נכון, תנוחת הרכיבה קיצונית מדי לפקקים ומעמיסה על הזרועות; מיגון הרוח אגבי למדי, זווית הצידוד מזכירה משאיות סמי טריילר (א. אין דבר כזה 'משאית סמי טריילר'; ב. בקשור לזווית, תתפלא. העורך) ואם חשבתם להרכיב מישהי/מישהו מאחור – אז לא.
הצהרה
אבל כשיוצאים לכביש הפתוח המכונה הזו פשוט מרגשת, כאילו כל המסורת המוטורית הארוכה והמפוארת של תעשיית הרכב הדו־גלגלי הבריטית הוטמעה באופנוע אחד.
נעצור רגע
יממה לפני אני הולך עם חולצה ועליה הלוגו הוותיק של טריומף – אבל כולם סביבי בטוחים שמדובר באותה חברה שאני קצת פחות משתמש במוצרים שלה, חזיות. זאת למרות שטריומף הבריטית היא אחת מחברות האופנועים היותר ותיקות בעולם; טריומף מציינת 120 שנים להיווסדה. אין כאן מישהו שרכב על אופנועים בשנות החמישים והשישים (גם קצת בשבעים) שהשם הזה לא מעורר בו רעד (בהקשר הזה, כן?).
מצ'לס, נורטון, BSA וטריומף כמובן הן החברות שהיו הבסיס של האופנוענות באירופה של אמצע המאה הקודמת. אלא שהגל היפני של שנות ה-70 – כלים אמינים, לא משאירים שלוליות שמן, מונעים בלחיצת כפתור ובלי תפילה – גרם לכך שהבריטיות ההן קרסו. טריומף הוחייתה מחדש ב-1983 – והנה, רק לאחרונה ציינה את מכירת האופנוע המיליון בעידן החדש שלה. בפורטופוליו שלה דגמי הרפתקאות וגם רטרו, קרוזרים וספורט ובקרוב גם אנדרו. טריומף מיובאת לישראל על ידי אלבר-מוטו שהיא גם יבואנית הרלי דיווידסון.
הטריפל המקורי |
צילום: Triumph
נתחיל בעבר
בהתחלה, ב-1938, היה ספיד טווין; בהמשך (1994) הוצג ספיד טריפל. זה היה כלי קיצון שנראה כאילו יוצר באיזו סדנא, אופנוע ספורט שהופשט מהפיירינג ונשאר עירום עם שני פנסים זועמים המרחפים באוויר, אופנוע שההשראה לעיצובו הגיעה מכלים שהתרסקו וחזרו לכביש בלי משטחי הפלסטיק; אם תרצו, אותו טריפל ספיד היה הסטריטפייטר הראשון, גרסה עכשווית דאז של מה שנקרא קודם "קפה רייסר".
נריץ קדימה ל-2021. אז הוצג RS העירום, בשנה שלאחריה הושק הדגם לראשונה בגרסת RR שזכתה לפיירינג מינימלי, המסתיים בפנס רטרו עגול.
צילום: דני קושמרו
ממשיכים בהווה
אני רוכן עליו, מכונס בתוכו ומרגיש כאילו אני לפחות איזה מייק היילווד בקסדת חצי במירוץ מהסיקסטיז; המכל פוגש בחזה, הידיים אוחזות בכידון הקליפאון הנמוך, והכלי כל כך צר ודקיק עד כי נדמה שהברכיים ייגעו עוד רגע זו בזו. והקלילות שבה הוא נוטה על צידו היא לא פחות ממפעימה.
זה קורה במסלול מוטורסיטי, במהלך צילומים לכתבה עם מנחם הורוביץ ששואל אם כאן אפשר "להשתולל". אני מנסה להבהיר לו שדווקא להפך, זה המקום שבו אפשר לרכוב טוב יותר ומהר יותר ולעשות את זה באופן בטוח ולהתמקצע – הכי רחוק מהשתוללות. וגם: ממש נהנים מזה. מנחם מלמל משהו כשהוא חוזר באיטיות למכונית שהביאה אותו מהצפון. נראה שפחות התחבר.
א
ני כן
ה-RR הזה הוא למעשה אופנוע הספורט הגדול הראשון של טריומף של העידן החדש. המנוע גדל מ־1050 סמ"ק ל־1160 ובעיקר נוספו לו 50(!) כ"ס שהביאו את ההספק שלו ל-178 כ"ס. אבל אלו רק מספרים, והמנוע הזה מספק הסבר מצוין לסיבה שבגללה קל להתאהב במנועי טריפל; המומנט שלו, כמו שאמרו פעם, 'בשרני' (12.7 קג"מ), כזה כמו ממנועי טווין, ואילו ההספק המכובד הנ"ל כמו ממנועי 4 צילינדרים בשורה. והסאונד שהוא מייצר – מה נאמר, ומה נדבר – תרועה למפלט ולשלושה בריטונים.
צילום: דני קושמרו
גם קדמה
המתלים של אוהלינס נשלטים אלקטרונית, חצי-אקטיביים (3 מצבים), הם מהטובים ומהמתוחכמים כיום בשוק ומשנים את אופי פעולתם לפי המשקל, ההטיה, הבלימה והתאוצה – ולפי מצבי רכיבה: גשם, כביש, ספורט, מסלול וגם בהתאמה אישית. הבלמים של ברמבו מתקדמים אף הם באופן שהוא נדיר למדי באופנוע כביש, מכיוון שיש להם שלושה מצבי תגובה לבחירה.
עוד במפרט הטכני: בקרות שיוט וגם ווילי, מצמד מחליק וקוויקשיפטר לשני הכיוונים, ABS ובקרת אחיזה עם 4 מצבים לפי זווית ההשכבה. וכן, יש גם מסך TFT עגול קטן וצבעוני המשתנה לפי רצון הרוכב, קישוריות בלותות', מפתח חכם ועוד כאלה.
לא מתווכחים עם עובדות
האופנוע הזה שוקל פחות מ-200 ק"ג (ממש טיפל'ה, 199 ק"ג) – אבל זה המשקל הרטוב, עם מכל מלא – והממדים הקטנים שלו בכלל וממד הרוחב הצר בפרט אחראים לקלילות שבה הוא נע, והמנוע אחראי לביצועים מרשימים. אבל טריומף ספיד טריפל הוא אופנוע שיש לו אופי מעבר לנתונים המרשימים, כלי של תחושות שהוא חוויה יוצאת דופן, קפה רייסר ספורטיבי שעושה דברים אחרת – ועושה אותם באופן מרגש.
צילום: אדם קבסה
