פורסם במקור בגיליון 314, אפריל 2012
החבר'ה בלנד-רובר לא אוהבים יותר מדי שינויים, והדיפנדר מוכיח את זה יופי. בדיסקברי העניינים קצת יותר זריזים, גם אם סופרים את
לנד רובר דיסקברי 4 כמתיחת פנים מאסיבית ולא ממש דגם חדש. כך יוצא שעכשיו, זמן לא ארוך אחרי הצגתו, כבר הוא מתעדכן קלות עם מנוע משופר, תיבה חדשה, ועוד איזה עדכון קל שבקלים. כנראה שההודים, הבעלים החדשים, הוסיפו חריף לארוחות של החבר'ה מסוליהול, ואולי גם רמזו שכדאי להפסיק עם שנת הצהריים.
בחניה לא תראו את השינוי – הוא פשוט לא שם. וזה דווקא בסדר, כי אנחנו די מחבבים את המראה של
לנד רובר דיסקברי. הוא לא משתדל להיות עדכני ואופנתי כמו חלק מהמתחרים – הוא מרובע, והוא יודע את זה. תא הנוסעים עבר שינויים קלילים –
יחד עם התיבה החדשה, הגיעה חוגת הילוכים שעולה כאשר מניעים את הרכב ויורדת עם הכיבוי (הישר מיגואר XF), ועקב כך החוגה המוכרת של מערכת הטריין-ריספונס עשתה הסבה למערך כפתורים רגילים. ו... זהו. כל השאר זהה, וזה לא רע. יש תפירה כפולה ונאה על הדשבורד, ריפודי עור איכותיים, מסך מגע יעיל (אך מעט רחוק) וכמובן את תנוחת הישיבה שאין שניה לה. גם נוחה וגם מעניקה ראות מעולה.
צילום: תומר פדר
רכב המבחן שקיבלנו היה מגרסת 3.0 ליטר (255 כ"ס) ברמת הגימור HSE1 שעולה 580,000 שקלים, מול 535,000 שקלים לגרסה הבסיסית (באותו ההספק; יש גרסה מוזלת עם 211 כ"ס) או 640,000 לרמת הגימור הגבוהה ביותר. עיקר ההבדלים בין רמות הגימור הם מושבים חשמליים עם זיכרונות, מצלמת רוורס וחלונות כהים - הבדלים לא גדולים יחסית לפערי המחיר בין רמות הגימור. חוסר מוזר במיוחד נמצא בסכי השמש - הם חסרי תאורה, בשני הצדדי; לא לעניין ברכב של מעל חצי מיליון שקלים. גם חסרונו של גג שמש - למעשה 3 גגות זכוכית קבועים, כשרק הקדמי נפתח; רק ברמת הגימור HSE3 - מעט צורם.
סביבת הנהג נעימה לשהייה. ברוב המקומות איכות החומרים טובה, אבל פה ושם יש נפילות כמו מחזיק הכוסות שלא ישב לגמרי במקומו ברכב ההדגמה הצעיר מאוד, או דיפון הפלסטיק הפשוט במרכז הקונסולה.
המרחב מלפנים שופע, מעבר למושב האחורי שומר על הנוחות עם מרווח טוב בכל המדדים למעט לברכיים שם הוא בסדר, ולא יותר. מאחור יש מיזוג במרכז ובתקרה – נוח ושימושי. נציין לטובה את הרצפה השטוחה וששלושה מבוגרים ימצאו מקום מאחור בלי בעיה.
צילום: תומר פדר
השורה השלישית לא ממש קלה לכניסה, אם נהיה עדינים, והמרווח בה מצומצם למדי ויתאים יותר לילדים עד מתבגרים. הקיפול והפתיחה של השורה השלישית מסורבלים מדי ודורשים הרבה מאמץ. עם שבעה מושבים תא המטען קטן, אבל עם חמישה הוא עצום, ושטוח לגמרי.
העדכון למנוע הדיזל 3.0 ל' קליל – עוד 10 כ"ס (לסך של 255) שמסופקים באותם 4000 סל"ד בלי שינוי במומנט. משמעותית יותר היא החלפת תיבת השישה היל' בתיבת ZF המוכרת בעלת שמונה היל' – לפעמים נדמה שהתקבלה מאחורי הקלעים החלטה להפוך אותה לתקן במכוניות יוקרה – וניתן לתפעל את התיבה ממשוטים מאחורי ההגה. הביצועים הרשמיים מדברים על 9.3 ש' ל-100 קמ"ש, שיפור של 3 עשיריות, בדרך ל-180 קמ"ש מרביים. גם קודם הדיסקו 4 לא היה איטי במיוחד והשיפור ביחידת ההנעה – ובעיקר היחסים הקצרים בתיבה – יוצרים רכב זריז עם ביצועים טובים. כך שהרכב הלא-קטן הזה מסתיר היטב את משקלו האמיתי בקו ישר.
צילום: תומר פדר
התיבה עובדת טוב, למעט רתע קל שמורגש עם הורדת הילוך או עם עזיבת גז. זה לא משמעותי, אבל זה שם. בנוסף, בידוד הרעשים של המנוע יכל להיות מעט טוב יותר, אבל גם כך הוא בסדר. בשיוט המנוע נעים ומסתובב לו בסל"ד נמוך, כאשר 100 קמ"ש שווים ל-1400 סל"ד נמוכים, מה שתורם לצריכת הדלק – 11.5 ק"מ/ל' בשיוט, נתון טוב מאוד וקרוב לנתון היצרן, ובסה"כ צרך הדיסקו 8.7 ק"מ/ל'. לא רע.
בכל הקשור לנהיגה בכביש, דיסקברי 4 נעים ונוח ברוב הזמן. הוא לא חובב של שיבושים חדים – מידות הצמיגים בטח לא מוסיפות (255/55-19) – אבל אף פעם לא באמת יטלטל את הנוסעים. מחוץ לעיר הוא נעים יותר, אבל עדיין יעדיף לא לתקל שיבושים קטנים וחדים. נציין את ההגה, שלא זכרנו שמשקלו כבד כל כך, מה שעלול להפריע לחלק מהאנשים, בעיקר בעיר, אבל דווקא מצא חן בעיני רוב הבוחנים. הכביש המפותל הוא לא באמת המקום של הדיסקו 4, אבל גם שם הוא עושה את העבודה, ורק מזכיר בכל פניה שהוא כבד ושמתלים ארוכים לשטח מגיעים עם זוויות גלגול. אין ספק שהמתחרים הגרמניים ישאשירו אותו מאחור בכביש כזה.
צילום: תומר פדר
אבל אף אחד לא קונה דיסקו 4 בשביל לנהוג בכבישים מפותלים – אלא אם הם בדרך לשביל יפה. וברגע שיורדים לשטח, הוא חסר מתחרים. בשטח הנוחות עדיין טובה, הטריין ריספונס עובד מצוין ומשנה את התגובות לפי מה שטוב לתנאים הספציפיים, מתלי האוויר מאפשרים הגבהה של הרכב לפי דרישה, יש Low יעיל והדיסקו הוא אחת הדרכים הטובות ביותר להגיע רחוק בשטח, בלי להבין הרבה מתורת הנהיגה בשטח. רק תבחרו קו הגיוני ושפוי, גז קבוע, ומה שנראה מפחיד ומאיים יישאר מאחור, בלי הרבה דרמה. נכון, פה ושם אפשר להתקיל גם אותו: הוא עדיין לא חובב גדול של דיונות בגלל המשקל הגבוה, הממדים ומערכת ההנעה שמתעקשת לחתוך לפעמים את הכח גם במצב "חול" (אם כי הרבה פחות מאשר במצב הרגיל). אבל כל עוד לא תעשו טעויות גסות, רוב הסיכויים הם שתצליחו לצאת מהשטח כמו שנכנסתם אליו, ובפועל כנראה שהאומץ שלכם יגמר לפני היכולת של הכלי הזה.
השלם וחלקיו
לנד רובר דיסקברי 4 היה רכב מצוין עוד לפני העדכון הקל הזה. נכון, הוא לא מושלם ויש לו כמה חוסרים מוזרים כמו העדר תאורה בסכי השמש, אבל בסה"כ מדובר ברכב שמציע מכלול תכונות גדול ומגוון שבכולן הוא מקבל ציונים שנעים בין טוב למצוין – וזה הקסם שלו. אז עכשיו יש מנוע קצת יותר חזק וביצועים טיפה יותר טובים. חבל רק שהמחיר גבוה יחסית למתחרים. אבל הדיסקו גורם לך להרגיש איתו עוד יותר טוב ממה שהוא, באמת וברכב כל כך טוב, זה מרשים במיוחד.
