, ומינואר השנה בהספק 130 כ"ס. לא רק ההספק גדל (ביחס לגרסה החלשה): המומנט 23.4 קג"מ ב־1750 סל"ד (20.5 קג"מ ב־1500 סל"ד), ההאצה מ־0 ל־100 קמ"ש ב־9.2 שניות (11.8 שניות), צריכת הדלק 19.6 ק“מ/ל' (17.8 ק“מ/ל').
צילום: יואל פלרמן
והמחיר? ללא שינוי, 125,000 שקלים ברמת הגימור 'שיין פק‘. במפרט המערכות והאבזור, בין השאר, בקרת נהיגה בשטח ובקרת מורד, מולטימדיה מקורית, בלימה אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב ועמעום אוטומטי.
חידוש קשרים (א'). למרות השנים שחלפו (לא הרבה, אבל אופנה, אתם יודעים), הרכב נראה מצוין גם כעת. מול דגמי הפנאי הקטנים שחלקם נועד להרשים בקשיחות משורגת, וחלקם האחר עוצב לתחכום אורבני, C3 איירקרוס נראה חביב מאוד. גם בפנים העיצוב מקורי, נעים לעין, ויציאות כמו בלם החנייה ראויות לציון. עוד בצד החיובי של הביצוע: איכות חומרים והרכבה טובה למדי, צג מצוין, מושב רך ונעים. אבל הרי זה סיטרואן, וכשלים מפוזרים פה ושם: הנדסת האנוש אינה טובה, והקטע עם כניסות מרובות מדי למולטימדיה לטיפול ברדיו, מיזוג, דימום/התנעה לא מוצלח; המושב שוקע לאורך זמן; המזגן ממש רועש מעל מצב 2 במאוורר. אותו קשר נמשך למיניוואן מוצא ביטוי מבורך מאחור — הרבה מאוד מקום, תא מטען גדול ושימושי.
חידוש קשרים (ב'). נוחות הנסיעה שמציע רכב הפנאי הזה לנוסעיו — טובה מאוד, כנראה הטובה בקטגוריה. ספיגת שיבושים נעשית ביעילות, הן בעיר והן מחוצה לה, על סוגי המפגעים ורמות המהירות השונים. המהדרין והמדקדקין יציינו כי שיכוך ההחזרה בכביש גלי אינו מתעלה ויוסיפו שהוא בהחלט בסדר. הטיפול ביצרני רעשים מוצלח פחות; רעשי כביש נשמעים מ־70-80 קמ"ש, בכל כביש, פרט לכזה עם אספלט ממש שקט, ורעשי הרוח בולטים כבר ב־100 קמ"ש.
צילום: יואל פלרמן
היכולת הדינמית סבירה בהחלט, ואין בעיה לנהוג עם הרכב מהר יחסית בכביש מפותל, אבל הוא לא עשוי מהחומר המפתה לדבר עבירה שכזה, ותנועה נינוחה תתאים לו ולכם הרבה יותר. ההגה הארוך יחסית, שלושה סיבובים מנעילה לנעילה, מדגיש זאת. וכן, C3 איירקרוס ממש מוצלח בנסיעת שבילים, בגלל שהוא מציע למטיילים בהם נוחות נסיעה בהחלט ראויה.
לפיכך נתכנסנו. עילת המפגש המחודש הזה היא כאמור הגרסה המחוזקת של מנוע ה־1.2 ליטר. על גרסת ה־110 כתבנו (גיליון 389): "הביצועים סבירים בכל תוואי נהיגה עירוני ובין־עירוני רגיל, ובמתווה הררי הקצב נשמר ברמה ראויה. תחת עומס של עקיפה בכלל, בהרים בפרט, העסק מזהיר פחות; התגובה איטית יחסית, צבירת המהירות לא בקצב הרצוי ומעל 5000 סל"ד לא קורה הרבה".
צילום: יואל פלרמן
ובכן, אותן תוספות בהספק (20 כ"ס) ובמומנט (2.9 קג"מ) בהחלט משפרות את התמונה, ולא במעט. מעבר להאצה חזקה בהרבה, שיוט נינוח גם במהירות גבוהה, המנוע המחוזק מספק סחורה משופרת בעיקר במצבי עומס רגעיים (כמו עקיפה), או נמשכים (עלייה), מאפשר צבירת מהירות במעלה הררי, גם במהירות גבוהה יחסית. בנוסף, הוא פועל חלק (הקודם ויברץ פה ושם), ושקט עד 3000 סל"ד. הצליל נשמע מעבר לכך, אך זה ממש סביר. התיבה פעלה היטב וחלק.
צריכת הדלק, 11.9 ק"מ/ל', טובה מעט פחות (12.9 ק"מ/ל'), אבל נראה שהקצב המהיר יותר, גם בהרים, גבה את מחירו בליטרים.
דברי נעילה. בסופו של דבר, הטענה היחידה שיש לנו היא לרמת הרעש בנסיעה בין־עירונית, ונשמע כי למספר דגמים חדשים יכולת טובה יותר בגזרה זאת.
סיטרואן C3 איירקרוס, על עיצוב החוץ והפנים החינניים שלו, השימושיות הרבה והאבזור הנאה, מתעלה בעיקר בנוחות נסיעה משובחת. המנוע המשודרג בנתוניו ממלא את מה שהיה חסר לו קודם, בעיקר במצבי עומס, ועושה זאת היטב.
