*כתבה סאטירית, כמה פעמים צריך להגיד לכם?
לפני כשבועיים
סיפרתי לכם שאני מאמין גדול בדיקטטורה - כי זו שיטת שלטון הרבה יותר יעילה מדמוקרטיה. תחשבו למשל כמה זמן היה לוקח לפרעה לבנות את הפירמידות אם הוא היה צריך לדאוג להיבחר כל 4 שנים בבחירות דמוקרטיות, לחלק קצבאות לשותפים הקואליציוניים ולתת לעם ליהנות מאוצרות הממלכה במקום להיקבר איתם כמו מלך...
יתירה מכך, תחשבו איפה הייתה המעצמה הסינית הגדולה - שמחזיקה את העולם המערבי כבן ערובה - אם היא אשכרה הייתה צריכה לדאוג לזכויות אדם או לשלם שכר הוגן לילדים שמייצרים את האייפון שאתם קוראים בו כרגע.
אלאדין כמשל
כשזה נוגע למוטוריקה, יתרונה של הדיקטטורה על איכותו ויוקרתו של צי הרכב (של השליטים) ברורה עוד יותר. כמו שהראה זאת סשה ברון כהן בהצדעתו הקולנועית לנפלאות האוטוקרטיה - בדיקטטורה, המכוניות שחונות בחזית הארמון הן למבורגיני, פרארי, בנטלי ורולס רויס - כל אחת בצבע אחר.
בדמוקרטיה, כל המכוניות זהות.
אלא שמחוץ לגבולות הקולנוע, לשליטים טוטאליטרים רבים-מדי היה טעם מוטורי בנאלי כמו אחרון נהגי הליסינג; במקום לנצל את הכספים הבלתי מוגבלים שנחלבו מהעם כדי לרכוש דגמים נדירים וייחודיים (ראו ערך, הסולטן מברוניי), לתכנן בעצמם את המכונית "הבטוחה" בעולם (כפי שעשה קדאפי) או לזרוק שקי כסף על יצרן בוטיק שיבנה להם מכונית יחידה במינה (כמו סר לואיס המילטון) - הסתפקו רוב הדיקטטורים במכונית שרד מפוארת. לפעמים הייתה זו מכונית פאר מייצור מקומי, לעיתים גרסה כאילו-מקומית של יאכטת כביש אמריקאית, וביותר מדי מקרים זו הייתה סתם מרצדס 600. איזה חוסר מעוף משווע.
לא שזה מפתיע - מרצדס 600 הייתה המכונית היקרה ביותר בעולם בתור הזהב של הדיקטטורה, וככזו, היא הייתה הבחירה הטבעית עבור שליטים רבים. רשימת המעריצים שלה כוללת את מאו דזה-דונג, ליאוניד ברז'נייב, ניקולאה צ'אושסקו, קים איל-סונג, קים ג'ונג-איל, קים ג'ונג-און, פול פוט, פרדיננד מרקוס, פידל קסטרו, סדאם חוסיין ודונלד טראמפ.
אבל היו גם דיקטטורים בעלי טעם מוטורי מגוון ומעניין, ועל המכוניות של חלקם תוכלו לקרוא בהמשך. אז דחילק, לפני שאתם רצים להפגין בקפלן, תחשבו איזה יופי יהיה פה אם במקום אודי A8 שחורה יקיפו את בלפור למבורגיני, פרארי, בנטלי ורולס רויס - כל אחת בצבע אחר.
ארמון בלפור |
צילום: imdb
השושלת הצפון קוריאנית
זה לא היה סוד שקים ג'ונג-איל אהב את מרצדס; לפי הדיווחים, הוא הוציא 20 מיליון דולר מתוך קרן סיוע הומניטרית (בסך 80 מיליון דולר) על דגמי מרצדס, במקום לרכוש עם הכסף הזה מזון לצפון קוריאנים מורעבים.
ב-2009 הוא קנה גם שתי מרצדס S600 Pullman Guard - גרסה מוארכת וממוגנת למכונית הפאר המוכרת - שהחליפו את המייבאך האהובה עליו. באותה שנה צפון קוריאה ייבאה גם מכוניות אירופאיות בשווי 3.1 מיליון דולר, אשר רובן חולק לחברים, למשפחה ולנאמני צד. אולם מסתבר שהדיקטטור האב היה מתון יחסית, וכשהוא נפטר ב-2011 מהתקף לב, בנו ויורשו, קים ג'ונג-און, הגביר את ההוצאות הנשיאותיות באופן ניכר.
על פי דוחות האו"ם, ההוצאות של קים ג'ונג און על מוצרי יוקרה קפצו מ-300 מיליון דולר בשנה ל-645 מיליון דולר. בחור צנוע.
מרצדס S600 במבחן דרכים עם קים ג'ונג-און |
צילום: KCNA
ניקולאה צ'אושסקו
ניקולאה צ'אושסקו היה פוליטיקאי ודיקטטור קומוניסטי. הוא עלה לשלטון ב-1965, כיהן כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, הנשיא הראשון של רומניה ונשיא מועצת המדינה. הוא הודח בדצמבר 1989 והוצא להורג במהלך המהפכה הרומנית. ממשלתו הטוטאליטרית הייתה אחראית למעקב המוני, דיכוי והפרות זכויות אדם אחרות.
זקנים כמוני שצפו במהפכה הרומנית דרך מהדורות החדשות, זוכרים בוודאי את העושר הבלתי נתפס של ארמונו עטור הזהב של צ'אושסקו, ארמון שמהווה אטרקציה תיירותית למבקרים בבוקרשט עד עצם היום הזה.
וכך, בזמן שהפועלים הרומנים רעבים ללחם, והפראיירים הישראלים נוהגים בדאצ'יה דלתא ("אתה יכול 88"!), ניקולאה מיודענו נהג בביואיק אלקטרה מפוארת שהעניק לו במתנה הנשיא האמריקאי ניקסון.
ביואיק אלקטרה 1974 |
צילום: ויקיפדיה
מאו דזה-דונג
אם תהיתם למה הונגצ'י נחשבת לרולס רויס של סין, מעבר לגריל העצום וליוקרה הראוותנית, הרי שהיא מגיעה עם אילן יוחסין שמתחיל באב המייסד של הרפובליקה העממית של סין - מאו דזה-דונג.
היו"ר מאו, המהפכן הקומוניסטי, שלט בסין משנת 1949 עד פטירתו ב-1976. מאחר שהיה בנו של איכר מצליח, למאו היה טעם אנין, והוא התנייד בעילית של תעשיית הרכב הסינית - הונגצ'י CA770.
אך אוי לבושה, שכן פאר התעשייה הקומוניסטית הזו הייתה בעצם קרייזלר אימפריאל (אחח, האירוניה) בלבוש אחר - אשר יוצרה במקור על ידי אויבת הקומוניזם הגדולה ביותר, ארצות הברית.
אותה הגברת בשינוי אדרת |
צילום: ויקיפדיה
פידל קסטרו
פידל קסטרו היה מנהיג קובה משנת 1959 עד 2008, ונותר עד היום דמות מאוד שנויה במחלוקת; תומכיו טוענים כי מנהיגותו נותרה בלתי מעורערת בזכות דאגתו לשיפור ברמת החיים של התושבים. מתנגדיו טוענים כי שלטונו נמשך דרך שיטות אכזריות של דיכוי וכפייה, לרבות עינויים, מאסר שרירותי ומשפטים לא הוגנים. נטען כי בארבעים שנות משטרו הוצאו להורג אלפי אנשים ללא משפט. בתקופתו העיתונות בקובה לא הייתה חופשית, וכל התארגנות פוליטית שלא הייתה במסגרת המפלגה הקומוניסטית הוצאה מחוץ לחוק.
קסטרו אהב מכוניות, והרכיב מוזיאון של ממש במהלך חייו. בהתחלה הוא העדיף מכוניות אמריקאיות, ונהג במשך שנים בדגמי פורד, שברולט ואולדסמוביל. אולם לאחר שהלאים את התעשייה בקובה והחרים רכוש בבעלות אמריקאית (בין היתר), ארה"ב הפסיקה לסחור עם קובה, וזו נאלצה להיעזר בסובסידיות מברה"מ (איזה מזל שכוחות נטולי אינטרסים תמיד נחלצים לעזרה!).
בעקבות האמברגו האמריקאי, קסטרו השתדרג לדגמים של אודי, ב.מ.וו ומרצדס - במיוחד מרצדס 600 (נשמע מוכר?).
בזכות היחסים החמים עם הסובייטים, הוא גם קיבל צי של מכוניות יוקרה מתוצרת רוסיה, בעיקר ZIL ו-GAZ צ'איקה - מכוניות שרד שדמו באופן מחשיד לרכבי פאקארד האמריקאים. רכבי GAZ הפכו לסמל היוקרה של קסטרו, וכשנמאס לו מהם הוא פשוט הכניס אותם לצי המוניות הלאומי של קובה.
אחת מתוך צי המוניות של פידל קסטרו |
צילום: RAMON RIVERA
אידי אמין
גנרל אידי אמין דאדא אאומי (נכון שאתם חושבים עכשיו על החיקוי של זאב רווח מהסרט "הגונב מגנב פטור"?) היה דיקטטור צבאי ונשיאה השלישי של אוגנדה. הוא עלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1971 ונותר בשלטון עד 1979. שלטונו של אמין התאפיין בהפרות זכויות האדם, בדיכוי פוליטי, בשחיתות ובניהול כלכלי כושל. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מעריכים כי תחת שלטונו נהרגו בין מאה אלף לחצי מיליון איש.
היה לו גם שגעון גדלות שיבייש כל דיקטטור; הוא הכריז על עצמו, בין היתר, כ"מלך הבלתי מוכתר של סקוטלנד", "כובש האימפריה הבריטית" ו"אדון כל חיות האדמה ודגי הים". ממישהו שבשמו המילה "אמין" היינו מצפים לנהוג בלנצ'יה או בסיטרואן, אבל אידי העדיף מרצדס 600, כמו כל דיקטטור חסר השראה מוטורית.
מרצדס S600 אהובת הדיקטטורים |
צילום: autojosh
ולדימיר פוטין
הדיקטטור הרוסי של העידן המודרני מכהן כנשיא רוסיה משנת 2012, ובעבר כיהן בתפקיד מ-1999 עד 2008. מאחר ואין במערכת הפרלמנטרית שם מספיק איזונים ובלמים, פוטין שינה את החוקה כך שתאפשר לו לכהן עד שנת 2036. אם לא יתפגר במהרה בימינו, הוא עשוי להפוך לדיקטטור בעל השלטון הארוך ביותר בהיסטוריה.
פוטין מתנייד במכונית פאר-על מתוצרת מקומית שנקראת אורוס סנאט, רכב באורך 6.5 מטר הנראה כמו הכלאה בין רולס רויס גוסט לפאנטום. לסדאן העצומה מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 4.4 ליטר בשילוב עם מערכת היברידית - המייצר קרוב ל-600 כ"ס (לא שאני מזלזל בטכנולוגיה העילית הרוסית או משהו - אבל נכון שלא תופתעו לשמוע שפורשה ובוש היו מעורבות בתכנון יחידת הכוח?).
וכל הכוח הזה הכרחי, שלא יהיה ספק, שכן הרכב שוקל 6.2 טון (!) וממוגן כמו טנק - הוא מציע הגנה נגד פצצות וכדורים, ואמור להיות אטום גם כשהוא שקוע במלואו במים.
הכלאה בין רולס רויס גוסט לפאנטום |
צילום: kremlin.ru
סדאם חוסיין ובניו
סדאם חוסיין, המוכר לכל ישראלי בזכות השיר האלמותי "סדאם יא מטומטם תצא משם", היה נשיא עיראק מ-1979 ועד לכיבוש האמריקאי ב-2003.
כהונתו כנשיא עיראק התאפיינה בשלטון סמכותי וכוחני אשר מנע זכויות מקבוצות אתניות ומגזרים דתיים, בעוד הוא עצמו חי חיי פאר והדר בארמונות שונים אשר בנה מכספי המדינה ברחבי עיראק. לפי הערכות, סדאם היה אחראי למותם של 250 אלף איש מבני עמו.
ב-2003, לאחר שנמצא מסתתר במחבוא באדמה, מובס וחסר כל, הועמד חוסיין לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות וב-2006 נגזר עליו מוות בתלייה.
אוסף המכוניות של משפחת חוסיין ראוי לספר שלם בפני עצמו, ויש המון ספקולציות על האוצרות שהיו בו - ולא פחות מכך, על המכוניות שנעלמו ממנו לפני ואחרי הכיבוש האמריקאי.
יד שנייה מדיקטטור |
צילום: AP
אבל אי אפשר לדבר על האוסף בלי להזכיר את שני בניו של סדאם, עודאי וקוסאי, שתיחזקו את האוסף האדיר, שהגיע בשיאו ל-1300 מכוניות (שכ-50 מהן נשרפו על ידי סדאם בהתפרצות זעם).
עודאי, בנו הבכור, פרש מבית הספר לרפואה לאחר שלושה ימים ועבר למכללה אקדמית להנדסה. חלק מהמרצים שלו העידו כי הוא בקושי דיבר בקורסים, ובעיקר הסתמך על מעמדו כבנו של סדאם חוסיין על מנת להשיג ציונים גבוהים.
למרות שהוא היה היורש הפוטנציאלי של סדאם, בפועל היורש המועדף על סדאם היה קוסאי, בשל הפזרנות וחוסר היציבות של עודאי - שלא החזיק בעבודה אמיתית מימיו ונטה להסתובב במועדוני חשפנות מחתרתיים. עודאי ביקש להצטרף לתדרוכים צבאיים סודיים למרות שלא הייתה לו הכשרה או סיווג בטחוני, ויש הטוענים שהוא השתמש ב'מיי ספייס' כדי לטנף על אויביו, כי טוויטר טרם הומצא אז.
עודאי וקוסאי נהרגו ב-2003 במתקפה על העיר מוסול, ובעת הכיבוש האמריקאי נמצא חלק מאוסף המכוניות של משפחת חוסיין - שרובו נבזז ונגנב על ידי המקומיים בחסות החיילים האמריקאים.
בין המכוניות שנמצאו, היו כמה בריות מוטוריות מאוד מוזרות, כמו פרארי טסטרוסה ורודה, שברולט בל-אייר ורודה (שנמחצה על ידי טנק) ופורשה 911 - ניחשתם נכון, גם ורודה. הייתה אפילו רולס רויס ורודה - שנתרמה למשטרת בגדד.
צילום: AP Archive
בין כלי הרכב שהוחרמו היה למבורגיני LM002 (שפוצץ על ידי האמריקאים) מרצדס 600 (שמצאה דרכה למוזיאון פיטרסן בלוס אנג'לס), ומספר רפליקות מוזרות (בסגנון זימר), שנמצאו מוחבאות בפרדס רק ב-2008.
אבל המפורסמת מכולן הייתה פרארי F40 שננטשה בתחנת דלק במדבר, עברה מספר גלגולים וב-2020 חזרה לכותרות בזכות יוטיוברים שניסו לאתר ולקנות אותה. הרכישה לבסוף לא צלחה, בין היתר בגלל איומים מבתו של חוסיין, ש"דברים רעים יקרו למי שיוציא את המכונית מהמדינה".
