המקום: תל חדיד, הזמן: יום שני האחרון בחודש אוגוסט, שעות בין ערביים, הסיבה: המפגש העשירי (אבל מי סופר?) של רוכבי מועדון טנרה.
ניסיתי לספור את הרוכבים, אבל הם לא הפסיקו להגיע... בודדים, זוגות ומקבצים - בכל כמה דקות הופיעו רוכבים נוספים בתחילתו של שביל, בין עצי היער הסמוך לתל חדיד. טפטוף קבוע ומתמשך של אופנועים. אמנם כולם מאותו הדגם, אבל כל אופנוע היה מדוגם ומזווד בצורה שונה, כך שהציג באופן אינדיבידואלי את רצון רוכבו עם מראה שונה וצליל שונה - חגיגה של ממש לכל החושים. ספרתי כ-60 רוכבים, אולי היו יותר (היה קשה לספור כי הם זזו כל הזמן....)
לקראת תנועה
״טיולילה״, זה השם שניתן לטיול שנקבע מראש לשעות הערב המאוחרות משתי סיבות. האחת, ליהנות מטמפרטורה נסבלת בתקופה זו של השנה והשנייה וחשובה לא פחות, להתנסות (וליהנות) גם ברכיבת לילה. רכיבה כזו מצריכה היערכות שונה שכן מדובר בסגנון רכיבה שונה לחלוטין. בטיול לילי כזה הרוכבים עוברים חוויות אחרות, מיוחדות ומאתגרות במיוחד.
צילום: רונן טופלברג
כבר עם הגעת ראשוני הרוכבים למקום המפגש ניתן היה להבין את גודל ההשקעה ואת החשיבות של מועדון טנרה בעיני היבואן ׳מטרו מוטור׳ שמשקיע המון במועדון טנרה. את פני הבאים קיבל צוות של לא פחות מעשרה אנשים שתפעלו במרץ את אזור המפגש. בראש הצוות התפעולי עמד מתן ניר, שבימים אחרים מנהל את קבוצת המרוצים של ׳מטרו׳.
הסדר והארגון היה מופתי – שמשיות נפתחו בשטח להצללה לפני רדת החשיכה, שולחנות מוקמו סביב ועליהם נפרסו משקאות וכיבוד ראשוני כמו אבטיחים ועוד פירות ופינוקים אחרים. במקביל, על שולחנות בצד כבר התחילו להכין את הבשר והמנגלים שלצידו היוו רמז עבה על מה שחיכה לרוכבים בסוף הרכיבה המאתגרת.
על הובלת הטיול היה גיא רדר, מנהל המועדון מטעם ׳מטרו׳. בשלב ההתכנסות הוא כבר עסק בתיאום, הידוק והכוונה של שאר מדריכי ומלווי קבוצות הרכיבה שחולקו בהתאם לדרגות הקושי על פי ניסיונם של הרוכבים השונים. למעשה, בזמן שרוכבים המשיכו להגיע למפגש העביר רדר למובילי הקבוצות תדריך מעמיק שנגע בכל תחום והיבט אפשר. מובילי הקבוצות תודרכו לגבי המסלולים הצפויים, תקלות אפשריות ודרכי התמודדות (מנקר בגלגל ועד חלילה פציעה).
צילום: רונן טופלברג
עושה רושם שבדרכו השקטה רדר שלט באירוע ביד רמה, ממש כמו גנרל בשטח, וקבע מיקומים ייעודיים לקבוצות, לצלמים ולצוותי התמיכה. הוא מעודכן, מעדכן ומתכנן הכול. בסופו של התדריך הבהיר רדר לצוות שהוא חותר לנקודה אחת ברורה והסביר שמבחינתו להצלחת האירוע נמדדת בשני פרמטרים - אפס תקלות ומאה אחוז הנאה של הרוכבים.
הכנות ליציאה
במקביל לעיסוקיהם של מדריכי הצוותים, המשיכו עוד ועוד רוכבים להגיע והמספרים עלו בהדרגה. לא יכולתי שלא להתרשם מהתמהיל האנושי של חברי המועדון. אנשים מכל קצוות הקשת החברתית, מכל טווחי הגיל האפשריים ומכל אזור בארץ - כולם מצאו את האירוע הזה חשוב מספיק בשביל "לעזוב הכול" באמצע השבוע ולהיפגש עם האנשים והתחביב שהם כל כך אוהבים.
היו שם הבנה והכלה הדדית, לצד דרך ארץ והמון חיוכים. האינטראקציה בין האנשים הייתה מושלמת וניכר שמועדון הרכיבה הזה מגובש מאוד. דבר נוסף שמצאתי כמעניין במיוחד היה השקט היחסי ששרר בנקודת המפגש, עשרות רוכבים ואופנועיהם ומעל הכול, הציפייה לרכיבה עצמה. מעבר לחיבוקים ולטפיחות על השכם הרוכבים בדקו שוב ושוב את הציוד שעליהם ובזמן הזה היה ״באז״ באוויר, כמעין שקט שלפני רכיבה.
צילום: רונן טופלברג
לאחר שנאספו כל הרוכבים העביר גיא רדר שוב תדריך רכיבה, הפעם מול הרוכבים עצמם. גם תדריך זה הועבר בצורה מפורטת, הוסבר לרוכבים שמהות הרכיבה המתוכננת היא חברותית ולא תחרותית, והרוכבים התבקשו לתמוך בחברים שאולי יתקשו בדרך.
במסגרת התדריך הוסבר על תוואי הדרך של האזור וכמובן שרדר תרם כמה טיפים ודגשים לרכיבה נכונה באזור המשלב סלעים, עליות ודרדרת של אבנים. תיאורי הדרכים והשטח הוסיפו לא מעט לדריכותם של הרוכבים והאווירה שעד אותו רגע הייתה מעט מתוחה הפכה למחשמלת, עיני הרוכבים הבריקו, ידיים חוככו אחת בשנייה והסבלנות התחילה להיגמר.
השלב האחרון לפני היציאה לרכיבה היה החלוקה לקבוצות, רגע מרשים לכשעצמו. למעשה הרוכבים לא חולקו לקבוצות על פי רמת המקצועיות שלהם או ניסיונם, אלא לפי רצונם והחשק שלהם באותו הרגע. רדר הסביר שתהיינה ארבע קבוצות.
צילום: רונן טופלברג
הראשונה מיועדת לרכיבת שבילים כבושים, ואני קורא לה קבוצת "הרגע קניתי את האופנוע ואין סיכוי שאני אפילו שורט אותו״; קבוצה שנייה מיועדת לרכיבה המשלבת תוואי שטח שונים עם אתגרים קלים, ולה אני קורא "כבר נפלתי, עוד אפול בהמשך, אבל היום לא ממש בא לי..."; קבוצה שלישית מיועדת לחובבי ההרפתקאות, ואני קורא לה "אם אנ'לא נותן בגז למה אני פה?"; וקבוצה רביעית ואחרונה, המיועדת לרוכבים מנוסים שבזים לסכנה ומחבקים את האתגרים, ולה אני קורא "לא מפחד מכלום ויש לי גם כסף וגם קשרים לחלקי חילוף מוזלים".
מיקומי היציאה של כל קבוצה הוגדרו ולאחר שכל רוכב החליט באיזו קבוצה חשקה נפשו הרוכבים התמקמו וכל קבוצה יצאה לדרך כשבראשה מדריך מוביל ובסופה איש צוות מאסף.
יצאנו לדרך
אם להתחיל מהסוף, הרכיבה עצמה הייתה לא פחות מנהדרת! היציאה לדרך הייתה בשעה שהשמש עדיין לא שקעה ורוכבי הקבוצה השנייה שבה בחרתי עוד הספיקו ליהנות מהנוף שבאזור תל חדיד ומיופיים של היערות בהם חלפו. הרכיבה הקבוצתית עשתה את שלה והאושר היה ניכר אפילו דרך הקסדות ומשקפי השמש של הרוכבים.
צילום: רונן טופלברג
21 רוכבים היו בקבוצה זו שהובלה על ידי רדר ונסגרה עם דני אליקים במאסף. כל הרוכבים נעו בשטח בקצב אחיד ועברו בשמחה בין תוואי הדרך השונים. עליות, ירידות, סלע פה וגזע שם – כל אלו התקבלו בברכה וללא תקלות מיוחדות. גם במהלך הרכיבה עצמה התגלה אופיו של רדר כמדריך רכיבה (זה כנראה אופי יותר ממקצוע), ובזמן הפסקה קצרה לטובת החלפת ידית מצמד סוררת, לא הצליח רדר שלא לתרום קצת מהידע והניסיון שלו.
הלילה ירד, כל זכר לאור נעלם לחלוטין. ברגע הזה למעשה התחילה הרכיבה להיות מעניינת ומאתגרת. פנסי האופנועים פילחו את קטעי הרכיבה הקרובים ביותר לאופנוע. הפרופורציות השתנו וכבר אין דרך להביט למרחק כמו שמנחים תמיד ברכיבה נכונה. בשלב זה הרכיבה התבצעה בעמידה על האופנוע ברוב הזמן. הפנס הממוקם נמוך משדה הראייה של הרוכב האיר על אובייקטים בהמשך, מה שיצר צללים אחרי המכשולים.
לא הייתה אפשרות לדעת מה קורה אחרי כל סלע ומכשול ומה גובהו של המכשול מהקרקע. כך הרכיבה הפכה לאינטואיטיבית, משולבת בהנאה שרק אופנוענים מכירים. קולות ההנאה וההתפעלות מתוך הקסדות הסגירו את התחושות האלה. קשת הרגשות שחווים רוכבים בסוג כזה של רכיבה היא רחבה מאוד –הקושי בהתמודדות עם האתגרים, המכשולים והחום והשמחה הגדולה שמגיעה עם ההישגים וההצלחה להתגבר על האתגרים.
צילום: רונן טופלברג
סוף טוב, הכל טוב
אפשר להמשיך ולכתוב על חוויות הרכיבה עד אין סוף. מי מכם שחווה זאת יודע על מה מדובר ומי שלא – מוזמן להצטרף או שלא יחווה זאת לעולם. אחרי כ-30 ק"מ של רכיבה מדהימה פתאום מצאנו את עצמנו בנקודת ההתחלה. החזרה לנקודת המפגש סימלה את סופה של רכיבת הלילה ועל אף עייפות הרוכבים ספוגי הזיעה והאבק, קשה היה להם להסתיר את האכזבה מכל שנגמר.
כדי לרכך את התחושה הזו, צוות המועדון כבר טרח על הכנת שולחנות שהיו מלאים במיטב המטעמים מהסוג האהוב על אופנוענים. מהמנגלים יצאו כמויות רבות מסוגים שונים של בשרים. לצידם צידניות מלאות בפחיות שתיה, בקבוקי מים ובירות – כולם השתלבו באווירה מסיבתית וראויה למועדון רוכבים נהדר שכזה.
הרוכבים, שלפני הרכיבה היו ממוקדים, שקטים ומעט מכונסים בעצמם, הפכו אחריה לקבוצה קולנית ורועשת. השמחה שלהם בשילוב הפורקן ממאמץ הרכיבה שהיה מלא באדרנלין הפגינה שוב ושוב כמה חשוב לרוכבי האדוונצ'ר המפגש החברתי, כמה טוב שמועדון טנרה מהווה עבורם בית ומקום נכון לקבוצת רוכבים איכותית וייחודית שכזו.
