השעה 5:30 – נתב"ג, טרמינל 1. הטרמינל הישן נראה קטן ונוסטלגי ואני משפשף עיניים. איך לעזאזל חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לצאת לשחזור מבצע עובדה, באמצע סערת חורף ולפנות בוקר? ולמה לציין "כמעט 74 שנים" לאותו מבצע שהביא לישראל את מה שתהיה העיר אילת? הרי אצלנו בעדה מעדיפים מספר עגול.
לנד רובר ישראל חיפשה דרך מקורית לציין מלאת 75 שנים למותג המופלא שלהם ולדגם הראשון שלו, זה שנקרא מאוחר יותר דיפנדר.
ב-30 לאפריל 1948 (שבועיים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל) שמע העולם לראשונה על המותג ועל הרכב; שלושה אבות טיפוס שהגיעו לתערוכת אמסטרדם הוצגו שם תחת שם המותג 'לנד רובר' (אז, חלק מרובר), ושמות הדגמים היו זהים לשם המותג החדש; בהמשך נקראו הדגמים לפי סדר הופעתם, סדרה 1, סדרה 2, סדרה 3; מ-1983 ועד 2016 (דגם L316) סימול הדגם היה במספרים לפי בסיס הגלגלים באינצ'ים (90, 110, 130); ב-1990 הצמידה לנד רובר לדגמים אלה ולסימול הנ"ל את השם '
דיפנדר'. כידוע, ייצורו של הדגם המקורי פסק, ובמקומו התייצב ב-2019 משהו חדש ושונה לגמרי (L663).
צילום: רונן טופלברג
6:45 – ממריאים. בין הסיבות למסיבה הייתה גם הגעתן של שתי גרסאות חדשות לדיפנדר – היברידית-נטענת ל-110; גרסה 130 מוארכת המצטרפת ל-90 ול-110 ה"רגילות".
7:45 – שדה התעופה רמון. בחניה מחכה מבחר מייצג של גרסאות הדיפנדר, מ-90 ועד 130. אנחנו פותחים בהיברידית-נטענת שאינה שונה חיצונית מאלה שלא, פרט לפתח טעינה שנראה כמו פתח תדלוק נוסף, מדבקה שמסמנת רכב מחושמל וחישוקי "20.
8:00 – מתחילים. כבר עם הכניסה נזכרים בכך שגם במצב הרגיל הרכב גבוה ודורש מטיפוסים קומפקטיים כמוני טיפוס של ממש, אלא אם רמי גלבוע, שותפי למסע ואייקון מוטורי בפני עצמו, יפנק אותי בהנמכת מרכב.
צילום: רונן טופלברג
הגרסה ההיברידית-נטענת מכונה 'P400e', וכוללת מנוע טורבו-בנזין 2.0 ליטר בנזין (300 כ"ס) ומנוע חשמלי (143 כ"ס), לתפוקה משולבת של 404 כ"ס ו-65.3 קג"מ. התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים, יש הילוך כוח, וההנעה כפולה-קבועה. משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש 5.6 שניות והמהירות המרבית 191 קמ"ש. בגרסה זו סוללה של 19.2 קוט"ש (ברוטו; 15.4 קוט"ש נטו), הטווח החשמלי 43 ק"מ, וניתן לטעון אותה גם ב-DC, עד 50 קילוואט. גרסה זו מוצעת רק עם 5 מקומות ישיבה.
דיפנדר ההיברידי-נטען מוצע ברמת הגימור 'SE', ומחירו החל ב-640,000 שקלים.
צילום: רונן טופלברג
את היציאה לכביש הערבה אנחנו מנצלים לבדיקת ההאצה מעמידה כשבסוללה עדין יש מיץ. ברור שיש הרבה כוח גם אם התאוצה אינה כוחנית כפי שעולה מהנתון המכובד הנ"ל.
8:30 – סוף סוף קפה. לא הרחק מהשדה, בבאר אורה, אנחנו עוצרים וממתינים בסבלנות לקפה ולתדריך. עופר אוגש, האמון על המסלול, יציג את הנתיב: מעלה סיירים, שבקצהו נחבור למישור סעיפים ובמרחק קצר ממנו לקטע ממנו כנראה ירדו כוחות הצבא לאילת. ייתכן שמדובר במאות מטרים, אבל הרי לא היו דרכים בזמנו לאום רשרש, שמה הקודם של אילת; חלק מהמבצע התנהל ברגל ואיתר דרכי גישה.
צילום: רונן טופלברג
תיאור מבצע עובדה – חתם את מלחמת העצמאות, נערך בין ה-6.3 ל-10.3 ב-1949 – נשמע כיום יותר כמו תחרות בין חטיבת הנגב לחטיבת גולני: מי יגיע ראשון ליעד. היה זה מבצע שקט ללא יריות ונפגעים, כזה שכיום יכול להעלות הרהורים – לו רק דברים כאלה היו כה פשוטים.
9:30 – מתניעים ומתאקלמים. ההבדלים בתא הנוסעים של הגרסה הנטענת-היברידית קצת יותר גדולים ומורגשים דווקא מאחור. הגבהת הרצפה לטובת הסוללות הביאה להסרת שורת המושבים השלישית ונפח תא המטען הוקטן מ-916 ליטרים ל-853 ליטרים. מלפנים בולטים בגרסה זו מחוונים מוקרנים, כמו גם לחצן בחירה למצבי הניהוג החשמלי. לחצן זה ממוקם באופן קצת אקראי וכמו חלק מהמיתוג שמתחת לצג הנאה.
צילום: רונן טופלברג
מבחינת מצבי הניהוג החשמליים הבחירה פשוטה: 'חשמל', 'היברידי', 'שמירת חשמל'; הסוללה אינה נטענת על-ידי המנוע, אבל כאמור יש טעינה מהירה. בכל מקרה מעיכת המצערת במצב 'חשמל' תעיר את מנוע הבנזין לסייע במלאכת התנועה.
9:45 – מגיעים לשבילים. היות ורוב המסע נערך בשטח וחלקו אפילו מאתגר, מורגש שהצמיגים בגרסה הנטענת-היברידית (255/60-20) עוזרים פחות בטיפול באתגרי העבירות והנוחות מאשר אלה שבגרסה הרגילה (255/65-19) שיש להם דופן גבוהה יותר. אבל אין אפשרות אחרת; הבריטים מעדיפים צמיגים רחבי-סוליה וצנומי-דופן בגרסאות החזקות יותר.
צילום: רונן טופלברג
10:30 – חשמל במעלה. בשטח הפעולה פשוטה כאשר המנוע החשמלי עושה את העבודה בשקט שיכול לבלבל; אנחנו הרי רגילים בכל זאת לליווי קולי מסוים. אבל מכיוון שהכוח מחולק בין הגלגלים דרך אותה תמסורת נראה שאופי הפעולה דומה, ובכל מקרה מתאים לאופן בו הרכב מתקל מכשולים גדולים. מה שברור שזה אחד הכלים היחידים כיום שיכול לנוע על חשמל בשטח טכני.
האם מורגש שהוא יותר כבד? ייתכן, ובכל מקרה הפער אינו ענק – 2525 ק"ג לעומת 2396 ק"ג, רק 5%. ואגב משקל, ההגה קל מזה שב-110 רגיל, ואם כבר השוואות, פעולת הבלמים טובה מזו שבדגמים מחושמלים רבים.
צילום: רונן טופלברג
13:30 – היום ארוך אבל קצר. כל משתתף הופך צלם – וצילום הצלבות הרי מפתה – והעיכוב גדל מעצירה לעצירה. עבורנו אלה הזדמנויות לקפוץ ל-110 דיזל וממנו ל-130 המוארך. את גרסת 130 קל יותר לזהות בשל סרח העודף שגדל מאחור, אבל אם לא תראו אותה ליד 110 ייתכן ולא תשימו לב שהיא אחרת. בכל מקרה היא משמרת היטב את קווי העיצוב המוצלחים המלווים את שאר גרסאות דיפנדר.
דיפנדר החדש מצוין במספרים שליוו את גרסאות המרכב של הדגם ההוא והתייחסו לאורכו של בסיס הגלגלים באינצ'ים. אבל החדשות לא רק שאינן זהות, אלא של-130 החדשה אותו בסיס גלגלים (301 ס"מ) ורק ממד האורך שונה: עוד 34 ס"מ ל-536 ס"מ המתווספים מאחור. תוספת זאת מאפשרת 8 מקומות ישיבה ותא מטען גדול יותר, ותוספת של 158 ליטרים ל-389 ליטרים כאשר כל המושבים במקומם.
צילום: רונן טופלברג
14:30 – רואים את הים. כמו בגרסה ההיברידית-נטענת ביחס לרגילה, גם ב-130 ביחס ל-110 ההבדל העיקרי בתא הנוסעים נמצא מאחור. שורת המושבים האחורית, היכולה לאכלס שלושה נוסעים (שניים ב-110) מציעה מרווח מפתיע לרגליים, ומרווח ראש מצוין, ורק המקום במרכז המושב פחות מזמין. מנגד, הכניסה לאחור נוחה פחות מאשר ב-110. גרסה זו שונה מאותו 110 מוכר גם במחוונים המוקרנים והיא כוללת גג זכוכית.
15:00 – נחל שלמה. מנוע הדיזל ב-130 מוכר ומוצלח: טורבו-דיזל 3.0 ליטר, 6 צילינדרים בטור, מערך היברידי מתון; התפוקה 250 כ"ס ו-61.2 קג"מ, ומשך ההאצה ל-100 8.9 שניות ועד ל-188 קמ"ש. עיקר המפרט דומה לזה שב-110 אך חסר דיפרנציאל אקטיבי. בגרסה זו צמיגים מוטי כביש יותר מאשר באחרות ובטעימה הקצרה, זה מורגש בנסיעה נעימה יותר על הכביש ובשביל.
צילום: רונן טופלברג
כאשר אנחנו יוצאים מנחל שלמה ועוברים לתנועה עירונית קצרה עולה כי הגרסה המוארכת אינה מגושמת לתחושה. מחיר גרסה 130 הוא 622,000 שקלים, 50,000 שקלים יותר מאשר 110 מקבילה.
15:30 – מחכים לראש העיר. שיירת הדיפנדרים המתמקמת בחנית 'קניון מול הים' לצד פסל הנפת הדגל נראית ביזרית. וכך גם ההמשך: אנחנו ממתינים לראש העיר של אילת לשחזור הנפת 'דגל הדיו' ותזמורת בני נוער מקוריאה ממתינה שנסיים.
צילום: רונן טופלברג
במקור הדגל צויר על סדין עזרה ראשונה והונף על-ידי סרן אברהם ('בְּרֶן') אדן (1926-2012), אז מ"פ בגדוד השביעי של חטיבת הנגב; לימים אלוף, מפקד גייסות שריון ומפקד אוגדה 162 במלחמת יום כיפור. היום ניתן לרכוש דגלים כאלה. באין ראש עיר אני מנסה להציל את המצב בטיפוס על הכתפיים של אוגש והנפת הדגל. זה נראה פחות משכנע מכל הבחינות...
17:00 – תזמון. זו השעה בה הגיעו לוחמי חטיבת גולני לאום רשרש, לאחר הנפת הדגל של אדן, ובאופן סמלי זו השעה בה מגיע גם ראש העיר. אנחנו כבר בדרך לשדה, נפרדים ממשפחת הדיפנדרים ומקווים לפגוש בקרוב בגרסאות החדשות שלה למבחן מלא.
צילום: רונן טופלברג
