זאת המחשבה שרצה לי בראש אחרי סופ"ש עשיר בקילומטרים עם המפלצת המרהיבה מבולוניה. אבל השאלה החצי־פילוסופית היא האם בכלל יש דבר כזה, "הכי טוב"? נחזור לעניין נכבד זה בסוף.
דוקאטי משיקה דור חדש לדגם ש־110,000 יחידות ממנו נוצרו מאז 2003. הפעם לוקח האופנוע הזה את האדוונצ'ריות שלו צעד קדימה לאחר שהושתל בו, לראשונה בסגמנט, מנוע V4 חדש ומסעיר בנפח 1158 סמ"ק; מנוע זה מבוסס על היחידה הנמצאת בדגם הספורט העילאי פניאלה, ופיתוחו, כך דוקאטי, נמשך עוד שלוש שנים.
המנוע הזה הפך את המולטי לכלי המסקרן ביותר של השנה האחרונה, כי בנוסף למנוע יוצא הדופן שעושה אותו לכלי החזק בגזרה, קיבל המולטי גם טכנולוגיה שהופכת אותו לכלי הדו־גלגלי המתוחכם והחדשני ביותר שיוצר אי־פעם.
נתבונן. קודם כל הקנקן. העיצוב האיטלקי כאן פשוט יפיפה, יוצר את אחד האדוונצ'רים היותר־יפים שנוצרו — מראה פחוס, אתלטי וחזק; מקור קטן בחזית עם כנפוני פלסטיק לייצוב במהירות גבוהה ולהסטת חום המנוע מהרגליים; צלעות קירור ספורטיביות; פלסטיק בצביעת אדום־לבן־שחור נאה שמסתירה כמעט את כל המנוע המהווה גם גוף נושא עומס. אלה הסיבות שבגללן לא תראו שלדה כמעט בכל האופנוע, וכל מה שנותר לעין היא שלדת צינורות דוקאטיסטית קצרה בחלק האחורי. באופן מפתיע, המנוע החדש והמרובע קטן מהטווין שהיה בדגם הקודם בכמעט סנטימטר לכל צד, וקל ביותר מקילוגרם. מנגד, המשקל היבש עלה ב־6 ק"ג, ל־215 ק"ג.
נרכב. עלייה על האוכף, מסך TFT הגדול והנהיר מקדם אותי באיור של קווי המתאר של המולטי. נדנוד קל של הכלי בין הרגליים, מושב (שניתן להנמיך) לא גבוה מדי המתאים גם למאותגרי סנטימטרים, הנעה קלילה ויציאה לסבב בעיר. הכלי גבוה, ותנוחת הרכיבה ממקמת אותי מעל לכל הקופסאות הנעות בסביבה ואין בעיה להשתחל קדימה בפקק ולדלג מעליהן.
הדרך היא החוצה. הכביש נפתח ואני נותן בגז, וזו פשוט חוויה יוצאת דופן. ה־V4 נע אל האופק, נישא על גלי מומנט אדירים, ההספק העולה מטיס אותו לקו האדום והוא מגיע מהר מאוד למהירויות מאוד בעייתיות מבחינת החוק. המולטי משייט בנינוחות שאינה מוכרת לי במהירויות כאלה. תנוחת רכיבה זקופה בשניים, אני מביט בנינוחות בנוף החולף, אבל כאשר אני מציץ באגביות במד המהירות, נראה שהוא התקלקל; אין קשר בין המספר המאוד גבוה הרשום שם ובין הקלילות שבה הכל נעשה.
התחושה הזו נוצרת גם בגלל המנוע החדש — ובו גל ארכובה מסתובב נגד כיוון הנסיעה, פועל עגול יותר ומווברץ פחות — וגם בשל מיגון הרוח שהוא מהטובים שפגשתי, עם משקף גדול שניתן להעלות ולהוריד במשיכה קלה ביד אחת, ותחתיו דיפיוזרים יעילים שמנתבים הצידה את זרם האוויר. המשקף אפשר לי להישאר כמעט יבש לגמרי בגשם עז וברד שניתח בי בשעת הרכיבה. הנפת יד והוצאתה מהבועה המנותקת שנוצרת סביב הרוכב תגרום לה כמעט להיתלש מעוצמת הרוח, רק אז ניתן להבין עד כמה מיגון הרוח יעיל. הוסיפו לאלה מושבים איכותיים ונוחים, כן, גם האחורי, ותקבלו מכונה למרחקים ארוכים שלא רוצים לרדת ממנה.
נשכיל. המולטי, שהיה האופנוע הראשון בייצור סדרתי שאפשר מצבי רכיבה שונים, מ'אנדורו' ועד 'ספורט' — הוא גם הראשון המביא טכנולוגיית רדאר כפולה לכלי דו־גלגלי. המערכת הקדמית מאפשרת בקרת שיוט אדפטיבית כמו במכוניות: הרוכב מגדיר את המהירות, ואם הוא מגיע למכונית איטית מעצבנת — ועל אופנוע המכוניות תמיד איטיות ומעצבנות — המערכת מאטה את הכלי. וככל שזה עובד בצורה מרשימה, עדיין נדמה שרוב האופנוענים פחות מתחברים לבקרת שיוט בכלי שלהם. לכן, דווקא הרדאר האחורי הוא החשוב והמעניין יותר, משום שהוא מזהה כלי רכב שמתקרבים מהר מדי (בגלל הרכב האיטי והמעצבן מלפנים) או כאלו שנמצאים בשטח מת, ואז נורית הנמצאת במראה תהבהב באופן נמרץ כדי להסב את תשובת ליבו של הרוכב לכך ש(עוד) נהג מנסה להרוג אותו.
נמשיך. החישוק הקדמי גדל ל־"19, "2 יותר מזה שבדגם הקודם לטובת יציבות כיוונית משופרת, ורוחבו של הצמיג האחורי הוצר, מה שמוסיף קצת (ממש קצת) ליכולתו של המולטי החדש בשטח — כלומר, כלי שיהיה לו קצת פחות קשה להתנהל בשביל כורכר, ועדיף שיהיה מהזן מהודק היטב. התשלום על השינויים הוא בהיגוי קצת פחות קליל. ושלא תבינו לא נכון — המולטי נשאר כלי שפונה מצוין, ואם זה מה שממש מפריע לכם, תוכלו לחכות לדגם הקיצוני והיקר 'פייקס פיקס' שיגיע מתישהו בעתיד.
נסכם. המולטי החדש הוא פצצה טכנולוגית שמהווה בסיס לדור הבא של האופנועים. פרט למערכות הרדאר והבולמים הנשלטים־אלקטרונית נמצאות בו כמובן גם המערכות אליהן כבר התרגלנו: בקרות ווילי ומשיכה, ABS תלוי־השכבה, תאורה־עוקבת פנייה. לא נפקדים התממשקות לטלפון המאפשרת לענות לשיחות דרך לוח המתגים, חימום לידיות וגם לשני המושבים. מערכת נוספת הראויה לציון היא דימום עצמי של שני צילינדרים כאשר עומדים ברמזור, להפחתת חום.
מולטיסטרדה החדש, כשמו האיטלקי כן־הוא: אופנוע להרבה דרכים, והדור החדש שלו קובע תקנים חדשים בז'אנר האדוונצ'ר — דרך המערכות, המנוע, וגם מיגון הרוח. המולטי יודע לעשות כמעט הכל — ניוד יעיל ברחובות העיר ולפרברים, קרחנת השכבות, טיול זוגי עתיר קילומטראז', אפילו רכיבת שטח אך־לא אגרסיבית מדי.
רגע, אבל. האם הוא האופנוע הכי טוב בעולם? האם יש בכלל דבר כזה "X שהוא הכי טוב"? האם אפשר להגדיר משהו שאינו נמדד במספרים במילים "הכי טוב"? כנראה שלא — אבל עד השיעור הבא שלי על הקשר בין המוחלט הסופי ובין המשתנה האין־סופי, ברור לי שמולטיסטרדה החדש הוא האופנוע שהכי קרוב להיות כזה.