אי־שם בדרום צרפת, ממוקם המוזיאון הרשמי של מותג סיטרואן. למי שיעבור לידו, לא יהיה מושג, שכן המוזיאון מצוי בתוך מעין האנגר ענק שחיצונית לפחות אינו מרשים במיוחד. אבל אנחנו לא כאן בשביל להסתכל בקנקן, אלא יותר בקטע של ללגום ממנו.
צילום: אוהד אלגוב
מה שהיה
מותג
סיטרואן הוא מהחשובים והמשפיעים בעולם הרכב בזכות דגמים שהיו לפני המחנה – רבים מאוד, לאורך עשרות שנים רבות מאוד. וכן, אין דבר כזה להיות חובב רכב מבלי היכולת להכיר ולהוקיר את המותג הזה ומפעלותיו.
יש לכך ביטוי כפול בקו הדגמים של סיטרואן, באלה המכובדים במעמדם, כל מכוניות הסלון של החברה, וראו פירוט
בכתבה הצמודה על CX ובאלה הפשוטים מאוד: דה שבו, ואמי 6, וגם AX. הקדמה גם פגעה בה, וע"ע SM המהממת, מכונית העל עם המנוע הקדמי שפותחה עם מזראטי והובילה לקריסתה של סיטרואן, ומנגד המבנה המבריק של ברלינגו. ויש עוד הרבה, גם היום עם הבולמים הייחודיים שלה.
צילום: אוהד אלגוב
בין אלה זו DS, 'האלה', עם מערכת הידרו־פניאומטית לנוחות נסיעה אלוהית, פנסים עוקבי פניה – ועיצוב מעשה אמנות; או דה־שבו עם העיצוב החינני וההבטחה שלא יישברו הביצים בדרכי העפר מהלול לשוק, זו טרקסיון אוונט, הרכב הסדרתי הראשון ששילב מבנה אחוד, מתלים נפרדים והנעה קדמית, זו XM מרובת החלונות והזוויות. ועוד. ועוד.
מה שיש
קשה לומר שזהו מוזיאון מדהים בכל הנוגע לסדר ולעיצוב. יש מעין חנות בכניסה, כזאת הכוללת שלל דגמים ופריטי לבוש. גם דגם של ZX מעוך שתלוי על התקרה, ואני מודה שעד עכשיו אין לי מושג מה הייתה כוונת המשורר. החנות קטנה ובמרכזה יש דלת כניסה לחלל הענק. אגב, משמאל לחדר עומדות דה־שבו מרובת חתימות ואיזו קסארה ששימשה את לואב ב־WRC, אלופת עולם בראלי, אתם יודעים.
צילום: אוהד אלגוב
חדי העין ישימו לב לגלגלי שיניים שמצויים בתוך סוג של אקווריום, אלו גלגלי השיניים שהעניקו את הרעיון לסמל של סיטרואן. אגב קוריוז, הסמל הראשון היה אותם שני V בתוך אליפסה. אביו של אנדרה סיטרואן היה לולן, והאליפסה היא הומאז' לביצה.
שורות־שורות של מכוניות מבית
סיטרואן נחות האחת ליד השנייה, כמעט דחוסות. הראשונה לפגוש בה הייתה מודל A של סיטרואן. למה A? כי זו האות הראשונה באלף־בית הלטיני, והמכונית הזאת הציעה בנוסף לגלגל חלופי, גם מתנע חשמלי (בנוסף למכני) כדי שגם נשים יוכלו לנהוג בה ולא רק גברים.
צילום: אוהד אלגוב
במקביל אליו עומדת שורה של מודל B שעיקרה היה להציע צבעי מרכב שאינם רק שחור. בהמשך יש מספר מכוניות ממודל C, ולאחר מתיחת הפנים שעברו היה להם כבר פתח מוחלק למכל הדלק. לא פחות מרשים, בסמל שניצב מעל למצנן המים, יש מד חום וכך הנהג יוכל לראות מתי המים רותחים ואולי כדאי לעצור להפסקת קפה ומאפה – קרואסון ככל הנראה.
שם בפינה יש את הדה־שבו־אים שסיטרואן הסתירה מהנאצים. ואז נגלית השורה הכי צבעונית במוזיאון, מכוניות המירוץ של סיטרואן – החל ממכוניות דה־שבו לראלי דרך DSים לראלי ועד למכוניות מודרניות יותר כדוגמת ה־ZXים שכיכבו בפריז־דקאר בשנות התשעים או הקסארות של סבסטיאן לואב ב־WRC.
צילום: אוהד אלגוב
וזה לא נגמר. יש שלל BXים ו־CXים ו־AXים והנה גם ZX במרכב שתי דלתות עם 16 שסתומים. הנה גם XM טרום מתיחת הפנים ומולה מולה אחת מייצור מאוחר יחסית. לידן עומדת BX גרופ B, זו שנודעה לשמצה רק שאת מי זה מעניין והיא מגניבה מאין כמותה עם הניפוחים המוגזמים והאף המוארך והמטופש.
בקיצור, המוזיאון לא גדול. ממש לא. אבל הוא ישרוף לכם בין שעה (למי שאינו חובב רכב) ועד למספר שעות נכבד (למי שכן). יזכיר לכם כמה עשירה ההיסטוריה של המותג ועד כמה אנחנו אוהבים סיטרואן. כולכם. לא מוכן לשמוע משהו אחר.
צילום: אוהד אלגוב
