בסוללות אלה, האלקטרוליט עשוי מחומר מוצק ואינו נוזלי, כמו בסוללות ליתיום-יון, ואלה מאפשרות בנפח נתון קיבולת אנרגיה גבוהה בהרבה מאשר סוללות ליתיום יון, ומכאן טווח נסיעה גדול משמעותית.
הקדימה את המאוחר. והמאחרים
הסיבה לכך היא שלמרות שסוג זה של מקור אנרגיה ידוע בתור הדבר הגדול הבא בתחום ההנעה החשמלית באמצעות סוללות, הצפי היה שאלה ייכנסו לשימוש לקראת 2025; ממש לא היה ברור שמה שעובד טוב במעבדה או בצרכני זרם קטנים מאוד, ניתן יהיה ליישום בצרכני זרם גדולים.
בתערוכת הנובר אמרו אנשי מרצדס כי ב-2019 צפויים ניסויים ראשונים עם סוללות אלה ברכב מסחרי, וכי דגמים ראשונים צפויים במסגרת פיילוט ב-2022, וגם זה "אם הכל יתנהל כשורה". אנשים אחרים בתעשייה, כמו ווילנד ברוש, מראשי ב.מ.וו היו סקפטיים, וברוש אמר כי "מומחים אומרים שאבות טיפוס לסוללות סוליד סטייט יהיו מוכנים באמצע העשור, ומשם יש עוד דרך".
בהודעה לעיתונות טוענת מרצדס כי עם הסוללות האלה, היא נוטלת את ההובלה לא רק בתחום האוטובוסים, אלא במערך האוטומוטיבי בעולם כולו. בהמשך מציינת החברה כי אכן, סוללות אלה היו צפויות בשימוש בקנה מידה מסחרי רק באמצע העשור.
כידוע, עתידה מרצדס להשיק במחצית הראשונה של 2021 את מכונית הפאר הכל-חשמלית החדשה שלה, EQS, ובהחלט יש מצב שזו תצויד בסוללות אלה, שיעניקו לה טווח גדול משמעותית מאשר כל מכונית נוסעים אחרת.
האוטובוס
הדגם המפרקי-חשמלי, צויד בסוללות מצב-מוצק באנרגיה של 441 קוט"ש. להשוואה, אותו דגם צויד ב-2018 בסוללות ליתיום יון עם קיבולת אנרגיה של 243 קוט"ש; כלומר, לסוללות החדשות יש 81% יותר. באוטובוס אחר, שצויד במארז של 155 קוט"ש, עמד הטווח על 200 ק"מ; כלומר, לפי השוואה זאת מדובר בטווח של 550-600 ק"מ.
לפי מרצדס, לסוללות האלה יש צפיפות אנרגיה הגבוהה ב-25% מהדור הבא של סוללות ליתיום יון. עוד מציינת מרצדס כי בסוללות אלה אין היסוד קובלט, ולכן הן עדיפות בכל הקשור לאיכות הסביבה. יתרון נוסף הוא במשך החיים של סוללות אלה, ולאלה ניתנת אחריות של 10 שנים או 280 מגוואט/שעה.
עם זאת, האוטובוס הזה, כמו-גם הגרסה הרגילה שלו (12 מטרים), מוצע גם עם הדור החדש של סוללות NMC (ליתיום ניקל, תחמוצת קובלט מנגן), וגם כאן נרשמו שיפורים מפליגים בצפיפות האנרגיה. בכל אחד מ-12 המודולים עלתה האנרגיה מ-24 קוט"ש ל-33 קוט"ש, לסך 396 קוט"ש.