נופש חברה במאוריציוס, אי קטן יחסית, מזרחית למדגסקר, בו נוהגים בצד הלא נכון של הכביש. מפה לשם, שום דבר שבאמת מעניין בכל הנוגע לתחבורה יבשתית, אבל בכל הנוגע לתחבורה ימית, הייתה לי חוויה מעניינת.
קטמרן, אותו כלי שיט המורכב משני גופי ציפה. על הקטמרן שם עלו עשרים ושניים תיירים ומספר מצומצם של אנשי צוות, ביניהם הגאי הסירה. מזג אוויר נעים שורר באי ומיד עת ההפלגה החלה, אצו רצו תיירי האינסטגרם להצטלם על חרטום הקטמרן ולהעלות את הצילומים, בכדי להראות לעולם הרחב כמה כיף להם ושהם־הם אנשי העולם הגדול. עד כאן הכל אחלה.
המטרה בהפלגה הייתה להגיע לאי קטן עוד יותר ולצלול שם עם מה שזה לא יהיה. באמת שאין לי מושג עד היום, פשוט רכז המערכת החליט לרשום אותי לזה, כי בתשובה שלי לשאלה שלו בעניין הזה בדיוק, נאמר שיעשה מה שבראש שלו. משם לפה, שליש הדרך עברנו ומזג האוויר היפה הוחלף באחד כזה שמגיע עם רוח וגשם. ככה זה, אזור טרופי מגיע עם מזג אוויר טרופי. קטע. בכל מקרה, אנשי העולם הגדול, התעטפו בשמיכות והתחבאו עד כמה שיכלו מן הטיפות הסוררות שנפלו מן השמיים.
צילום: אדר לב-ארי
ואני? יחד עם רכז המערכת וסמנכ"ל השיווק של מגזין אוטו, מפזזים לנו לצלילי רגאיי ובכלל, אחלה מוזיקה ששם הצוות המקומי ברמקולי הקטמרן. אני אוהב להפליג, ואמנם הפלגתי ממש מעט, אבל ים, בריזה ורוגע, זה משהו שעושה לי טוב. ובכלל, אני לא מבין למה בכל עיר לא בונים ים שכזה. החל מחצי הדרך ועד לשלושה רבעים מהדרך, הים כבר הפך גלי, וחרטום הקטמרן החל להתנגש בגלים שהפכו גבוהים יותר.
חלק מתיירי האינסטגרם כבר היה בתנוחת עובר, רק כזה שמכוסה עד לשיער ראשו. חלק היו מחובקים, אחת אף הגדילה וניגשה אלינו לשאול אם נשרוד את זה. בחיי שאני לא מגזים. התשובה שלי הייתה שכל עוד אני בסירה היא יכולה להיות רגועה, שכן אלוהים לא לוקח תימנים, כי אין ביכולתו; תימנים, כידוע לכל, לא מתים, כך שהקטמרן שאנו עליו ישרוד.
צילום: אדר לב-ארי
אבל השיא של ההפלגה הגיע בדמות אותם גלים וקטמרן אחד שסירב להיכנע להם, כשברקע התנגן שיר מעולה, 'דגל לבן' של דיידו, שבפזמון ישנה השורה הבלתי נשכחת של מבצעת השיר, שהיא הולכת לצלול למעמקים עם הסירה שלה... ובאופן מופתי, בכל פעם שהסתיים פזמון השיר, חרטום הקטמרן מנפץ גל בעודו צולל מטה. שלמות של רגע, זה לא יכול היה להיכתב טוב יותר.
אז תשעה עשר תיירים חרדים לגורלם, שלושה מטומטמים שרים ונהנים ורק הגאי סירה אחד שמחייך, מזיז את גלגל ההגה כאילו הוא בסרט, והוא רגוע ומשלים בצורה הטובה ביותר את הסיטואציה המוזרה הזאת.
מודה שאני נוהג פחות ופחות בדיילי שלי — סובארו אימפרזה GT טורבו משנת 1999. אבל גם כשפחות נוסעים, יש הוצאות. החודש, עשיתי יישור קו, כולל כזה על דברים שדחיתי, כמו מסבי גלגלים אחוריים וכאלה. מפה לשם, שתי נזילות, האחת מכיוון הראשים, אחרת מכיוון הדיפרנציאל האחורי ועוד מספר תיקונים ואני על הוצאה של 5500 שקלים, כולל החלקים, שמיותר לציין שמקוריים ולא חליפיים.
נכון, אלו תיקונים שלא אצטרך לגעת בהם שנים, ועדיין, זו הפעם הראשונה שאני מרגיש שמתחיל להיות כבד לי להחזיק את הרכב הזה כדיילי.
אז מה, לוותר? עוד לא סגור על זה...
צילום: אוהד אלגוב
[email protected]
