גם אצל ב.מ.וו מדובר בגרסת קצה - והיא מוגדרת כב.מ.וו הסדרתית החזקה ביותר שיוצרה אי פעם; כדי לקבל את התואר הזה, המהנדסים חילצו ממנוע ה-V8 כפול המגדשים בנפח 4.4 ליטר 585 כ"ס (לעומת 489 בגרסה הרגילה) ואליו מצטרף מנוע חשמלי המותקן בתיבת ההילוכים שמייצר 197 כ"ס. התפוקה הכוללת מגיעה ל-748 כ"ס ומומנט של 102 קג"מ.
וכך, למרות משקל עצמי הנושק ל-2.7 טון, הלייבל רד מקצר את הזינוק ל-100 קמ"ש מ-4.3 שניות בגרסה הארצית ל-3.8 שניות, כאשר המהירות המירבית מוגבלת ל-290 קמ"ש (אם בוחרים ב"חבילה לנהג").
בדומה למנוע החשמלי, גם הסוללה זהה לזו שב-XM הרגיל, והיא אוצרת 25.7 קוט"ש ומספקת טווח חשמלי של כ-88 ק"מ במהירות של עד 140 קמ"ש.
מבחינה חיצונית, ב.מ.וו לקחה את העיצוב ה... אהמ... מאתגר של ה-XM, והוסיפה לו צעקנות אדומה. החדשות הטובות הן שניתן לבחור בקישוטים בצבע שחור במקום אדום.
גרסת הלייבל רד תושק בתערוכת שנחאי שנפתחת ב-18 באפריל - רמז לקהל היעד אליו ב.מ.וו מכוונת. המחיר יהיה גבוה מה-XM הסטנדרטי בכ-15%.
הדרך לגיהנום הירוק
נתון ההספק של הלייבל רד הזכיר לנו רכב פנאי אחר של ב.מ.וו שהתהדר בלמעלה מ-700 כ"ס. זו הייתה גרסת קונספט יחידה במינה של ב.מ.וו X5 מהדור הראשון (E53), שנקראה 'לה מאן' כי השתילו בה מנוע V12 משופר מגרסאות המירוץ של מקלארן F1 שהתחרו במירוץ '24 השעות של לה מאן'.
ל-X5 המפלצתי ההוא הייתה תיבה ידנית והנעה אחורית, והוא קבע תוצאה מדהימה לזמנה בנורבורגרינג של 7:49 דקות.
למרות שזה היה רכב פנאי ולא סדאן ספורטיבית, הוא ייצג את כל מה שאהבנו בב.מ.וו של פעם - ולמרות ההספק הדומה, מהווה את ההיפך המוחלט מה-XM של היום.