המשימה הקרבית הזו לא התחילה ברגל ימין עבורי; יום שלם של טיסות, עם קונקשנים מתישים בטרקלינים מפוארים ומחלקות עסקים, וכל זה רק בכדי להגיע לסביליה שבספרד – מרחק 5 שעות בטיסה ישירה. האם זה שווה את זה? מצד אחד,
אודי הבטיחו לנו יום הכולל נהיגות במספר גרסאות קרב מבית חטיבת הספורט RS, כשגולת הכותרת מגיעה בדמות התרשמות מהגרסה האחרונה של ה-R8 במונטבלנק, מסלול המירוצים הסמוך לעיר (שם המסלול אגב, בתרגום חופשי, הוא "ההר הלבן". וברשותכם, אקדים את המאוחר - אין שם שום הר לבן, או הר בכלל).
מצד שני, כאשר יומיים מתוך שלושה לא כוללים נהיגה, והיום שכן כולל נהיגה במסלול מבוצע לרוב מאחורי מדריך מטעם היצרן שדואג לרסן את המהירות ולהתאימה לעיתונאי הממוצע – נראה לי שאני עומד להתבאס. ולחשוב שבשביל ההשקה הזו הפסדתי מבחן השוואתי של רכבי פנאי סינים חשמליים. אחח, קשים חייו של עיתונאי הרכב...
מנה ראשונה, ניחוח אירופאי
את יום הנהיגה התחלנו עם
אודי TT RS במהדורת 'ICONIC אדישן' שמתהדרת במסיטי רוח בפגוש הקדמי, דיפיוזר אחורי וכנף מברזל על תא המטען. יש גם תפירה צהובה בתא הנוסעים, ובכלל, המון תוספות שאמורות לחלוק כבוד לדור המקורי של ה-TT – למרות שלא היה לו שום קשר לזה. לכו תבינו.
יחידת הכוח של ה-TT הזאת זהה ליחידה של ה-RS הרגילה, כלומר מנוע 2.5 ליטר, 5 ציל', המפיק 400 כ"ס ונשמע קצת כמו אודי קוואטרו המקורית בסטייג' ראלי. גם כל דבר חשוב אחר מגיע מה-RS, אך שלל התוספות של המהדורה המיוחדת הזו (שלטענת אודי נבדקו במנהרת הרוח ונמצאו משפיעות לטובה), מגיעות אך ורק במאה יחידות לציבור השוכן באירופה. ובפעם האחרונה שבדקתי, ישראל אינה שייכת לאירופה.
צילום: אודי
גשם, טעויות וחששות
זה הזמן לספר שגשם ירד בלילה הקודם ובמהלך הבוקר, והמסלול שקיבל את פנינו היה רטוב עד לשד אספלטו. המשלחת המצומצמת של העיתונאים חולקה לארבע קבוצות שסומנו בצבעים – ואני כרגיל קיבלתי את הצבע הנשי. וזה עוד כשאת פני עיטרו זיפים גבריים. וכן, אני יודע שכנראה אין דבר כזה זיפים נשיים (אוהד, הרינו להודיעך שאתה נשלח לקורס ריענון במגדר במחלקת הלהט"ב הקרובה לביתך. המערכת).
חלק מהקבוצות נשלחו להתחיל עם נהיגה במסלול והאחרות גורשו למתחם הדריפטים, ובשניהם חיכו שתי מכוניות –
אודי RS3 פרפורמנס והמהדורה האחרונה של אודי R8. שמתי את פעמי לכיוון המסלול ובמקום להתחיל עם ה-RS3, התחלתי עם ה-R8 – וזה היה מה שנקרא ביג מיסטייק.
צילום: אודי
אודי R8 הגיעה בגרסת GT העדכנית, אשר מציעה יחידת כוח אטמוספרית בנפח 5.2 ליטר, בתצורת V10, ששולחת 620 סוסים לגלגלים האחוריים. לא תמצאו כאן הנעה כפולה. וזה הסיפור של המהדורה הזאת – המהדורה האחרונה של ה-R8.
אודי יכלו לייצר את המהדורה האחרונה של מכונית העל שלהם עם כמה שיותר סוסים והנעה כפולה כדי שתוכל לייצר קצב מהיר יותר מכל R8 שקדמה לה, אך הם בחרו לייצר את הגרסה שתהיה הכי טהורה לנהיגה, הכי מחברת והכי מתנהגת – ואני אוהב את הגישה הזאת. כן, גם אם זה בא על חשבון זמני הקפה במסלול זה או אחר. כי את ה-R8 האחרונה עם מנוע בעירה פנימי, צריך לייצר טהורה ככל הניתן. ואני איתם, ממש איתם. כל כך איתם שמצאתי עצמי ספון במושב הנהג בכזאת מהירות שלא הבנתי שעשיתי את הטעות הראשונה. והשנייה.
צילום: אודי
בואו נשים דברים על השולחן. הטעות הראשונה היא שהיכרות ראשונה עם מסלול רצוי שתיעשה עם רכב סלחן יותר. ואיטי יותר; הטעות השנייה היא שכאשר המסלול רטוב, רצוי לעלות עליו מאוחר ככל הניתן, שכן הנהגים שקדמו לכם יסייעו לייבש אותו (חלקית) בעבורכם. אבל עבדכם, כזכור, היה אידיוט מאז ומתמיד ומאוחר מדי לשנות אותו.
למה ככה חזק?
ואז מתחילים לנהוג. ופתאום, עוד לפני שעיכלתי מה קורה, המדריך החל לברוח ואני מפנים שהפעם, בשונה מפעמים קודמות, מתחילים ישר חזק. ובעוד אני תוהה מאיפה ל
אודי ולמדריך האומץ להתחיל ככה, אני כבר נאלץ לתקן פסיעה סוררת של הזנב... היגוי חד ומהיר, וקצר. זה האינסטינקט, אל תטעו. הראש עוד לא מרוכז ומזל שהגוף מיומן. אני מרים את הלסת מהשטיח, מנסה להתעלם ממחשבות על הילדה בבית ועל אם אשאר מסורק כשאצא מהאוטו המרוסק, ומתחיל לתת בגז – כי בואו, אני ישראלי, ואין מצב שאתן לנהג מירוצים מנוסה ומוכשר ממני להיעלם לי ככה.
צילום: אודי
ה-V10 האדיר נענה בצרחות שמחה, ואוי, איך שהמכונה הזאת מאיצה. כבר נהגתי במהירות ממנה, אבל הישירות של מנוע אטמוספרי, שמייצר סאונד שמיימי בסל"ד סטרטוספרי, הופכת כל האצה לחגיגה. בין התמוגגות אחת לאחרת אני מוצא עצמי בתיקוני החלקות מתמידים - למרות שאני מנסה לנהוג חלק ככל הניתן. ככה זה כשיש מעל 600 סוסים שמגיעים לגלגלים האחוריים על אספלט רטוב מדי.
למרות שיש כאן מנוע מרכזי, המכונית לא עצבנית ואובדנית במגבלות. זאת אומרת, היא לא רגועה כמו מכונית עם מנוע קדמי, אבל בהחלט לא מכישה. הורדות ההילוכים דווקא כן קצת עצבניות, ורצועת הכוח מחייבת אותך להיות תמיד בקצה העליון של החוגה – כך שאם נכנסת לתהיות קיומיות דוגמת "במהדורה הזו יש 333 יחידות בלבד, ואם ארסק אותה עכשיו יישארו רק 332?" אז המכונית לא מאיצה במיטבה כי אתה לא נוגח ב-8500 סל"ד כמו שהיא צריכה. מה שאומר שה-R8 מענישה אותך לא רק על נהיגה לא מספיק נקייה, אלא גם על נהיגה לא מספיק חזקה. בדיוק כמו שמכונית-על אמיתית צריכה לעשות.
צילום: אודי
אין מבוגר אחראי, יש ממתק
המדריך שהיה לפנים נטש אותנו והשאיר אותנו לשחק לבד, ללא מבוגר אחראי – ואני לא זוכר כדבר הזה בעבר. כאילו, כבר השאירו אותי לשחק לבד, לאחר שהכירו את יכולותיי. אבל ככה? ועוד לכולם? אתם משוגעים?! ותודה רבה, כמובן. ואתם גדולים. ואין עליכם.
בכל הקפה אני מתחדד, והנהיגה הופכת מהירה וליניארית יותר. התובנות מתגבשות גם הן. התאוצה נהדרת, אבל לא מעלפת. לא במסלול לפחות. הראות החוצה טובה ולמרות שאין מספיק מידע מההגה, ניתן למקם את החרטום די בקלות אל הנקודות הרצויות במסלול. הבלימה טובה בהחלט, כאשר בכביש רטוב בלימה חזקה גורמת לנענוע הישבן כתוצאה מהעברת המשקל הבוטה.
צילום: אודי
יכולתי לספר לכם שהתאוצה למאה קמ"ש אורכת 3.4 שניות וכאלה, אבל באמת שזה לא הסיפור כאן. כי הסיפור הוא ייצור מהדורה שכל מטרתה להיות ממתק טהור למביני עניין – ואנחנו עוד נתגעגע לממתקים כאלה בעתיד, כי העולם החשמלי אולי מהיר יותר, אבל בשביל לפצות על הריגושים שמספקות מכוניות כמו ה-R8 GT, נצטרך לקבל קצב נהיגה הזוי לחלוטין, כזה שיביא את הריגוש החשמלי ממקום אחר. מקום של פחד, כנראה.
קצת באסה, הרבה טכני
נרגש ומבואס אני מתיישב בתוך ה-RS3 פרפורמנס. זו כנראה אחת הפעמים הבודדות בהן אתה יכול להיכנס למכונית ספורטיבית-קיצונית כזאת ולהתבאס. ככה זה, הכל יחסי בחיים.
צילום: אודי
תנוחת הנהיגה טובה, גבוהה משמעותית (בכל זאת, משפחתית קומפקטית), והיי, יש כאן אפילו משטח טעינה אלחוטי לנייד. החיים הטובים. המסלול טיפה התייבש, ויש כאן הנעה כפולה, ולראשונה ב-RS3 הכוח לא רק שיכול לעבור עד ל-100 אחוז לאחור, אלא שהדיפרנציאל האחורי יכול לחלק הכוח בין הגלגל האחורי לזה השמאלי.
בדור הקודם של ה-RS3 כיול המתלים לא היה מוצלח מספיק, והיא עדיין סבלה מתת ההיגוי המסורתי – ולכן אודי עברו לבלוק מנוע מאלומיניום ובכך חסכו כ-26 קילו מהחרטום בכדי שייכנס לעיקול טוב יותר. הם גם הרחיבו את מפשק הסרנים, 2 ס"מ לפנים ו-1.4 מאחור. יש אפילו צמיגים רחבים יותר מלפנים מאשר אלו האחוריים – 265 מ"מ לפנים, 245 מאחור – כשהפעם הוסיפו להכל גם זוויות שפיעת גלגלים קיצוניות יותר (קאמבר שלילי) שדואגות לטרן-אין טוב יותר לפניות. ממש היחידה ללוחמה בתת היגוי.
צילום: אודי
התוצאה, נחמיא כבר עכשיו – פשוט נהדרת. יש כאן את אותו מנוע 5 צילינדרים כמו ב-TT בה נהגנו קודם וב-RS3 הרגילה, אם כי כאן הוא מפיק עוד כמה סוסים בודדים. כי אם יש משהו שהוא לא פחות אייקוני מאותה הנעה כפולה באודי מאז ימי גרופ B המופלאים, זו תצורת המנוע הייחודית הזו, והצליל שהוא מייצר.
האחיזה ב-RS3 פרפורמנס מעולה, אך לא פחות מכך מרשימה ההתנהגות. עדיין יש צורך להכניס את החרטום אל הפניה במהירות נמוכה יותר מה-R8, כי בכל זאת, אבל ניתן לחזור לדוושת התאוצה בפחות לינאריות וביתר אגרסיביות. בכלל, זה כלי סלחן משמעותית, כזה שמאפשר לך יותר חופש וביטחון – אבל עדיין מספק ריגושים. חסרונה העיקרי של ה-RS3 הזאת הוא אותו חיסרון של ה-R8, ההיגוי שחסר מידע מהגלגלים והשלדה.
צילום: אודי
תימני זה לא גרמני
הבטן מתחילה לקרקר. והקרקור נגמר עת נכנסתי להקפת היכרות, כנוסע, באודי R8 GT3 נהוגה בידי נהג מקצועי שמקבל תשלום בכדי לנהוג בה (מה שמזכיר לנו – אוהד, אתה לא תקבל תשלום על הנהיגה הזו. המערכת).
הקשיים מתחילים כבר בכניסה המורכבת מעל כלוב הבטיחות המסיבי. אך מאחר ואני למוד קרבות מהמיני מיינור הקיצונית שהיתה לי, שהיתה חמושה במושבי מירוץ, הצלחתי לדלג פנימה במחיר של שריר אחד תפוס ולא שלושה. כשכבר התיישבתי ונרתמתי, הבנתי ששכחתי את הבוסטר, אז לראות החוצה לא אוכל – ככה זה כשאתה תימני בגובה ממוצע והנהג הוא גרמני בגובה ממוצע. ולא, אין כיוונון גובה למושב המירוץ. או הזזה לפנים ולאחור. אין כלום. יש צינור שמזרים אוויר מבחוץ. זהו.
צילום: אודי
ואז הגרמני המנומס הניע את המפלצת... זהו ללא ספק הרכב הכי רועש שישבתי בו. כולל כמה כלים צבאיים עם שרשראות. התאוצה, כצפוי, מדהימה. זאת אומרת הניסיון של הנהג המנוסה להוריד כוח על הכביש הלח. גם בעיקולים התקשו צמיגי הסליקס לשמור על הקו המושלם כשהאספלט לח.
הגרמני עוד נלחם קצת במכונה הסוררת, ואני? אני נינוח. כל כך נינוח שהנהג ראה שאינני מתרגש והחליט לעשות לי עוד סיבוב, שמא אולי הפעם אתרגש. לכו תסבירו לו שאני רואה את המסלול רק כשהוא בולם.
צילום: אודי
אחת רוצה בפראיות, האחרת בעדינות
ארוחת צהריים ומסלול החלקה עומד לרשותי. האספלט כבר התייבש לגמרי ולי נותר רק להלין על מר גורלי, שכן הייתי מעדיף מסלול מירוצים יבש ומסלול החלקה רטוב. כל אחד קיבל רביעיית צמיגים חדשה וחמש דקות שלמות לגמור אותם – כבר אמרתי שחייו של עיתונאי רכב הם לא מה שהיו פעם?
הפעם, לשם שינוי, מתחילים עם ה-RS3 פרפורמנס. הכוח מועבר בלחיצת כפתור אל עבר הגלגלים האחוריים, ועל מנת לגרום להם להסתחרר כמו שצריך ולאורך זמן, יש להיות אלימים עם דוושת התאוצה – שלא לומר להיות חוראניים משהו. השליטה ברכב נעשית על ידי היגוי עדין בלבד ולא עם משחק בדוושת התאוצה, שכן גם חזרה מידית למצערת תגרום להשהיה באספקת הכוח לאחור ובהפסקת ההחלקה. ברגע שמבינים את הקטע, זה זורם – אבל ממצה את עצמו די מהר, כי זה פחות מאתגר.
צילום: אודי
ב-R8, כצפוי, הכל שונה לחלוטין. מאחר וזו הנעה אחורית נטו, כאן המשחק הוא גם בהיגוי (ממש בעדינות) וגם בדוושת התאוצה (ממש ברגש), כאשר מיקום המנוע המרכזי וזוויות היגוי צנועות גורמים לכך שנקודת האל-חזור מדריפט ממש טריקית – וכל הגזמה הופכת במהרה לסבסוב. מסקנה, מנוע קדמי עדיף להחלקות כוח, אבל אין ספק שהתגמול בהחלקה נשלטת גבוה יותר במכונית כמו ה-R8 המוחלטת.
מעדיף כזאת וכזאת, אך בעיקר לישון
עייף אך מרוצה, נטול אורנג'דה, אני מקבל מידע שלנסיעה חזרה אני מקבל אודי TT RS "רגילה". איזו מפלה. במסך המגע כבר חיכה לי מסלול הניווט והודיעו לי שהוא יהיה ארוך יותר, אך לא סיפרו לי שבמקום חצי שעה נהיגה כמו בבוקר, ייקח לי כמעט שעתיים להגיע למלון.
צילום: אודי
יש לציין כי מתלי ה-TT RS נוחים יחסית למכונה קיצונית שכזאת. וההתנהגות והאחיזה? איזו הפתעה לטובה. בחלק מהכבישים המפותלים החלטתי לדחוק, יחד עם קולגה מאוד מוכשר שדלק מלפנים. הכבישים צרים, ללא מקום לטעויות, ואנחנו בקצב של מאסר על-גבול תקרית מדינית – אך ה-TT משתפת פעולה בדבר העבירה. זאת אומרת, למעט המידע מההגה. היא מעניקה המון ביטחון, ויש לה המון יכולת – כך שבסוף אני נכנעתי לפניה. הייתי פשוט מרוקן אחרי יום שלם במסלול.
אחרי ההתברברות הרגילה בדרך, הגענו למלון. אני יוצא החוצה מה-TT RS הירוקה-זרחנית שלנו, בכדי להפנים שלא מעניין אותי שהיא "רגילה" ושהייתי מעדיף אותה על אותה אחת במהדורה האייקונית, שנראית קצת ילדותית. והאמת היא שהייתי מעדיף על שתיהן את ה-RS3 בכל יום, בטח כשהאחרונה תשאיר לך עודף בארנק. אבל יותר מהכל, אחרי יום שכזה, אני מעדיף להיכנס למיטה ולחלום.
צילום: אודי
