רכב, בבסיסו, הוא אמצעי ניוד, אבל כמו כל מוצר, בחירה במותג או בדגם מסוים טומנת בחובה אמירה כלפי הסביבה. בהגדרה, המונח "מותג" מתייחס לסך כל העמדות, הרגשות והתפישות הקיימות אצל הצרכן בנוגע לאובייקט, ארגון או רעיון מסוים - והבחירה מלמדת, לא פעם, על סט הערכים של בעל הרכב.
מבין כל מותגי הרכב, יש כידוע את אלו העממיים, ויש כאלו "יוקרתיים". אותה "יוקרה" באה לידי ביטוי בהבטחה לאיכות גבוהה או לקדימות טכנולוגית, ותכונות כאלו עולות כסף - גם עבור הפיתוח, גם עבור התדמית. לא מעט אנשים מייחסים חשיבות לעניין סוג כלי הרכב שלהם והמסר שהוא משדר לסביבה - בין אם מתוך רצון אישי, בין אם מדובר בשיקול עסקי.
צילום: גיא רוטקופ
אפשר להעריך שרבים היו שמחים להחזיק ברכב ממותג יוקרה, אבל לרוב נמנעים מכך בשל שיקול כלכלי - תחילה בקנייה, בהמשך בתחזוקה. החשש מובן, אבל המציאות פחות איומה מכפי שנדמה - בוודאי אם נערכים לכך, ובמיוחד אם הדגם חולק מכלולים עם דגמים אחרים ויש זמינות גבוהה של חלקי חילוף וידע. כל רכיב ברכב מתוכנן לאורך חיים מסוים, אולם תחזוקה נכונה (בזמן, באופן עקבי, עם חלקים מקוריים או תואמי-מקור) עשויה להאריך את חייו - ולכן יש להקפיד על קניית רכב שעבר טיפולים בזמן ובקביעות, עדיף במרכז שירות מורשה-יצרן או מומחה.
במקרה של צורך בחלקי חילוף "חריגים" - בעת תקלה, למשל - אפשר לחפש חלקים משומשים או לרכוש דרך חנויות חלקי חילוף לרכב. אפשר להביא גם חלקים מהאינטרנט, אבל חשוב להקפיד על התאמת החלק לרכב - לבדוק מק"ט באתר של יצרן החלק ולא להסתמך רק על התיאור באיביי. בנוסף, צריך לשים לב לעניין של תקינה - מוצרי תעבורה חייבים בתקינה מסודרת, יש מידע מפורט באתר של משרד התחבורה. כן צריך לקחת בחשבון שייבוא של חלקים אוטומטיביים לישראל יחוייב - מעבר לאישורים טכניים - גם בגביית מס שמן, הן מצד משרד התחבורה והן מצד חברת השילוח, זאת כ"נקמה" על כך שרכשתם באופן עצמאי ולא דרך היבואנים בישראל.
צילום: אילן קליין
הדגמים בסקירה
בסקירה ריכזנו מספר אפשרויות לדגמי יוקרה, בטווח מחיר שמ-80,000 שקלים ועד 125,000 שקלים - תחום המחירים של המכוניות החדשות (האוטומטיות) הזולות בישראל, כאשר הרף העליון הוא פחות-או-יותר רמת המחיר של סופרמיני חדשה ומאובזרת.
לסקירה הכנסנו את דגמים שנחשבים עמידים ומוצלחים מצד אחד, ומצד שני התייחסנו גם לכאלו שיש להם ערך מוסף ייחודי; סמל יוקרתי אינו חזות הכל. מעבר לכך, התמקדנו בדגמים נפוצים במידה סבירה, והשתדלנו עד כמה שאפשר להתמקד בדגמים/גרסאות שנבחנו במבחני ריסוק עדכניים יחסית של יורו NCAP (מ-2009 ואילך).
בסוף הרשימה מופיעים גם דגמים שכדאי להתרחק מהם.
____________________________________________________________________
אודי A3
שנתון 2013-2019
גרסה מומלצת דגם מחודש (2017 ואילך), מנוע 1.4 ליטר או 2.0 ליטר; רמת גימור 'שארפ'
מבין דגמי אודי, A1 ו-A3 (וגם Q2 ו-Q3) אלו הדגמים המבוססים על דגמי פולקסווגן ה"עממיים", בעוד שמ-A4 ואילך הבסיס הוא נקרא MLB, בעל תכנון מושקע יותר (מתלים, אפשרויות שדרוג למערכת ההנעה) אך גם יקר יותר לתחזוקה לאורך זמן.
במובן הזה, A1 ו-A3 נהנות מיתרון בדמות תחזוקה זולה יחסית, דומה לזו של דגמי קבוצת פולקסווגן (כל עוד מטפלים במוסך מומחה, ולא במרכזי השירות של היבואן).
בעוד ש-A1 מתקשה להצדיק את שיוכה לעולמות היוקרה,
אודי A3 כן מצליחה להקנות תחושה מהודרת ביחס לגולף - אם כי מפרט האבזור הבסיסי ('אטרקשן') דל יחסית; עם חבילת 'שארפ' המצב טוב יותר. מצד שני, A3 מוצעת גם עם מערכות הנעה חזקות יותר - החל מ-1.8 ליטר (2.0 ליטר מ-2017) ועד 2.5 ליטר עם הנעה כפולה ו-400 כ"ס בגרסת RS3. הגרסה המוצלחת לטעמנו של A3 משלבת בין מנוע 2.0 ליטר (190 כ"ס, מ-2017) לבין חבילת 'שארפ'.
אודי A3 גרסת 2.0 ליטר 'שארפ' - מתוך גיליון 375, מאי 2017 צילום: תומר פדר
מערכות בטיחות מתקדמות הוצעו בדגם המחודש, מנובמבר 2016, אולם מפרט אבזור הבטיחות התקני אז כלל רק בלימת חירום אוטונומית; התרעת סטייה מנתיב (עם תיקון) הוצעה בתשלום כחלק מחבילת Assistance Plus - חבילה שכללה גם ניטור שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית עם מצב זחילה לפקקי תנועה.
בעניין מערכת ההנעה - מערכות ההנעה של קבוצת פולקסווגן נחשבות אמינות ועמידות, אבל לכל גרסה יש את נקודות החולשה שלה (כמו בכל רכב). מנוע 1.4 ליטר אמין מאוד (במיוחד מנוע CZE, מ-2015 ואילך) והרגישות במערכת ההנעה הזו היא בעיקר במשאבת המים (דליפת-יתר של נוזל קירור). יש לשים לב שבמנוע הזה יש לבצע החלפה תקופתית של רצועת התזמון (טיימינג) ובתיבה הדו-מצמדית (7 הילוכים, מצמדים יבשים, DQ200) יש להחליף מצמדים לפי בלאי.
העלויות אינן בשמיים. למנוע 1.5 ליטר תכונות דומות, אך יש לקחת בחשבון שתהליך החלפת רצועת התזמון מעט מורכב יותר - וכיום עדיין לא אפשרי בכל מרכז שירות מומחה.
צילום: גיא רוטקופ
גרסת 2.0 ליטר (המבוססת על מנוע 1.8 ליטר, CJS) חזקה ומענגת - ואין החלפה יזומה של רצועת התזמון, ו(שלוש) תמסורות השרשרת במנוע הזה אמינות ועמידות מאוד. עם זאת, התחזוקה עלולה להיות יקרה יותר לאורך זמן - הרכיבים המועדים לפורענות (מפעיל טורבו; יחידת ניהול טרמית - כבר לא סתם 'משאבת מים') יקרים יחסית להחלפה.
תיבת ההילוכים בגרסת 2.0 ליטר כוללת מצמדים רב-דסקיים (7 הילוכים, מצמדים "רטובים", DQ381) ולא נדרשת בה החלפת מצמדים לפי בלאי (לפחות עד 250,000 ק"מ) אבל כן נדרשת החלפת נוזל הידראולי בכל 120,000 ק"מ בעלות של כ-1500 שקלים (נוזל יקר). בגרסת 1.8 ליטר שקדמה לה יש תיבה דו-מצמדית עם מצמדים יבשים (7 היל', DQ200).
אודי Q5 (דור ראשון)
שנתון 2015
גרסה מומלצת 2.0 ליטר (2015 - עם 225 כ"ס; 2016 - גם עם 180 כ"ס), 'לקשרי'
הדור הראשון של
אודי Q5 היה רב-המכר בסגמנט D-SUV היוקרתיים. קשה לומר ש-Q5 מציע חבילה ייחודית, אבל הוא נפוץ למדי, מחירי הרכישה שלו נוחים יחסית והתחושה בו מהודרת כיאה למוצאו ולמעמדו.
בשונה מ-Q5, A3 נשען על רצפת MLB המשרתת דגמים בכירים כמו A6 ו-A8 (ואפילו פורשה מקאן) מה שתורם ליכולת דינמית גבוהה יותר מצד ולאיכות נסיעה משופרת מאידך.
ההמלצה שלנו היא להתמקד בדגם המחודש של Q5, המוצע בישראל מתחילת 2013 - מבחוץ השינויים לא נראים גדולים ביחד לדגם מלפני החידוש, אבל מערכת ההנעה שונה משמעותית, עם דור שלישי למנוע 2.0 ליטר (קוד CNCD, הספק 225 כ"ס) ותיבה פלנטרית (8 הילוכים, ZF) במקום דו-מצמדית 7 הילוכים (DQ500). בשנים האחרונות לשיווק הדור הראשון, 2016-2017, הוצע Q5 גם בגרסת 180 כ"ס, אף היא עם תיבת 8 הילוכים.
אודי Q5 דור ראשון (דגם מחודש) במבחן השוואתי - גיליון 350, אפריל 2015 צילום: תומר פדר
Q5 הוצע גם בגרסאות מחוזקות עם מנועי V6 - בשנים הראשונות מדובר היה בנפח 3.2 ליטר (מנוע אטמוספרי), בעוד שבדגם המחודש מדובר היה בנפח 3.0 ליטר (עם מגדש-על). האחרון הוצע בשתי גרסאות - רגילה (272 כ"ס) וספורטיבית (SQ5, עם 354 כ"ס). כל אחת מהגרסאות המחוזקות קיימת בכמות מוגבלת (מספר דו-ספרתי מכל גרסה), אבל קחו בחשבון שמנוע 3.0 ליטר נחשב לרגיש ובעייתי לתחזוקה.
שימו לב שלאורך השנים הוצעה גם גרסת דיזל (2.0 ליטר, 170-190 כ"ס, תיבה דו-מצמדית 7 הילוכים בכל השנים) אבל דגמים אלו ככל הנראה היו מעורבים בפרשת 'דיזלגייט' כך שנעשו בהם שינויים מאוחרים שנועדו מנת להפחית את הזיהום, על חשבון צריכת הדלק והביצועים שנפגעו.
הבעיה העיקרית של Q5 אלו רכיבי מתלה, הסובלים מבלאי מואץ ומעלות החלפה יקרה - גם בשל מחירי החלקים, גם בשל העבודה הרבה הנדרשת עבורם.
צילום: תומר פדר
אינפיניטי FX
שנתון 2014 ואילך
גרסה מומלצת 3.7 ליטר, 'GT פרמיום'
אינפיניטי QX70 (לפני כן FX37, עד 2014) שייך לסגמנט רכב הפנאי הגדולים (E-SUV, מקביל לקטגוריית סלון) והוא דומה לדגמים כמו ב.מ.וו X6 ולנד רובר ריינג' רובר ספורט.
ייחודו של QX70 - מעבר לעיצוב הייחודי - הוא במערכות הנעה חזקות וכריזמטיות, בעיקר אלו עם מנוע בנזין. בהיצע מנועי בנזין V6 (בנפח 3.7 ליטר, 320 כ"ס) ו-V8 (בנפח 5.0 ליטר, 390 כ"ס) וכן דיזל V6 (בנפח 3.0 ליטר, 238 כ"ס). הנפוץ מכולם הוא מנוע הבנזין הקטן - היחיד שהוצע מתחילת השיווק ועד סופו (ב-2018). לכולם תיבה אוטומטית-פלנטרית עם 7 הילוכים, כאשר גרסאות V8 ודיזל מצוידות בתיבה מחוזקת.
אינפיניטי FX37 במבחן - גיליון 277, מרץ 2009 צילום: רונן טופלברג
גרסת 3.7 ליטר הבסיסית נהנית גם מאמינות גבוהה, לצד שפע של ידע וחלקי חילוף - מדובר במנוע שמשרת את ניסאן 370Z ואיניפיניטי G, דגמים אהובים בקרב חובבי הספורט המוטורי. המנוע עצמו אמין ועמיד מאוד (במיוחד מ-2013 ואילך) אבל אליה וקוץ בה - המנוע הזה סובל מקירור לקוי של השמן, מה שגורם לשמן לאבד מתכונות החיכוך והקירור שלו, עד כדי כך ש גל הארכובה עלול להינזק. הפתרון הוא שיפור חיצוני - התקנה של מצנן שמן מנוע בכ-3000-4000 שקלים.
אינפיניטי FX הוצע עם
מערכות בטיחות מתקדמות יחסית עוד ב-2009, כמו בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית (שני יישומים מבוססי רדאר), התרעת סטייה מנתיב ותיקון (מבוסס בלמים) ומערך מצלמות היקפי. בשנים הראשונות היו כלי רכב מעטים עם מערכות אלו, מאחר והן הוצעו תמורת תוספת תשלום גבוהה. מ-2014, ב-QX70, הוצעו כל המערכות האלו במסגרת רמת גימור 'פרמיום'.
המפרט התקני של FX/QX70 כולל בין היתר דלת תא מטען חשמלית, זיכרון למושב הנהג, ההגה והמראות; חישוקי "20, מושבים קדמיים עם חימום ואוורור.
צילום: תומר פדר
ב.מ.וו X3, ב.מ.וו סדרה 5
שנתונים 2015-2016
גרסה מומלצת בשני המקרים ההמלצה היא לדגמים מינואר 2015 ואילך, גרסאות 28i, רמת גימור 'לקשרי' ב-X3 ו'לקשרי ליין' בסדרה 5
במשך שנים ביססה לעצמה ב.מ.וו מעמד של "מכונית לנהג" והצטיינה בפיתוח מנועים חזקים ובהרבה מקרים גם עמידים למדי.
למרבה הצער, תקנות זיהום אוויר, בטיחות והשאיפה להיות תחרותיים ורווחיים, הובילה את החברה הבווארית לאבד קצת הדרך - מנועי 6 בוכנות בטור הפכו להיות מנת חלקן של גרסאות בכירות, המכוניות עצמן גדלו, השמינו והתרחקו מאותה יכולת דינמית גבוהה ומענגת שהייתה מנת הדגמים הקדומים. ובכל זאת, עדיין ישנה חוויה מיוחדת בעת נהיגה באחד מדגמי היצרן הבווארי - היכולות הדינמיות עדיין גבוהות בפני עצמן, סביבת הנהג מספקת תחושת הידור בולטת.
ב.מ.וו X3 דור שני (דגם מחודש) במבחן השוואתי - גיליון 350, אפריל 2015 צילום: תומר פדר
בעשור האחרון, הדגמים הפופולריים של ב.מ.וו (סדרה 3, X3, סדרה 5) צוידו במנוע טורבו-בנזין, 4 בוכנות, בנפח 2.0 ליטר (סדרה N20). מנוע זה הוצע בשתי רמות הספק (184 כ"ס בגרסת 20i; גרסת 28i עם 245 כ"ס) ובצמוד אליו תיבה אוטומטית-פלנטרית עם 8 הילוכים (ZF).
מבין סדרה 5 ו-X3, היינו ממליצים להתמקד ב
ב.מ.וו סדרה 5 - מכונית סלון עם רמת תחכום ועידון כיאה למכונית סלון;
ב.מ.וו X3, בהשוואה, מצויד במכלולים מושקעים פחות. עם זאת, סביר להניח כי רוב הקהל יעדיף רכב קצר יותר וגבוה יותר. סדרה 3 פחות נפוצה עם מנוע 2.0 ליטר - אלא עם מנוע 1.6 ליטר, מנוע שנחשב בעייתי - ולכן לא תקבל התייחסות בסקירה זו.
מבחינה מכנית, עדיף להתמקד בדגמים שיוצרו אחרי ינואר 2015 - אז הותקנה מערכת תזמון משופרת; עד אז סבלה מערכת התזמון מכשל במותחני השרשרת, מה שחייב תיקון יקר. בדגמים המחודשים זה קורה פחות, אבל חשוב לפקוח עיניים. כדאי לשים לב גם להזעות של שמן ונוזלי קירור - מכלולים רבים בתא המנוע עשויים מחומרים באיכות נמוכה (כמו אטמים של אגן השמן או של מכסה השסתומים, למשל; החלפת אטם מכסה השסתומים מחיב החלפה של הכמסה כולו) מה שמוביל להזעות שמן או נוזל קירור. גם חלק מדיפוני תא הנוסעים סובלים מאיכות ירודה, והם מתקלפים/מתפרקים (בעיקר בדלתות) כבר בגיל צעיר יחסית.
צילום: ב.מ.וו סדרה 5 (דור שישי) במבחן השוואתי - גיליון 314, אפריל 2012 צילום: תומר פדר
גם ב-X3 וגם בסדרה 5 יש הבדלים משמעותיים בין רמת הגימור הנמוכה ('X-ליין' ב-X3, 'אקזקיוטיב' בסדרה 5) לבין זו הגבוהה יותר ('לקשרי' ב-X3, 'לקשרי-ליין' בסדרה 5) - ובשני המקרים, רמת הגימור הגבוהה צמודה רק לגרסת המנוע המשודרגת של כל אחד מהדגמים, ושווה להתאמץ ולמצוא אחת כזו, גם במחיר של מתיחת התקציב מעט בעת הצורך.
ב-X3 כולל המפרט המשודרג, בין היתר, גם כניסה והנעה ללא מפתח ותאורת קסנון ולד מלפנים, בעוד שבסדרה 5 כולל המפרט המשודרג גם ריפודים מעור אמיתי (במקום ריפוד דמוי-עור) וסגירה רכה לדלתות. בשני הדגמים המפרט התקני כולל גג שמש חשמלי ומסך מולטימדיה - רק שב-X3 מדובר על מסך "6.5 בעוד שבסדרה 5 (דגם מחודש) ישנו מסך בגודל "10.25. בכל אופן, מערכות בטיחות מתקדמות לא הוצעו בישראל בשנים האלו (כן הוצעו בחו"ל, ואף קיימות בדגמים שיובאו לישראל באופן אישי).
ב.מ.וו X3 (דגם מחודש) מתוך המבחן ההשוואתי - גיליון 350, אפריל 2015 צילום: תומר פדר
לקסוס GS, לקסוס RX
שנתונים 2012-2019
גרסה מומלצת GS300h, 'פרמיום', 2014; RX350 שנים 2014-2015
לקסוס GS היא בדיוק מה שמצפים שהיא תהיה - מכונית סלון מכובדת, קצת פשוטה ביחס לדגמים המקבילים מאירופה, אבל אמינה ועמידה מאוד.
הדור השני של GS הוצע בישראל מ-2012 בשלוש גרסאות - גרסת בנזין "רגילה" (GS250 - מנוע V6 בנפח 2.5 ליטר, 208 כ"ס; עד 2014), גרסה היברידית חזקה (GS450h - מנוע V6 בנפח 3.5 ליטר ומנוע חשמלי, הספק משולב 345 כ"ס) וגרסה היברידית מתונה יותר (GS300h - מנוע 4 צילינדרים בנפח 2.5 ליטר ומנוע חשמלי, הספק משולב 223 כ"ס); שתי הגרסאות הן היברידיות "רגילות" (HEV). גרסת 300h פופולרית מכולן - ובפער משמעותי.
לקסוס GS300h במבחן דרכים - גיליון 339, מאי 2014 צילום: גיא רוטקופ
על אף המוצא היפני, חשוב לשים לב לתיעוד הטיפולים. קחו בחשבון צורך בהארכה שנתית של האחריות על סוללת המתח הגבוה - ניתן להאריך בכל שנה/15,000 ק"מ (המוקדם מביניהם) ועד שהרכב מגיע לגיל 10 שנים/160,000 ק"מ, בעלות של 1200-1300 שקלים (בכל שנה/15,000 ק"מ). אורך חיי הסוללה כ-7-8 שנים וניתן להחליף אותה במסגרת אחריות, או בעלות של 12,000 שקלים.
רמת גימור 'פרמיום' הפופולרית נבדלת מ'לקשרי' הבסיסית בקיומן של
מערכות בטיחות מתקדמות - ברמת גימור זו מותקן רדאר קדמי הכולל יישומים של בלימת חירום אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית. מי שמסוגלים למתוח את התקציב מעט (לכ-140,000 שקלים) יוכלו לרכוש GS מחודשת מ-2016 ואילך (
מבחן בגיליון 368) עם מערכת מולטימדיה משופרת ודור חדש של מערכות בטיחות מתקדמות (LSS) - כולל מצלמה קדמית המזהה אובייקטים, מה שמקנה גם מהירות תגובה עדיפה בבלימת חירום (בשונה מרדאר) וגם יכולת להתריע בפני סטייה מנתיב (כולל מנגנון תיקון).
צילום: גיא רוטקופ
אלטרנטיבה נוספת זהו רכב הפנאי בגודל-בינוני,
לקסוס RX, משנים 2013-2014 RX נחשב לאחד הדגמים האהובים של לקסוס, בזכות אותו מוניטין עמידות בשילוב מבנה של רכב פנאי. RX הוצע עם מנוע בנזין V6 בנפח 3.5 ליטר - בגרסה רגילה (RX350) או בגרסה היברידית (RX450h). בתקציב שהוגדר אפשר לרכוש את הגרסה הרגילה, עם "נתונים טובים"; הגרסה ההיברידית יקרה יותר, מבקושת יותר ולרוב בעלת נסועה גבוהה יותר. עם זאת, ב-RX מהשנים האלו אין מערכות בטיחות מתקדמות.
לקסוס RX450h במבחן דרכים - מתוך גיליון 320, אוקטובר 2012 צילום: ניצן אביבי
את
לקסוס IS - וגם את
NX - לא מצאנו לנכון להכניס לרשימה. במקרה של IS, המחיר הנדרש עבור אחת משנת 2015 ברמת גימור 'פרמיום' המועדפת נדרשים כ-130,000 שקלים, וזה יותר מדי כסף לטעמנו בשביל מכונית שהתחושה בה לא באמת מהודרת, נטולת מערכות בטיחות מתקדמות (נוספו כאלו רק בדגם המחודש מ-2018) או ייחוד כלשהו (למעט היותה היברידית).
מיני קופר
שנתונים 2014-2019
גרסה מומלצת 'פיור לד', 3 דלתות - גם 1.5 ליטר (קופר), גם 2.0 ליטר (קופר S) - בשני המקרים עד אמצע 2018
מבין הדגמים היוקרתיים,
מיני קופר זו הסופרמיני הטובה ביותר - ובפער - והיחידה שמצדיקה את מחירה הגבוה. העיצוב הקלאסי נראה טוב גם אחרי שנים (בעיקר מהדור השני, של 2007 ואילך), לסביבת הנהג עיצוב ייחודי וחוויית הנהיגה ייחודית.
ההתייחסות שלנו בסקירה זו היא לדור השלישי של מיני, שהוצע בישראל מתחילת 2014 - גם כי מדובר בדגם ותיק מספיק שנמצא כמעט עשור בשוק, גם כי בדור הקודם הותקנה סדרת מנועים שנחשבת לבעייתית (מנועי 1.6 ליטר, גם אטמוספרי וגם טורבו).
מיני קופר 1.5 ליטר 'פיור לד' במבחן דרכים - גיליון 353, יולי 2015. צילום: תומר פדר
הגרסה הנכונה יותר של מיני, לדעתנו, זו גרסת שלוש הדלתות - מיני במיטבה: קלאסית, מגניבה, נכונה תמיד. ישנה גם גרסת חמש דלתות - פחות קלאסית, פחות נאה, גם פחות מבוקשת בשוק. קיימת גם גרסת קבריולה (נפוצה אך יקרה) וישנו גם דגם בשם
מיני קלאבמן, הנראה כמו מיני ומוצע עם אותן מערכות הנעה - אך מדובר בדגם נפרד, המשתייך לפלח המשפחתיות הקומפקטיות.
מיני הוצעה עם מספר מערכות הנעה - מנועי טורבו-בנזין 1.2 ליטר (102 כ"ס, גרסת One) וכן 1.5 ליטר (136 כ"ס, קופר) או 2.0 ליטר בשתי גרסאות (192 כ"ס, קופר S, ו-231 כ"ס ב-JCW), עם תיבה אוטומטית-פלנטרית או ידנית (6 הילוכים בשתיהן). מאמצע 2018 הוצעה בישראל מיני מחודשת, כשבגרסת One הותקן מנוע גדול יותר אבל עם הספק דומה (1.5 ליטר, 102 כ"ס) ובכל הגרסאות הוחלפה תיבת ההילוכים מפלנטרית לרובוטית דו-מצמדית עם 7 הילוכים (מצמדים יבשים) בעוד שב-JCW הותקנה תיבה פלנטרית עם 8 הילוכים.
מיני קופר 1.5 ליטר 'פיור לד' במבחן דרכים - גיליון 353, יולי 2015 צילום: תומר פדר
מבחינת מוניטין עמידות ואמינות, מיני נחשבת מוצלחת - ללא תקלות מהותיות, עד מתיחת הפנים שהביאה את התיבה הדו-מצמדית. התיבה הזו נחשבת לבעייתית - לאו דווקא בגלל המצמדים; הנושא ייחקר לעומק בקרוב. עצם העובדה שיש מעט מידע על התיבה ויש קושי לתת עבורה שירות, משפיע על איכות החיים המשותפים עם המכונית הזו.
דגש נוסף - מי שימצא קופר S מ-2014-2015, חשוב שיידע שיש סיכוי שהיא עברה שיפוץ מנוע או החלפת מנוע - וזאת עקב כשל במיסבי גל הארכובה (קראנק). תעדיפו דגמים שבהם הוחלף המנוע במרכז שירות מורשה של היצרן במסגרת אחריות. דגש נוסף, נכון לכל דגמי מיני - תותבי זרועות המתלה התחתונות ('בוקסות', 'בושינגים') המקוריות חלשות יחסית, ומקובל להחליף אותן לזרועות המחוזקות של גרסת JCW.
מיני קלאבמן S 'פיור לד' במבחן דרכים, גיליון 367, ספטמבר 2016 צילום: אלי שאולי
מבחינת רמות גימור, גרסת One הוצעה ברמת גימור נמוכה במיוחד ('סאלט') הכוללת בעיקר גלגל הגה ומזגן. קופר הוצעה ברמות הגימור 'פפר' או 'פיור לד' מאובזרת - ההבדלים ביניהן לא גדולים 'על הנייר' (תאורת לד מלפנים ומאחור, גג שמש חשמלי, חישוקי "16) אבל יש הבדל גדול בנראות הרכב. בדגם המחודש מ-2018 שונו רמות הגימור של קופר ('פפר' הפכה לרמת הגימור הגבוהה, נוספה 'אורבן' בסיסית יותר) אבל
נוספה מערכת בלימת חירום אוטונומית (אם כי ללא התרעת סטייה מנתיב, מה שחייב התקנת מערכת התרעה מקומית).
בשוק יש מעט מאוד 'קופר' עם מפרט 'פיור לד', רוב המלאי בשוק הוא מרמות הגימור הנמוכות. עם זאת, יש בשוק כמות סבירה של קופר S עם מפרט 'פיור לד' - ועד 125,000 שקלים, עדיף להתמקד בגרסה הזו.
מרצדס - עם מנוע M276
שנתונים 2011-2014
דגמים המצוידים במנוע M276 דגמי C קלאס, E קלאס, CLS ו-S קלאס (נפח 3.5 ליטר, אטמוספרי, 306 כ"ס)
על פניו, הפחד הגדול ביותר הוא להחזיק מכונית פאר כמו
מרצדס S קלאס - מכונית כזו, בת עשר עלולה לסבול מבלאי גבוה, כי לכל מכלול יש גיל. עם זאת, יש גם מכוניות שמורות שמזדקנות יפה, ויש גם גרסה שנחשבת אפילו שנחשבת לעמידה, עם בלאי נמוך מהמקובל. בגרסה הזו - שקיימת באופן רוחבי בכל דגמי מרצדס ה"גדולים" (מ-C קלאס ועד S) - מותקן מנוע בנזין V6 אטמוספרי בנפח 3.5 ליטר, ששמו M276.
המנוע הזה, שהוצע מ-2011 ולרוב היה ניתן לזיהוי באמצעות הכינוי Blue Efficiency, כמעט ולא סובל מתקלות; כמובן שהכוונה היא לרכבים שתוחזקו באופן קבוע ויש לקחת בחשבון בלאי טבעי. בדרך כלל מכשל בפעולת משאבת הלחץ הגבוה (משאבת דלק, HPFP) אך זו איננה יקרה (כ-1500 שקלים, דרך איביי) ויחסית קלה להחלפה.
מרצדס S400h במבחן דרכים - גיליון 290, אפריל 2010 צילום: תומר פדר
כדאי לבצע מדי כמה שנים טיפול להסרת פיח משסתומי היניקה - תופעה ידועה בכל מנוע עם הזרקה ישירה (נדרש גם ביונדאי איוניק, למשל) שעלולה לגרום לבעיות הצתה (Misfire) ולאובדן כוח כתוצאה מכך. כדאי גם לקחת בחשבון שהדגמים המוקדמים - 2011-2012 עלולים לסבול מחולשה במערכת התזמון, עקב כשל באספקת שמן למותחנים; מ-2014 יש סט משופר גם למותחנים וגם למספר שסתומי בקרה. בכל מקרה, העבודה נוחה יחסית ברוב המכוניות, וברגע שמשיגים חלקי חילוף במחיר סביר, אפשר להימנע מהוצאה מופרזת.
פרט לעניין הזה, בדגמי היוקרה של מרצדס - ובכלל - יש כמות גדולה מאוד של יחידות בקרה, קפיצי אוויר ומתכווננים ומה לא. החלקים לא תמיד זולים, אבל גם לא תמיד יקרים - החוכמה היא למצוא בעל מקצוע מיומן ומקצועי, שיסייע בפתרון התקלה ובמינימום הוצאות. מי שבכל זאת רוצה ללכת על בטוח - שיבחר בדגמים פחות בכירים, כמו E קלאס (או CLS) למשל.
מערכות בטיחות מתקדמות - יש, וכבר די מזמן. מרצדס, כיאה למעמדה, הייתה מהראשונות להציע מערכות בלימה אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ואפילו מערכת ראיית לילה(!) בחלק מהדגמים. רוב התוספות הוצעו בעיקר ב-S קלאס (עוד מ-2006) אבל הוצעו גם כתוספת בדגמים פשוטים יותר (E קלאס, CLS).
צילום: תומר פדר
קאדילק ATS
שנתונים 2013-2019
גרסה מומלצת 'פרמיום'
קאדילק ATS (וגם CTS) נכנסת אף היא לסקירה - עם הסתייגות. ל-ATS מחיר נגיש יחסית, וכל עוד היא תוחזקה באופן עקבי ובדיוק על-פי הוראות היצרן - מדובר במכונית ראויה בהחלט.
ההסתייגויות נובעות, בראש ובראשונה, מכישוריה של המכונית - עבור מי שמסיע אנשים במושב האחורי, ATS תהיה בעייתית עקב מרחב מוגבל במיוחד שם.
עם זאת, היתרון הגדול של ATS בא לידי ביטוי דווקא ביכולת הדינמית - ולא רק בשל ההנעה האחורית. בשל כך, בשביל למצות את היכולת הפוטנציאלית מ-ATS חשוב לבחור באחת עם חבילת 'פרמיום' הכוללת, בין היתר, דיפרנציאל אחורי מוגבל-החלקה ובולמי זעזועים אדפטיביים מגנטיים (מגנה-רייד) בעלי תגובה מהירה לשינויים בתנועת הבולם (הן בזכות שינוי תכונות התרכובת המגנטית, הן הודות לקיומה של יחידת בקרה).
קאדילק ATS (דגם מחודש) במבחן דרכים - גיליון 368, אוקטובר 2016 צילום: גיא רוטקופ
כן כדאי לקחת בחשבון כי גם מנוע זה (טורבו-בנזין 2.0 ליטר, 272 כ"ס) בדומה למנועי טורבו-בנזין אחרים, סובלים מהצטברות פיח על שסתומי היניקה - כתוצאה ממבנה ההזרקה. לכן, יש לבצע - אחת לכמה שנים - פירוק של סעפת היניקה (מפלסטיק, זהירות) וביצוע ניקיון לשסתומים המפויחים (לרוב באמצעות התזת קליפות אגוז בלחץ). בנוסף המנוע של ATS לא בנוי לקבל שיפורים - הבוכנות עשויות מיציקת אלומיניום לא-מחושל, כך שיש מרווח טעות קטן במקרה של התחממות יתר (בלוק המנוע עצמו הוא מסוג סיפון-פתוח, לא המתכון הידוע לעמידות).
שימו לב כי מאמצע 2016 הוצעה ATS מחודשת, עם תיבת 8 הילוכים ומולטימדיה משופרת עם ממשק צימוד לקארפליי. עוד מתחילת השיווק בישראל היו
מערכות בטיחות מתקדמות - כמו התרעה על אי שמירת מרחק, התרעהת סטייה מנתיב - ואלו הורחבו מאמצע 2016 (בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, ניטור עצמים בשטחים 'מתים', בקרת שיוט אדפטיבית).
קאדילק ATS (דגם מחודש) במבחן דרכים - גיליון 368, אוקטובר 2016 צילום: גיא רוטקופ
____________________________________________________________________
לא מומלצים
אלפא רומיאו ג'ולייטה, אלפא רומיאו מיטו
שני דגמים ישנים ועבשים, שלא הרשימו כחדשים ולא משכנעים כמשומשים. שני הדגמים סובלים ממערכות הנעה מחוספסות עם מוניטין עמידות לא מרשים (עם מנועי 'מולטיאייר', להם מערכת תזמון הידראולית ורגישה לאי-החלפת שמן בזמן; מצמדים בתיבות TCT) וחלקים יקרים. הנחמה הוא שיש לא מעט מרכזי שירות מומחים, כך שלא בהכרח יהיה צורך לקרוע את הכיס במרכזי השירות הרשמיים.
הגרסאות היחידות שאולי יצדיקו רכישה מצוידות במנועי הטורבו ללא מערכת התזמון ההידראולית (לרוב ניתן לזהות באמצעות הספק של 120 כ"ס) ועם תיבה ידנית - שילוב נדיר בישראל, שגם פונה לאוכלוסיה מצומצמת ביותר.
אלפא רומיאו מיטו (120 כ"ס) במבחן דרכים - גיליון 290, אפריל 2010 צילום: ניצן אביבי
ב.מ.וו X1
למרות הסמל, לא רק שב.מ.וו X1 אינו יוקרתי או מהודר בצורה יוצאת דופן - אלא שמדובר בדגם בעל מערך יכולות בינוני בפני עצמו. מערכות ההנעה דומות לאלו של מיני קופר (ע"ע) שזה טוב - למעט ההסתייגות בעניין הדגמים עם התיבה הדו-מצמדית (מספטמבר 2018, בגרסאות בנזין 1.5 ליטר ו-2.0 ליטר).
ב.מ.וו X1 (תיבה דו-מצמדית) במבחן דרכים - גיליון 394, דצמבר 2018 צילום: גיא שפרנט
וולוו (כללי)
דגמי וולוו בפני עצמם טובים, אבל סובלים מבעיה - מיעוט מרכזי שירות, גם מטעם היבואן וגם מרכזי שירות עצמאיים מומחים. הבעיה עם זה היא תחרות נמוכה, הסוללת את הדרך לעלויות תחזוקה גבוהות: לא נדיר לצאת מטיפול שגרתי, שיעלה - ביחד עם החלפת רפידות, למשל - עם חשבונית של 4000-5000 שקלים. ואין הכוונה לגרסה ספורטיבית במיוחד, אלא לדגמים רגילים בגרסאות רגילות (ואפילו לא חזקות במיוחד).
וולוו XC60 דור ראשון (דגם מחודש) במבחן השוואתי - גיליון 350. צילום: תומר פדר
יגואר (כללי)
בתקציב שהוגדר נכנסת רק יגואר XE. מעבר לעובדה שדגם זה קיים בכמות מוגבלת למדי, הוא אינו ניחן באיכות ייצור גבוהה - לא בסביבת הנהג, לא בחלקי מערכת ההנעה (טורבו, שרשרת תזמון; מנוע 2.0 ליטר 'אינג'ניום' של יגואר-לנד רובר). הדבר נכון גם לגבי דגמי יגואר אחרים (בעיקר E-פייס ו-F-פייס, אבל גם XF ו-XJ).
בנוסף לכל זה, גם לדגמי יגואר יש מעט מרכזי שירות מומחים - מה שמקשה על עניין התחזוקה לאורך זמן.
יגואר XE מתוך המבחן ההשוואתי - גיליון 366, אוגוסט 2016 צילום: אילן קליין
מיני קאנטרימן
אח תאום לב.מ.וו X1, ודינו דומה (כולל עניין התיבה הדו-מצמדית). קיים בכמות מוגבלת בשוק, גם עם מנוע 1.5 ליטר (102 כ"ס ו-136-140 כ"ס) וגם 2.0 ליטר (192 כ"ס). בשונה מ-X1, קאנטרימן הוצע בישראל בגרסה היברידית נטענת-רשת (PHEV) עוד ב-2017 - אבל היא חורגת מהתקציב.
מיני קאנטרימן PHEV במבחן דרכים - גיליון 379, ספטמבר 2017 צילום: ניצן אביבי
____________________________________________________________________
תודות
גיא מוטורס - מרכז שירות מומחה לדגמי קבוצת פולקסווגן-אודי
ב.מ.וו נאבה (מתן) - מרכז שירות מומחה לדגמי ב.מ.וו
עידן אברג'יל - מומחה לייבוא חלקי חילוף
פורסם לראשונה ב-25/01/2023 - נוסף וידאו.
