שמו של ג'וטו ביזאריני הוא אחד הנערצים ביותר בהיסטוריה של עולם רכב, ובוודאי ראוי להשמע בנשימה אחת עם אנזו פרארי ופרוצ'יו למבורגיני. אחרי הכל מדובר באדם שעבד בצמוד לשניהם, אחראי לאחד הדגמים החשובים ביותר של פרארי, ה-250 GTO, תכנן את מנוע ה-V12 הראשון של למבורגיני, וייצר מכונית הנושאת את שמו אשר זכתה במירוץ 24 השעות של לה מאן.
למרות שחברת ביזאריני פשטה רגל תוך שנים ספורות וייצרה פחות מ-400 מכוניות, האגדה סביב האיש לא דעכה; ג'וטו ביזאריני פסק מלייצר מכוניות בסוף שנות ה-60, עסק בהיבטים שונים של עיצוב תעשייתי ולימד באוניברסיטת רומא. ב-2002 מכר את הזכויות לשמו לחברת VGM האיטלקית, אשר הציגה אבטיפוס של מכונית-על בשם GTS גפארדו (ברדלס, באיטלקית).
ביזאריני 5300GT |
צילום: Detectandpreserve
קוראינו הוותיקים ודאי זוכרים ש'אוטו' היה אחד מהמגזינים היחידים בעולם שבחן את הגפארדו ב-2011 - וכבר אז היה די ברור שאב הטיפוס לא יגיע לייצור מסחרי.
שנים ספורות לפני כן, ב-2008, צצה חברה בשם 'סקודריה ביזאריני' שבסיסה בתאילנד. לא ברור איך זה עלה בקנה אחד עם העובדה שביזאריני מכר את הזכויות לשמו לחברה אחרת - אבל גם הסקודריה לא התרוממה, למרות שהציגה מכונית קונספט יפהפיה בשם
P538, על שם אחד מדגמי העבר המהוללים ביותר של ביזאריני וכנראה הנדיר מכולם, משנת 1966-7.
ה-P538 נולדה כמכונית מירוץ; שמה נובע מנפח המנוע, 5.3 ל', וממספר הצילינדרים, 8, שכן הגרסאות הראשונות צוידו במנועי שברולט קורבט. מאוחר יותר הוכנו גם שתי גרסאות עם מנועי למבורגיני V12, וכך זכה ביזאריני לחזות במכונית פרי ידיו שגם נשאה מנוע שהוא עצמו תכנן. ה-P538 שימשה כבסיס המכאני של מכונית התצוגה הראשונה של ג'ורג'טו ג'וג'ארו, ביזאריני מאנטה, שהוצגה בתערוכת ז'נבה 1968 והזניקה את הקריירה של המעצב המפורסם.
צילום: יצרן
פאסט פורוורד
ג'וטו ביזאריני נפטר בחודש מאי האחרון, בגיל 96, אבל שמו עדיין מנגן על הנימים הנכונים של חובבי רכב. ב-2019 נמכרו שוב הזכויות על שמו, הפעם לחברה בריטית בשם 'פגאסוס ברנדס'.
פגאסוס היא סוכנות מכוניות יוקרה בינלאומית בבעלותו של המיליונר הכוויתי רזאם מוחמד אל רומי, עם אחזקות וקשרים עמוקים באסטון מרטין. בראשות ביזאריני החדשה ניצבים בכירים עם היסטוריה עשירה בעולם הרכב, כולל המנהל הטכני כריס פוריט, עם רזומה באסטון מרטין, טסלה, אפל ורימאק, המנכ"ל היוצא איאן פנטון (לשעבר פורד ואסטון מרטין) והמנכ"ל הנכנס ג'וליאן ג'נקינס (לשעבר יגואר, פורשה, בנטלי, אסטון מרטין ורולס רויס).
ב-2022 הודיעה החברה על הפרויקט הראשון - רצף של 24 מכוניות "תחייה" ברוח המכונית המפורסמת ביותר של המותג - ה-5300 GT קורסה שזכתה בקטגוריה שלה בלה מאן ב-1965.
צילום: יצרן
לטענת החברה, המכונית קרובה ככל האפשר לדגם ההיסטורי (למעט מספר "ויתורים" מודרנים לטובת בטיחות כמו רתמות, כלוב התהפכות, תא דלק עדכני וכו'), וכוללת מתלה אחורי עצמאי, בלמי דיסק בכל ארבע הפינות ומנוע V8 בנפח 5.3 ליטר נאמן למקור עם קרבורטורים עצומים שעוזרים לו לספק 400 כ"ס על מרכב במשקל 1230 ק"ג בלבד.
יחידות ראשונות כבר נמסרו ללקוחות. המחיר, שלא פורסם רשמית, נמדד ככל הנראה במיליוני יורו.
צילום: יצרן
ג'וטו
כעת חושפת החברה המתחדשת את הפרוייקט השני שלה - מכונית על מודרנית בשם 'ג'וטו'.
הכוח מגיע ממנוע V12 בנפח 6626 סמ"ק - זהה לתאריך הלידה של מייסד החברה ג'וטו ביזאריני, 6 ביוני 1926. המנוע המרכזי פותח על ידי קוזוורת' ומשודך לתיבת שמונה הילוכים כפולת מצמד. נתוני הספק טרם פורסמו.
כדי לסגור מעגל עד הסוף, החברה דאגה שמרכב סיבי הפחמן יעוצב על ידי ג'ורג'טו ג'וג'ארו (ובנו פבריציו) - בחירה הולמת שכן המאסטר האיטלקי היה מעורב ביצירת ה-5300 GT המקורית בזמן שעבד עבור סדנת ברטונה בשנות ה-60.
צילום: יצרן
העיצוב החדיש ממזג כמה רמזים עיצוביים מה-5300 GT ו"מפרש אותם מחדש לעידן המודרני"; פתחי האוורור הכפולים במכסה המנוע ובפגוש הקדמי (שנועדו להפוך את הסמל לבולט ככל האפשר), החלון האחורי העוטף וקורת B המשולשת, כולם מושפעים מה-5300 GT.
יש גם ספליטר קדמי אקטיבי, שתכנונו הושפע מפורמולה 1, וכנף אחורית קבועה ברוחב מלא.
הרכב יכנס לסדרת מבחנים דינאמיים בשנת 2024 ופרטים נוספים יחשפו בהמשך. בואו רק נקווה שהפעם התחייה של ביזאריני תחזיק מעמד ושהמותג ההיסטורי יזכה לכבוד הראוי לו.
צילום: יצרן
