שתי מכוניות, שני רכבי פנאי. רבע שעה של תנועה עירונית עם כל אחד, 15 קילומטרים פלוס מינוס. לא מיצג שיכול לדמות מבחן דרכים, אפילו לא השקה עולמית. טעימה נטו, מארבעה כלים שיש סיכוי סביר שיגיעו ארצה. אני מתחיל מהגדול לקטן.
יונדאי גרנדור. משפחתית גדולה־גדולה. למעשה, סוג של מכונית סלון רק ממותג עממי. כצפוי, המרחב מעולה מלפנים, מאחור עצום. המושב מציע אוורור וחימום. העיצוב החיצוני נאה, השבכה הקדמית עצומה ובכלל, מקדם ההגעה של האוטו פשוט מעולה. עם זאת, האלגנטיות הכוחנית הזאת לא מורגשת בתא הנוסעים. הדשבורד ישר בחלקו העליון, יש שני מסכים גדולים האחד משמש כלוח המחוונים השני כצג מולטימדיה. ממש כמו שהורגלנו. מאוד רגיל ומצד שני, מאוד בבית. בורר האקלים נפרד ויש תצוגה עילית שמעט עמוסה.
צילום: יונדאי
המנוע מבצע, אבל לא מרגש, ולא הוא זה שיגיע ארצה אם וכאשר. החלפות ההילוכים בכל מקרה, נעימות מאוד. הנשיכה הראשונית בבלם לא מספיק עוצמתית, הנסיעה נינוחה מאוד, אבל הריסון פחות מרשים.
תוהה לעצמי באיזה תמחור הוא יכול להיות דיל טוב ולמי זה מתאים. ייתכן שעם יחידת כוח היברידית הוא יקסום לנהגי מוניות.
צילום: יונדאי
יונדאי אלנטרה N. משפחתית סדאן בגרסה ספורטיבית. המכונית שניתנה לי הגיעה עטויה בורדו עם חישוקים גדולים וכנף שחורה מאחור. כנף מהסוג המתכתי, כי זאת האופנה. ואני אישית פחות מתחבר אליה.
הישיבה נמוכה יחסית, כצפוי. תנוחת הנהיגה טובה והראות קדימה טובה, עם כוכבית על מראות צד שצמודות לקורות הקדמיות. המושבים חובקים מאוד, שלא לומר צרים במיוחד, עם תמיכת הירכיים נהדרת, ואלה מתופעלים ידנית. יש שני צגים מוקרנים כצפוי, באותו סידור כמו בגרנדור, אם כי קטנים יותר. בקרת אקלים דו־אזורית – ואחד הדברים שאני הכי אוהב ברכב ספורטיבי: בלם חנייה ידני.
צילום: יונדאי
מניעים במצב ספורט והמפלט מודיע חגיגית שהוא עובד. מכת גז ויש טררארם, המון ממנו. תנועה צפופה בכבישים שאינם מפותלים לא יכולה באמת להעניק טעימה ולו הקלה ביותר, ובכל זאת; משקל ההגה טוב, יש השהיית טורבו קלה, גם עוצמת הבלימה מכוילת היטב. נכנסתי לפנייה באגרסיביות אם כי לא אגרסיבית מדי בגלל שהכביש לח. הגלגלים הקדמיים דבקו באספלט ולא הרחיבו את הפנייה.
צילום: יונדאי
יונדאי קונה. רכב פנאי קטן אך כזה שממדיו ממקמים אותו בקטגוריה מעל. קונה החדש מפגין קפיצת מדרגה גבוהה בכל הנוגע לאיכות החומרים בתא הנוסעים. העיצוב עתיד נוכחות, כמו בדגמי
יונדאי העכשוויים, כולל פס תאורה לכל רוחב הרכב מלפנים ומאחור.
בפנים, עיצוב סביבת הנהג נאה, איכות החומרים סבירה מינוס, אבל היכן שמניחים את כף יד או המרפק החומר רך יותר. צבע בהיר יעשה טוב למושבים ולדיפוני הדלתות, ונאמר לי שתהיה אופציה כזאת לכשיגיע לארץ. נוחות הישיבה בינונית אבל תנוחת הנהיגה טובה, וכך גם הראות לפנים, עם כוכבית כי מראות הצד קרובות לקורות הקדמיות.
צילום: יונדאי
ברכב שקיבלתי האבזור היה נאה במיוחד, בטח ביחס לסגמנט ־ שני מסכים מוקרנים, אוורור וחימום למושבים הקדמיים, חימום גם לגלגל ההגה, בקרת אקלים מפוצלת וגם גג שמש.
קונה הוא רכב חי, הן בתאוצה, הן בהפניית ההגה, קל מאוד לנהוג בו ולהשתלב אתו בתנועה. המתלים מכוילים על הצד הנוקשה והתאוצה בסך הכל טובה, רק שבטורים ממש נמוכים יש השהייה. אין טעם להתייחס לתיבה כאן (דו־מצמדית עם 7 הילוכים) מכיוון שלישראל תגיע אחרת (אוטומטית עם 8 הילוכים).
צילום: יונדאי
יונדאי כספר. רכב פנאי מיני, בדומה לסוזוקי איגניס ולטויוטה אייגו X. בכל הנוגע לעיצוב, הוא פשוט מתוק. מזכיר מעט איגניס במבט מהצד, ויש לו תאורה מגניבה מלפנים ומאחור, וחישוקי סגסוגת מעוצבים. והעיצוב המתוק הזה לא נשאר בחוץ, הוא ממשיך פנימה.
שילוב הצבעים מדליק, שילוב צבעים של אפור, כתום ובז. איזה מותק. תאורת האווירה סגולה. גם בורר ההילוכים מקסים. לוח המחוונים גדול ומוקרן ויש צג מולטימדיה שזקור מעל הדשבורד והוא היחיד שנראה מעט פשוט. שני המושבים הקדמיים מתחברים לכאילו אחד ־ זה של הנהג עם תוספת גודל שמאכלסת צמד מחזיקי כוסות. ויש גם משענת יד.
צילום: יונדאי
אין בקרת אקלים, אבל יש חימום למושבים הקדמיים ויש גם אוורור, אבל רק למושב הנהג. ארבעה חלונות חשמל ובואו, זה לא מובן בסגמנט הזה ויש גם גג שמש. יש חימום לגלגל ההגה, התפעול בכפתור משמאל לגלגל ההגה, לא קשור לכלום. המושב עצמו סביר מינוס והראות אחלה. יש רק שני מושבים מאחור כששם המרחב בהחלט טוב עם המון מקום לכפות הרגליים.
בורר מצבי הנהיגה מציע אפשרות לנהיגה רגילה או ספורטיבית, וקחו בערבון מוגבל את ההצעה השנייה. נוחות הנסיעה סבירה לסגמנט שזה אומר אל תצפו ליותר מדי והוא לא זריז כמו קונה, לא קרוב אפילו. אבל יש לו קסם עצום. לארץ הוא יוכל להגיע רק עם יחידה חשמלית ולא כמו זאת שפגשתי כאן.
צילום: יונדאי
