תחת הכותרת "מסע חשמלי", E JOURNEY, יצאנו לביקור במטה
BYD בשנזן, כדי להכיר מקרוב את האנשים, הפעילות, מטה החברה ודגמים עתידיים.
ביום השני לביקור הגענו למה שנראה כמו מסלול קרטינג מוגדל שנמצא כ-60 ק"מ משנזן ובאזור נידח למדי.
מפגש ראשון
בשולי המסלול הקטן והמעט מוזנח ממתין אחד הדגמים החדשים של BYD והחשובים עבורה באירופה ובארץ. אחרי שדולפין הקטנה וסיל הגדולה ינחתו בארץ – הראשונה באוגוסט, השנייה לקראת סוף 2023 – יגיע תורו של סיל U להצטרף להיצע ולתגבר את היצע היצרן בתחום רכבי הפנאי.
צילום: BYD
במבט ראשון הוא נראה פחות מודרני מהדגמים החדשים של BYD אותם פגשנו לאחרונה, וזה אינו מקרי. זהו רכב המכונה בסין 'סון פלוס' והוא שייך לסדרת דיינסטי (שושלת), בה כל דגם נקרא על-שמו של קיסר סיני. מה הקשר בינו לבין סיל? כלום ושום דבר, אבל הסינים חשבו שאם יביאו לאירופה דגם עם שם חדש זה יבלבל, אז כדי למנוע בלבול העניקו שם חדש לרכב ותיק. סון פלוס הוא רכב שהוצג ב-2020 ומבוסס על סון הרגיל מ-2019. בסין הוא מוצע גם כרכב היברידי-נטען ויש סיכוי טוב שגם באירופה נראה גרסה כזו, אבל כאן והפעם אנו פוגשים בגרסה החשמלית.
צילום: BYD
חיצונית אין כאן בשורה גדולה, הקווים הכלליים דומים לאלה של טאנג והמראה נעים לעין בייחוד כשמדובר בחזית המקורית. מדובר ברכב פנאי שממדיו ממקמים אותו קרוב לקודיאק, למשל; בסיס הגלגלים 276.5 ס"מ (קטן יותר) ואורכו 479 ס"מ (גדול יותר). הפלטפורמה היא גרסה פשוטה וותיקה יותר מזו המשרתת את טאנג הגדול. הרכב יתמקם בישראל מטבע הממדים שלו בין
אטו 3 ל
טאנג ויוצע כאן כמו באירופה עם מנוע המייצר 215 כ"ס והחזק מזה שמשווק בסין, ועם הסוללה הגדולה יותר, 87 קוט"ש שיש לה הספק טעינה של 140 קילוואט.
צילום: BYD
בתא הנוסעים נמצא שוב את הצג שסובב על הציר, ופרטים רבים במערך השליטה מוכרים מדגמים אחרים, עם אותה הנדסת אנוש שאינה מושלמת ודורשת הסתגלות.
גם בפנים הוא נראה עדכני פחות מאשר סיל ואטו 3, ואיכות הפלסטיק אינה אחידה. אבל גם אם תא הנוסעים אינו מזמין במיוחד הוא גדול ומרווח ובין השאר יש מאחור פתחי מיזוג. נפח תא המטען גדול (570 ל') והמבנה שלו שימושי.
צילום: BYD
סיבוב ראשון
בנסיעה הקצרצרה על מסלול המבחן (בסין אסור לנהוג ללא רישיון מקומי) הוא אינו מרשים במיוחד, זאת בייחוד כאשר לצידו סיל וכאשר אנחנו במסלול קרטינג צר. נראה שהביצועים בפועל נאותים, למרות נתון האצה של 9.6 שניות ל-100 קמ"ש שנראה קצת פושר בעידן החשמלי. מה שחסרות כאן היא חדות ופעולה רהוטה שיש כבר בסיל. נטיית החרטום להרחיב קו בפנייה ולגרום לצמיגים הקדמיים לילל מוצאת ביטוי במסלול, ונראה שגם ריסון תנודות המרכב אינו מבריק. פעולת ההגה, כך עלה במהלך הנהיגה, אינה מדויקת.
צילום: BYD
סיל שהגיעה לכאן העניקה לנו הזדמנות נוספת ומעט ארוכה מאשר במפגש הקודם להתרשם ממנה. המכונית התייצבה בגרסתה האירופאית (שאינה שונה משמעותית) ועם הנעה אחורית – 310 כ"ס, סוללת 82.5 קוט"ש, טעינה מהירה של 150 קילוואט – ושוב הרשימה, ועם זאת הפגינה כי ליד U היא יותר קלילה, נשלטת וזורמת. למרות זוויות גלגול מוחשיות היא משנה כיוון היטב – ההגה מהיר יותר; 2.5 סיבובים מנעילה לנעילה מול 3 סיבובים ב-סיל U) – זורמת אל תוך הפניות ומאפשרת לחוש במאפייני ההנעה האחורית.
זוהי כמובן רק התרשמות קצרה ולגמרי לא מייצגת, ובכל מקרה סיל U יעשיר את ההיצע של BYD בארץ, ויתחרה בדגמי פנאי חשמליים עם ממדים דומים.
צילום: BYD
