מוקדם יותר השנה, גרמניה חיפשה דרך לצמצם את התלות של המדינה במכוניות ובדלק, והחליטה לנסות משהו נועז: היא הציעה לציבור כרטיס חופשי-חודשי תמורת 9 יורו, אשר מקנה לנוסעים גישה לכל רשתות הרכבות והתחבורה הציבורית של גרמניה, למעט רכבות מהירות. התקווה הייתה שהתוכנית תעודד נהגים לנסוע בתחבורה ציבורית במקום להשתמש במכוניות, מכיוון שמשבר האנרגיה איים להשפיע על המדינה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה.
ובכן, הממצאים מוקדמים מצביעים על כך שהתוכנית הייתה הצלחה - אך לא באופן לו ציפו. בצד החיובי, התוכנית התגלה כמאוד פופולרית בקרב האוכלוסייה; חברות התחבורה הגרמניות מכרו 38 מיליון כרטיסים במהלך שלושת חודשי הניסוי, המהווים כמחצית מאוכלוסיית המדינה. הפופולריות הזו הייתה אפילו בעייתית בהתחלה, שכן היא הובילה לרכבות ולתחנות עמוסות.
בצד השלילי, התוכנית הפחיתה את הנסיעות במכוניות באופן שולי; נתוני התנועה הראו שהעומס ירד ב-23 מתוך 26 ערים שנבדקו, אך מחקר במינכן מצא שהעומס ירד בכשלושה אחוזים בלבד. הסיבה לכך היא שרוב האנשים השתמשו ברכבות לחופשות ולנסיעות שאולי לא היו מבצעים אלמלא הכרטיס היה מסובסד. ובכל זאת, זה אומר שחלק מהקשישים ואוכלוסיות עם הכנסה נמוכה יכלו לצאת לנסיעות שהיו מחוץ להישג ידם - וגם זה הישג.
החוקרים גילו כי במהלך תקופת הניסיון 35 אחוז מהאזרחים השתמשו יותר ברכבת-קלה ובאוטובוסים, ו-22 אחוז השתמשו בתחבורה ציבורית בפעם הראשונה (!). לדברי הנוסעים, היתרון הגדול ביותר של הכרטיס היה שהוא פישט את הנסיעה בגרמניה. בעוד שנוסעי התחבורה הציבורית הגרמניים נאלצו עד עתה לנווט בין תעריפים שונים ומסלולים מסובכים, הכרטיס האחיד גרם לכך שהנוסעים יכלו לקפוץ בקלות מרכבת, לחשמלית או לאוטובוס באופן חלק.
הניסוי גם חשף כמה נקודות תורפה ברשת התחבורה הציבורית של גרמניה, הצביע על אזורים שבהם היא אינה מספקת שירות, ואיזורים בהם התחבורה אינה פועלת בשעות שהיא נדרשת.
כמה זה עולה לנו?
ייתכן שהצלחת הניסוי נפגעה בשל סובסידיות לדלק שניתנו במקביל, בעקבות עליית מחירי הנפט והאינפלציה. "זה לא מספיק לתמוך רק בחלופות למכונית, אתה צריך גם להיות מגביל יותר כלפי המכוניות", אמר פרדריק רודולף, ראש צוות התכנון של הניסוי.
עלות הסבסוד לרכבת, יותר מ-2.5 מיליארד יורו, הביאה לכך שמדובר בבעיה פוליטית והתוכנית היקרה אמורה להסתיים בקרוב. אפילו התומכים בה הסכימו ש-9 יורו לכרטיס עלולים להיות זולים מדי. אבל ככל שהחורף מתקרב ושימור מקורות האנרגיה הופך חשוב עוד יותר, הגרמנים עשויים לגלות שהם מחמיצים את הסובסידיה דווקא כאשר מדינות אחרות באירופה מציגות אמצעים לבלימת השימוש באנרגיה.