ובכן, דריפט נראה במקרה הטוב כמו סתם פרפור צמיגים בכוונה, בפחות טוב כמו השתוללות. ובאמת, כל אחד יכול לעשות דריפט; עם האוטו הנכון במגרש המתאים אין בעיה לזרוק זנב בקול גדול.
העניין הוא ששם, עבור הנהג הרגיל, זה נגמר. הנהג המיומן יצליח ליישר את הרכב, אולי לסדר עוד אחד. וזהו.
אבל להתקדם כך, לעשות את זה באופן נשלט לאורך מסלול עם עיקולים ופניות — זה כבר עניין אחר לגמרי. ואם מוסיפים למחול הזה בן זוג שהוא גם מתחרה, האתגר גדול עוד יותר. בהרבה.
צילום: יותם קריסטל
מאיפה זה ומה זה
נהיגה תחרותית המבוסס על היגוי יתר מקורה ממש עם פרוץ הספורט המוטורי, והיא עשתה קריירה במרוצי ראלי וגם במרדפי מכוניות. אבל אמצעי זה דבר אחד, מטרה זה כבר סיפור שונה לגמרי.
המטרה היא תנועה תוך כדי סחיפה הנוצרת על־ידי היגוי יתר שמקורו בפעולות מכוונות של הנהג — החל מהפניית הגה בוטה, עבור בשימוש אגרסיבי בדוושת התאוצה דרך שימוש בוטה בהילוכים ובמצמד ועד לבלמים ובלם החנייה. הספק אדיר עוזר מאוד, צמיגים ייעודיים הם תנאי הכרחי להצלחה ולעשן.
צילום: יותם קריסטל
טכניקה זאת, כך אנצו פרארי הדגול עצמו, לוטשה על־ידי אושיית המרוצים טאציו נובולארי עוד לפני שנות החמישים ואילו נהג כביר אחר, סטירלינג מוס, שכלל אותה יותר כדי תנועה בעיקולים במסלולים של פורמולה 1. המקור הפופולרי של דריפט הוא ביפן של שנות השבעים, שם החלו נהגים לנוע באופן כזה בכבישים ציבוריים שטיפסו בהרים, כך שהתקדמו, ממש כך, על הצד. לפעמים זה נגמר רע, לעיתים רע ממש (תהומות בקצה זה סידור לא מוצלח כאשר מגיעים לקצה). אירוע ראשון נערך בסוף שנות השמונים ביפן, ובעשור לאחר מכן הפגינו נהגים משם את הטכניקה הזאת בקליפורניה, ומרוצים מוסדרים החלו להיערך החל מתחילת המאה הזאת.
השיפוט בהם נעשה באופן הדומה לזה בהתעמלות, קפיצה למים, החלקה על הקרח. תשעה שופטים בזירה ואלה מעניקים ניקוד על־סמך ההתרשמות שלהם מרמת הביצוע במספר תחומים: זוויות החלקה, מהירות כניסה לפנייה, קרבה לחיישנים הנמצאים על המסלול, בחירת קו נכונה, שינוי כיוון בעת ההחלקה.
צילום: יותם קריסטל
תחרויות נערכות גם בזוגות במקצה הנקרא טנדם (Tandem; בזוג, בשורה עורפית; סוגים של כרכרה או אופניים). במקצה זה יש 'מוביל' ו'רודף'; המוביל מתקדם אגב סחיפה, משנה כיוון
וכיו"ב — והרודף אמור להגיב מיידית ולפעול בהתאם. באמצע המקצה הם מתחלפים בתפקידים. הניקוד ניתן לכל אחד מהם במהלך כל המקצה.
ישראל פינת פרופוליס
לפני שנה חזר חבר שלי העובד ב־Special Performance (הסדנא בכפר סבא) מאירוע הדריפט בפרופוליס ואמר לי: "בשנה הבאה אתה חייב לבוא, זה המרוץ הכי טוב של הליגה, קטן ואיכותי ביחס לשאר התחרויות בליגה, אבל הרבה יותר נגיש לצופים שיכולים לטייל בין מכוניות המרוץ ולפגוש את המתחרים ואולי אפילו לתת יד ולעזור".
צילום: יותם קריסטל
האפשרות להיכנס לפאדוק ולפגוש את הצוותים, המתחרים והמכוניות במהלך ההתארגנות לפני העלייה למסלול ואחריה בהחלט משכה אותי, והייתה סיבה חשובה מאוד לכך שהגעת לשם.
אותו מרוץ מתרחש ב־Ferropolis (עיר הברזל), אתר במזרח גרמניה, בעיירה קטנה בין דאסאו לוויטנברג, השוכן לחוף אגם במקום בו הייתה כריית ברזל מסיבית. כיום משמש המקום כמוזיאון פתוח שבו מוצגים כלי ענק ששימשו את תעשיית הכרייה — עד 120 מטרים אורכם, 30 מטרים גובהם ו־2000 טון משקלם — ונערכים בו אירועים שונים.
שלושה ימים בשנה המקום מארח שני אירועי דריפט מרכזיים — האחד הוא Iron Drift King, המיועד בעיקר לנהגים מגרמניה, אך משתתפים בו נהגים משאר היבשת. האירוע השני הוא המרכזי, Drift Master — אליפות אירופה בדריפט. באירוע זה נוטלים חלק 51 הנהגים הטובים ביותר מאירופה וגם ממקומות נוספים, נאוקי נקמורה מיפן, וגם מכאן — איתי שדה בן ה־17, אחד משני הנהגים הצעירים בתחרות זאת.
צילום: יותם קריסטל
נוהל תחרות
היום הראשון של האירוע מוקדש להתמקמות הצוותים ולאימונים ראשוניים, אולי ראשוניים מדי. מספר צוותים נאלצו לפרוש עוד לפני התחרות עצמה; בדריפט מגוון הנזקים רחב מאוד וכל מה שיש ברכב נפגע וסובל.
המנוע נאלץ לעבוד בסל"ד מאוד גבוה שם הוא מייצר המון כוח; מעל 800 כ"ס ויש מכוניות שההספק גבוה מ־1000 כ"ס. הקירור אינו אופטימלי, מכיוון שהמצנן נמצא מאחור כדי למזער פגיעות.
צילום: יותם קריסטל
מערכת העברת הכוח — ההינע, התיבה, הדיפרנציאל, הציריות — גם היא בעומס כבד. ברוב המכוניות חישוקי "18 וצמיגים ברוחב 285 מ"מ, ואת הצמיג האוחז הזה שמיועד לדריפטים בלבד, צריך לסובב במהירות מאוד גבוהה על־מנת שזה ייצר את העשן שיוצא מהצמיגים.
המרכב — העשוי מתכת, סיבי זכוכית או פחמן — הוא נפגע עיקרי מאופי התחרות. המתחרים האחרים פוגעים ברכב מגלגל ועד התנגשות מלאה, ולפעמים זה האוטו נגד הקיר, בייחוד כאשר הרכב מאוד קרוב אליו. הקיר, אגב, תמיד מנצח.
צילום: יותם קריסטל
מזג אויר עצמו היה חם — פחות מישראל אבל עבור המתחרים האירופאיים היה זה חום בלתי נסבל. ברחבה המרכזית התקינו מערכות התזה להקלה על החום, ובמקומות המוצלים ברוב הזמן לא היה מקום לשבת. הצוותים התקשו להישאר לבושים, במיוחד אלה שצוידו בסרבלים המיועדים לתקופות צוננות יותר.
מהלך התחרות ביום השני היה קצת איטי, העמידה בזמנים הייתה פחות מדויקת ממה שהיה צפוי ולוח הזמנים כולו התעכב בכמעט שעה, כך שהגמר היה מאוחר בלילה והאירוע הסתיים בחצות. לוח הזמנים מכוון לכך שהתחרות תתקיים לכיוון הערב המאוחר, מה שאמור להקל על הנהגים ועל המכוניות.
צילום: יותם קריסטל
ביום השני המקצים זרמו ויום התחרויות נגמר בשעה סבירה, אבל האמת היא שלצופים לא ממש היום היה אכפת בעקבות כל הדרמות שהתרחשו במהלך היום הזה.
בדריפט מאסטרס התחרו כאמור 51 מתחרים. לאחר מקצה דירוג ראשון אגרסיבי במיוחד, התייצבו לשלב הבא 32 הטובים ביותר — ואלה באמת היו הטובים ביותר. אלה יצאו למקצה עם ציון של 100 ממנו יורדות נקודות לפי פגמים בביצוע; לא פחות מ־3 מתחרים קיבלו 98 נקודות, עוד 4 משתתפים קיבלו 97 נקודות. בהחלט ציונים מרשימים.
צילום: יותם קריסטל
הפינה הישראלית
למקצה של הטופ 32 נכנס למקום העשירי איתי שדה בן ה־17. הישראלים בקהל, גם אני, הרגישו פרפרים בבטן. האם יעלה לשלב הבא? מול איתי התייצב ג'ק שנהן האירי, שהוביל בתחרות לאחר ארבעה מקצים. יש בכלל מצב שאיתי ינצח אותו?
במקצה הרדיפה איתי נצמד לג'ק, זה הבין כי מדובר במתחרה ראוי, והשופטים החמיאו לאיתי על הביצוע. לאחר מכן במקצה ההובלה איתי הצליח לבלבל את ג'ק שנהן שהתיישר מהדריפט ממש לרגע — וזה הספיק לשופטים כדי להכריז על איתי כמנצח במקצה הזה ולהעפיל לטופ 16.
צילום: יותם קריסטל
אחרי הקרב הזה כבר היה ברור לשאר המתחרים שמדובר במתחרה רציני, ואלה הגיעו על מנת לברך את איתי — בן 17, כן? — על הקרב היפה עם ג'ק, שבעקבותיו השתבשו התוכניות שלו לאליפות. אלא שבמקצה הבא פגש איתי בקונור שנהן, האח הצעיר של, ובקרב צמוד מאוד הוא ניצח את איתי והעפיל לשלב הבא.
קונור שנהן ניצח בעוד שני מקצים ובקרב על המקום הראשון בתחרות פגש את פיוטר וויצק הפולני.
צילום: יותם קריסטל
שני המתחרים זינקו למקצי ההובלה והרדיפה כאשר כל הקהל על הרגליים ומעודד, ובהחלט היה מגיע להם, הם נתנו הצגה כל כך טובה, והיו צמודים כל כך לכל אורך המקצה, עד כדי כך שהשופטים לא הצליחו להכריע את הכף לטובת אף אחד מהם — ודרשו קרב נוסף מחדש על מנת להחליט.
לאחר הפסקה קלה בה המתחרים החליפו צמיגים וקיררו את הרכבים עד כמה שאפשר, הם עלו לקרב נוסף, והפעם פיוטר וויצק הוא שסיים אותו כאשר ידו על העליונה בגלל ניקוד גבוה על טכניקת רדיפה קרובה במיוחד.
צילום: יותם קריסטל
התרגשות
זה היה אירוע מרשים מאוד, בעיקר בגלל המתחרים והמסלול עצמו שהיה מאתגר מאוד ועם זאת נגיש לקהל, כך שהיה אפשר לראות את כל ההתרחשות יחסית מקרוב, לפעמים אפילו קרוב מדי; חתיכות לוהטות של צמיגים עפו לעבר הקהל ואף פגעו בצופים. אני אחזור לשם.
יותם קריסטל הוא הבעלים של יוטיונינג, סדנא לשיפור כלי רכב למרוצים וגם לדריפט.
צילום: יותם קריסטל
