ציפור קטנה לחשה לי שלכבוד בואו של האביב "צריך לפצות"... וגם פירטה: "מתי תפתיע אותנו עם איזה משהו קליל, לא מרוחק מדי, קצר כזה, שמתאים גם למשפחות עם ילדים קטנים ופתיל סבלנות קצר, ברכבי פנאי ללא הילוך כוח?".
ככה? אין בעיה. קבלו מסלול לטיולון קליל בצפון־מערב הנגב הנע לאורכו של ערוץ נחל הבשור, מתאים לכל סוגי הרכב, אפילו לרכבי פנאי עם הנעה לזוג גלגלים אחד בלבד, ואם מזג האויר ידידותי ויבש ואין בוץ ושלוליות ואתם נוהגים בזהירות הראויה – המסלול אפשרי ומומלץ אפילו לפרייבטים פשוטים מהשורה!
שווה, ממש שווה, במיוחד לאלה שאוהבים הרבה ירוק, מרחבי נוף־בתרונות ומרבדי פרחים מלוא העין, נגיעות היסטוריות, אינספור פינות חמד לרביצה או לפיקניק. מה רע?
לאן מטיילים: שמורת הבשור.
אבני דרך במסלול: צומת צאלים, כביש 232, שמורת הבשור, דרך נוף נחל הבשור, באר רבובה, תל שרוחן, גשר הרכבת הבריטי (פארק אשכול), ציר ירקון־נגב, יער המילואים, סכר הבשור, כביש 234.
צילום: דרור ברלי
אורך המסלול בק"מ ובזמן: כ־30 ק"מ (מתוכם 3.6 ק"מ על כביש 241). המסלול קצר וקל, מתאים מאוד לניקוי ראש של כמה שעות עד חצי יום. קחו את הזמן בכיף.
עונה מומלצת: עכשיו! סוף החורף מדהים בפריחת כלניות אדומות, האביב מביא עימו את מרבדי החרציות הצהובים. בקיץ ובתחילת הסתיו אפשר לוותר – כי סתם חם, מאובק, קוצני ולא נעים גם כאן. החורף נהדר – אבל אל תיסעו למסלול זה בימי גשם חזק! מעבר לבוץ החלקלק, לשלוליות, לערוצים המוצפים ולאפשרות להיתקע, שלא לדבר על הנוף המעורפל, הגשם מחרב את היתרון הגדול של המסלול הזה – שפע האפשרויות להפסקות קפה ולפיקניקים.
עבירות: קל מאוד. הטיול שלנו נע הפעם על דרך נוף הבשור – שביל כורכר מפולס ונוח, סלול באספלט בחלקו. בשיא החורף או בימי גשם חזק, במיוחד בקצהו של ציר ירקון־נגב, תתמודדו עם שלוליות ארוכות ובוץ חלקלק שאולי יאתגרו פרייבטים עם גחון נמוך... מעבר לאלה, אין כאן בעיות עבירות. בימים יבשים אין כל צורך בהנעה כפולה כלל.
ניווט: קל. לכל אורכו, המסלול נע על שבילים ברורים ומסומנים בצבע. הניווט במסלול התבצע באמצעות תוכנת "עמוד־ענן" ומפת טיולים וסימון שבילים מס' 18 (במפות הישנות היא נקראת "מערב הר־הנגב", במפות החדשות נקראת "מכתש רמון")
צילום: דרור ברלי
נקודות להפסקה/מנוחה: אינספור "עצי קפה" ופינות חמד מוצלות מתאימות להפסקות ולפיקניקים לאורך כל המסלול.
שמירת טבע: חלק מהמסלול נע בתחום שמורת הטבע "הבשור". לא להשאיר אשפה! לא לרדת משבילים! לא לנסוע בשטח בשעות החשיכה! לא להישאר לישון בשטח שמורת טבע שלא בתחומי חניון לילה מאושר! גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה. לאורך המסלול שדות חקלאיים ומטעים – אנא מכם, אל תשחיתו ואל תקטפו.
מגבלות צה"ל/בטחון: אין.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: לבאים מצפון – "דור אלון" בצומת אורים (צומת כביש 241 וכביש 234). לבאים מדרום – "דלק " בצומת משאבים (כביש 90).
ציוד נדרש: רכב תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, טלפון סלולרי תקין עם סוללה מלאה, אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
נקודת התחלת המסלול ואיפוס הספידומטר שלנו היא בצומת צאלים על מפגש כביש 234 וכביש 222.
הקלידו ב־WAZE "צומת צאלים".
1. 0.0 ק"מ. נקודת ההתחלה שלנו היא בצומת צאלים, על מפגש הכבישים 234 ו־222.
איפוס ספידומטר. פונים לכביש 222 ונוסעים עליו לכיוון מערב.
2. 0.3 ק"מ. פונים ימינה לפי השילוט "דרך נוף הבשור" לרחבה שבקצה מגדל תצפית.
3. 0.4 ק"מ. ליד מגדל התצפית. אפשר ומומלץ לטפס במדרגות לתצפית ראשונה על ערוץ הבשור והשמורה. לאחר הביקור, ממשיכים ע לדרך הכורכר הראשית של "דרך נוף הבשור" המסומנת בכחול. מהר מאוד הדרך הופכת לסלולה באספלט.
צילום: דרור ברלי
נחל בשור. הגדול בנחלי ישראל שנשפך לים התיכון. אגן הניקוז של הנחל משתרע על פני כ־3400 קמ"ר וכולל את רמת עבדת, ערד, גבעות להב ומערב הר חברון. הערוץ המרכזי של נחל בשור מתחיל את דרכו ליד שדה בוקר, חוצה את הרי צפון הנגב, מתחתר בגבעות שפלת הנגב ליד רביבים, מתפתל באדמות הלס של מערב הנגב ומסיים את מסעו לאחר כ־80 ק"מ בעזה. יובליו העיקריים של נחל בשור הם נחל גרר ונחל באר שבע.
השיטפונות האדירים שהנחל מביא עימו, בעיקר באמצעות יובליו שמקורם בגבעות השפלה ובהר חברון, יוצרים במערב הנגב נביעות טבעיות. סביב נביעות אלה התקיימו נקודות יישוב קטנות כבר בתקופות פרהיסטוריות. הנביעה הגדולה שבהן, עינות הבשור, משמשת בסיס לגן לאומי הבשור (פארק אשכול).
צילום: דרור ברלי
במערב הנגב מלווים את ערוצו של נחל בשור שלושה קטעים של דרכי נוף, באורך כולל של כ־45 ק"מ. הדרכים עבירות לרכב פרטי ומעניקות לכל מטייל הזדמנות להיכרות מעמיקה עם נופי הנחל ועם האתרים שלאורכו. הדרכים מסומנות והאתרים המרכזיים שלאורכן משולטים, פרי שיתוף פעולה של רשות ניקוז שקמה־בשור, קרן קימת לישראל, רשות הטבע והגנים ומועצה אזורית אשכול.
4. 1.7 ק"מ. מימין – הגשר התלוי. אטרקציה ראויה, במיוחד לילדים, אבל לא רק להם. החנו את הרכב וצאו להליכה קצרה על הגשר שנמתח מעל לערוץ הבשור. לאחר הביקור ממשיכים על הדרך שמכאן הופכת לשביל־כורכר.
5. 4.2 ק"מ. מימין – מאגר הבשור, נקודת תצפית ושלטי הסבר על "נתיב אנז"ק". משמאל ־ הליכה קצרה למצפור מאגרי הבשור.
צילום: דרור ברלי
נתיב אנז"ק –
'אנז"ק' הוא התעתיק העברי של ראשי התיבות באנגלית ANZAC שפירושם הוא Australian New Zealand Army Corps – כוח צבאי מאוסטרליה וניו־זילנד אשר לחם לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה.
נתיב אנז"ק הוא נתיב "האיגוף הגדול", מסלול באורך של כ־100 ק"מ שעובר לאורך הדרך בה רכבו פרשי אנז"ק ממבואות עזה ועד למזרח העיר באר שבע, וזה עבר בין היתר לאורך נחל הבשור, כשביצעו תמרון הטעיה ענק שבסופו הסתערו על באר שבע וכבשו אותה מידי הצבא העוֹתְ'מָנִי.
צילום: דרור ברלי
6. 4.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת, ליד עץ אשל גדול.
איפוס ספידומטר. כאן פונים ימינה, על השביל המסומן בכחול.
7. 0.1 ק"מ. פיצול. פונים בשביל השמאלי, המסומן בכחול.
8. 3.7 ק"מ. צומת שבילים כחול/ירוק. פונים כאן שמאלה בשביל הירוק לכיוון באר־רבובה. ניתן לראות מרחקו את מבנה הבאר.
צילום: דרור ברלי
9.
4.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. המבנה הקטן שסביב באר־רבובה.
איפוס ספידומטר. לאחר הביקור במקום, שבים על העקבות לנק' מס' 8.
באר רבובה. המידע על באר רבובה מתחלק לשניים – הגרסה הראשונה מסתפקת בהסבר שהבאר נבנתה על־ידי הטורקים עבור תושבי האור הבדואים וב־1933 שופצה על-ידי שלטונות המנדט. הגרסה השנייה המושקעת יותר, הולכת אחורה לאמצע המאה ה־19, תקופה בה הארץ תחת השלטון העות'מני, ופלחים מצריים מועברים לארץ־ישראל על מנת לבסס בה אחיזה. וכך, באזור הזה מוקמים שני כפרים – שעוט ורואיבה. אנשי רואיבה חפרו שתי בארות – האחת סמוכה לנחל הבשור והשנייה היא הבאר לידה אנו נמצאים. מעל למבנה המקורה היה גלגל גדול שהניע שרשרת דליים. המים שנשאבו הופנו לברכת אגירה קטנה ומשם בתעלות פתוחות להשקיית שדות ובוסתנים. בימי טרום הקמת המדינה, קנו קיבוצי הנגב המערבי מהפלחים המצריים מים שנשאבו מהבאר. כיום מי הבאר מלוחים ואינם ראויים עוד לשימוש.
צילום: דרור ברלי
10. 0.2 ק"מ. בנק' מס' 8. פונים שמאלה לשביל הראשי המסומן בכחול.
11. 5.2 ק"מ. צומת T. פונים ימינה
12. 5.8 ק"מ. מימין – תל שרוחן (תל פארעה הדרומי), עוד נקודת ציון על נתיב אנז"ק.
תל שרוחן. תל על גדתו המערבית של נחל הבשור. הזיהוי של התל עם העיר הכנענית הקדומה "שרוחן" אינו ודאי. בתל התגלו שרידי יישוב מתקופות שונות והארכיאולוגים סבורים כי היישוב בתל התקיים בין תקופת הברונזה התיכונה לבין התקופה הרומית. התל שוכן בסמוך לדרך לחצי האי ערב וכן דרך הים. שימש כמצודת גבול וכתחנת דרכים באלף השני ובאלף הראשון לפני הספירה וסימן את גבולו הדרום־מזרחי של האזור שמרכזו היה בעזה.
13.
9.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. מימין – רחבת חנייה ומחסום סגור שאינו מאפשר מעבר לרכב.
איפוס ספידומטר. החנו את הרכב וצאו להליכה קצרה החוצה את ערוץ הבשור לכיוון גשר הרכבת הבריטי הישן, בתחומי פארק אשכול הסמוך.
גשר הרכבת הבריטי. הגשר מעל לנחל הבשור שימש את מסילת הברזל שהונחה על־ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה מרפיח לבאר שבע. חלקו המזרחי של הגשר שופץ ושוחזר ולצידו הועמד קרון רכבת בריטי משוחזר. הגשר והקרון נמצאים בשטח פארק אשכול והגישה אליהם מדרך נוף הבשור אפשרית רק ברגל או באופניים.
צילום: דרור ברלי
14. 0.9 ק"מ. צומת T. פונים ימינה לפי השילוט "יציאה".
15.
1.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. על כביש 241.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה בכביש לכיוון מערב.
16.
3.6 ק"מ – 0.0 ק"מ. פונים ימינה לפי שילוט "דרך הבשור" המסומן באדום.
איפוס ספידומטר. זהו גם "ציר ירקון־נגב".
מפעל ירקון־נגב. מערכת להובלת מים מאזור הירקון אל הנגב, שהוקם בראשית שנות ה־50 ומשמש עד היום. מפעל ירקון־נגב נחשב לגדול מפעלי המים שנבנה טרם הקמת המוביל הארצי. מפעל ירקון נגב כול לשני קוים – מזרחי ומערבי. הקו המזרחי נבנה על-ידי תה"ל (תכנון המים לישראל) בראשית שנות ה־50 והקו המערבי על־ידי מקורות לאחר 1956. לאחר בניית המוביל הארצי בשנת 1964, חובר אליו מפעל ירקון־נגב ובכך הושלמה הקמת מערכת המים הארצית המשלבת את מי הכנרת, מי תהום ומים ממפעלים אזוריים ומספקת מים לרוב חלקי הארץ.
צריכת המים של מפעל ירקון־נגב גרמה לירידת מפלס המים במעיינות הירקון והיה צורך להעמיק את הקידוחים אולם גם זה לא עזר ועל כן הוזרמו מים מעמק לוד לראש העין על מנת להעבירם לנגב. בעיה זו נפתרה עם הפעלת המוביל הארצי.
17. 4.7 ק"מ. צומת. פונים ימינה עם הסימון האדום, למעבר על סכר הבשור.
18. 6.8 ק"מ. על כביש 234. סוף המסלול.
צילום: דרור ברלי
