אזור רמות מנשה הוא מהאזורים המרהיבים בארץ כל השנה, כשהוא ירוק, אפילו יותר. נופיו עוצרי הנשימה, קרבתו היחסית למרכז הארץ ואינספור השבילים המתפתלים, מטפסים וגולשים על שיפולי
גבעות אבן הגיר.
מתאימים לטיולי שטח ברמות קושי ועבירות שונות, החל מרכבי פנאי ועד למפלצות עבירות ייעודיות שנהגיהן מנסים את כוחם בכמה מהמעלות המפורסמים — עושים אותו לאחד מתאי השטח האהובים ביותר בקרב מטיילי השטח הממונעים בישראל. המסלול שלנו הפעם קצר יחסית, מתאים הן לטיול שבת נינוח והן לגיחה קצרה ביום שישי בצהריים, ומיועד לרכבי כביש־שטח בעלי הילוך כוח (אבל גם רכבי פנאי; ראו בהמשך).
לאן מטיילים: רמות מנשה.
אבני דרך במסלול: כביש 65 מערב, תחנת דלק מגידו, יער מגידו, נחל קיני, גבעה 400, "העץ של עמית", ג'וערה, כביש 6953, עין השופט, צומת עין השופט, כביש 672, עין דמומית, נחל שלף, עין מחוללים, מעבר מתחת לכביש 6, ציר המוביל, נ.ג. 186, עמיקם.
אורך המסלול: כ־26 ק"מ.
צילום: דרור ברלי
עונה מומלצת: כל השנה. החורף הכי יפה ובפער ענק! אבל גם בוצי מאוד וייתכנו החלקות ושקיעות, קחו בחשבון.
עבירות: בינונית לרכבי שטח בעלי הילוך כוח, בינונית עד קשה לרכבי פנאי ללא הילוך כוח וגחון נמוך שידרשו נהיגה זהירה והכוונה מבחוץ. המסלול אינו מייצר בעיות עבירות של ממש אבל שבילי אבן הגיר משובשים ומטלטלים, פה ושם עליות ומורדות, חלקם תלולים, רצופים מדרגות, הצלבות, שיפועי צד קטנים והמון חריצים, חלקם עמוקים. בימים גשומים, תיתקלו במעברי בוץ ואם זה לא מספיק, סלעי הגיר המרצפים את שבילי רמות מנשה והר חורשן הופכים למשטחי החלקה — זהירות!!!
ניווט: בינוני־קשה. כל המסלול נע על שבילים ברורים אולם רק חלקם מסומנים בצבע. כדאי להיות עירניים שכן האיזור מרושת בסבך שבילים שלא כולם מתאימים לכל סוגי הרכב ולכן יש להקפיד על סיפור הדרך. הניווט בשיטת
איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפות סימון שבילים מס' 4 ("הכרמל") ואפליקציית עמוד ענן.
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך כל המסלול אינספור פינות חמד מוצלות.
צילום: דרור ברלי
שמירת טבע: לא להשאיר אשפה, לא לרדת משבילים (מדובר בשמורת טבע). גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: תחנת דלק מגידו, על כביש 65 מערב.
ציוד נדרש: רכב תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה.
מגבלות צה"ל: אין. בעבר חלק משטחי רמות מנשה היו שטחי אימונים (שטח אש 105 המפורסם). כיום קולות הירי היחידים שתשמעו מגיעים ממטווחי בא"ח גולני הסמוך לכפר קרע (מדרום מזרח לאזור הטיול) ומהמטווח האזרחי בג'וערה.
הערות: בשטח נמצאים מטיילים ברכב וברגל, באופניים ועל גבי סוסים, אך גם רוכבי SBS, אופנועים וטרקטורונים שנעים במהירות גבוהה. סעו לאט ובזהירות.
שימו לב: מסלול זה פורסם לפני שנתיים. הוא מובא כאן מכיוון שלא ניתן היה ליצור מסלול חדש בעקבות המלחמה. מסלול טיול זה מובא גם לימים טובים יותר.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
הגעה לנקודת ההתחלה: אנו מתחילים בתחנת דלק מגידו, על כביש 65 לכיוון מערב. מלבד תדלוק יש כאן גם מרכז מסחרי קטן, בית קפה, למורעבים - סניף מקדונלד'ס וכו'. בין מתחם החנויות/מסעדות לתחנת הדלק עצמה, תראו יציאה לשטח, בכיוון צפון, עם שלט "מרחב ביוספרי מגידו". זו נקודת ההתחלה.
1. 0.0 ק"מ.
איפוס ספידומטר. נכנסים לשטח, ליד השלט "מרחב ביוספרי מגידו". צומת שבילים, סעו ישר, בשביל מסומן באדום המתעקל לכיוון מערב.
רמות מנשה והר חורשן, חבל ארץ בדרום הכרמל. הגובה הממוצע של הרמה הוא כ־250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ־400 מטר. צורתו של רמות מנשה היא מעוין והוא נתחם על־ידי עמק יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות ונחל יוקנעם (ואדי מילק) מפרידים בין רמות מנשה להר הכרמל בצפון מערב, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח (מפריד בין רמות מנשה לרכס אמיר) ובקעת הנדיב בדרום מערב.
צילום: דרור ברלי
רוב אזור רמות מנשה משמש כקרקע חקלאית או כשטחי מרעה אך בערוצי הנחלים ובאזורים מסוימים נשמרה הצמחייה הטבעית הכוללת סירה קוצנית, אלון התבור, חרוב, תורמוס ההרים, כלנית מצויה ורקפת מצויה, תות־עץ ויערות מחטניים בנטיעות קק"ל. בין בעלי החיים ניתן למנות את טריטון הפסים, קרקל, צבי ארץ־ישראלי, בז ומיני זוחלים. בחורף, מדובר באחד האזורים הגשומים בישראל, עם כ־700 מ"מ של משקעים. הגבעות הירוקות־מסנוורות ושפע המים הזורמים בערוצי הנחלים קיני, שלף ודליה, מזכירות במקצת את נופי אירלנד וסקוטלנד.
פארק רמות־מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. ביוני 2011 לאחר השלמת כל הפעולות הדרושות התקבל התואר הרשמי, ומאז נקרא הפארק בשם "מרחב ביוספרי רמות־מנשה". בתחומי פארק רמות־מנשה ניתן למצוא יער־מחטני, יער של אלון־התבור, יער מעורב, שטחי בתה (צמחיית שיחים, עשב וגאופיטים (גאופיט בעברית: טְמִיר נִצָּן – צמח שבתקופה מסוימת מתים בו כל החלקים העל־קרקעיים ונשאר רק איבר אגירה תת־קרקעי. לעיתים זהו קנה השורש ולעיתים פקעת מהתעבות של גבעול, או בצל מהתעבות של עלים). שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכיאולוגיים, נחלים ומעיינות וגם – ובשביל זה אנחנו כאן, אין־ספור שבילי ג'יפים מרהיבים.
2. 0.8 ק"מ. פיצול. פונים ימינה בירידה, לחציית ערוץ נחל קיני.
3. 0.9 ק"מ. ליד מבנה משאבות מגודר. ממשיכים ישר עם הסימון האדום.
4. 1.0 ק"מ. פונים שמאלה לכיוון מערב. השביל נע על גדתו הצפונית של נחל קיני.
צילום: דרור ברלי
5. 1.3 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר, לכיוון בטונדה עליה כתוב "זהירות שטח אש". כאמור, שטחי האש ה"רטובים" הישנים ברמות מנשה כבר אינם פעילים.
6. 2.5 ק"מ. פיצול. פונים בשמאלי לכיוון הנחל, בירידה.
7. 3.0 ק"מ. צומת מרובה שבילים. ממשיכים ישר.
8. 4.1 ק"מ. צומת משולש. פונים שמאלה.
9. 5.1 ק"מ. צומת T. פונים ימינה לתוך היער. עלייה משובשת, הרבה חריצים, פה ושם מדרגות סלע קטנות. תרגישו טוב ונוח יותר אם תשלבו להילוך כוח/מצב Low 4x4 בתיבת ההעברה.
10. 5.7 ק"מ. שימו לב! סיבוב חד שמאלה בעלייה (כמעט 180 מעלות).
11. 6.8 ק"מ — 0.0 ק"מ. צומת, מול מעבר בקר.
איפוס ספידומטר. פונים ימינה בעלייה.
12. 0.1 ק"מ. צומת T. פונים שמאלה במעבר בקר.
13. 0.5 ק"מ. צומת. ימינה, בעלייה.
צילום: דרור ברלי
14. 0.8 ק"מ. משמאל "גבעה 400" — רחבת תצפית ובמרכזה מעין אנטנה, ונוף פנורמי יפהפה. בסיום הביקור במקום ממשיכים עם השביל, בירידה מעט תלולה. שימו לב — יש שני שבילים מקבילים. השמאלי נוח למדי אך הימני סלעי, משובש, רצוף מדרגות וחריצים עמוקים ויצריך זחילה ב־Low... אין שום אטרקציה בציר הימני ושום סיבה להסתבך בו, סעו בשמאלי, למעט אם יורד גשם, אז השביל השמאלי עלול להפוך לבוצי וחלקלק מדי.
"גבעה 400". מקור השם בגובה הנקודה – 398 מטרים מעל פני הים, זו הנקודה הגבוהה ביותר ברמות מנשה, כמו־גם נקודת טריאנגולציה, בשפה העממית "נונטריג". הנוף הנשקף ממקום זה מהמם, אם כי צריך לצפות לראות טובה (בחורף וללא עננים), או אז ניתן לראות בדרום את נתניה, במערב את שמורת הר חורשן ומישור החוף הצפוני ובצפון את הכרמל ואפילו החרמון המושלג. רשת נקודות הטריאנגולציה היא שיטת מיפוי המבוססת על צפייה בשתי נקודות, אשר שימשה עד עידן המיפוי הלווייני ככלי עבודה עיקרי במיפוי העולם.
15. 1.1 ק"מ. צומת. פונים שמאלה לירידה תלולה. מומלץ לשלב למצב Low ולשמור על הילוך נמוך.
16. 1.3 ק"מ. באמצע הירידה, שביל חוצה. פונים ימינה (בזהירות, מעבר חריץ עמוק למדי). שוב ירידה תלולה, הפעם עתירת חריצים עמוקים ושיפועי צד. סעו ב־Low ובמשנה זהירות, במיוחד בזמן גשם ולאחריו, אז מתווספת סכנת ההחלקה!
צילום: דרור ברלי
17. 1.7 ק"מ. צומת. הכיוון שלננו הוא ישר, בפועל פונים שמאלה במעבר בקר ומיד ימינה.
18. 2.6 ק"מ. צומת. משמאל תוכלו לראות עליות תלולות ש"נפתחו" על־ידי נהגי רכבי שטח/SBSים/רוכבי אופנועים/טרקטורונים. מסוכן ולא מומלץ. פונים שמאלה, ונוסעים על השביל הימני מבין שניים.
19. 3.1 ק"מ. מגיעים לשביל מסומן בכחול ופונים ימינה, לנסיעה עליו. בהמשך השביל הכחול קטע קצר סלול באספלט.
20. 3.3 ק"מ. מעט אחרי שנגמר הקטע הסלול, פונים שמאלה בחדות לשביל שמושך לכיוון צפון־מערב.
21. 3.8 ק"מ. פיצול. פונים ימינה.
22. 3.9 ק"מ — 0.0 ק"מ. ליד "העץ של עמית".
איפוס ספידומטר. שני עצי חרוב גדולים, מתחתם ספסלים עשויים עץ ושולחן אבן. לא חסרות פינות חמד מוצלות במסלול הזה, אבל זהו לבטח אחד הלוקיישנים החביבים ביותר לקפה ומנוחה קלה. שמרו על הניקיון.
23. 0.8 ק"מ. מתחברים לשביל רמות מנשה.
צילום: דרור ברלי
24. 0.9 ק"מ. פתח בגדר ושביל שדות רחב ונוח. פונים ימינה לכיוון צפון.
25. 1.8 מגיעים לכביש. ממול על הגבעה, בסיס הגדנ"ע הנטוש ג'וערה. פונים שמאלה בכביש, לאורך שדרת עצים, לכיוון צפון.
ג'וערה. גבעה ברמות מנשה, ממזרח לקיבוץ עין השופט. זו הנקודה בה הוקם לראשונה ב־1937 קיבוץ עין השופט, לפני שעבר למיקומו הנוכחי כק"מ דרומית־מערבית לג'וערה. לאחר מכן, מ־1938 ועד 1948, שימש המקום כבסיס ראשוני להתיישבות ומחנה הדרכה מרכזי למפקדי ארגון "ההגנה". בשנים 1950-1967 שימשה ג'וערה כבסיס לבית הספר למ"כים של חטיבת גולני.
בשנים 1970-2016 שימש המקום כבסיס גדנ"ע, שאירח קבוצות של תלמידי בתי ספר תיכוניים שהגיעו ל"שבוע התנסות" הכולל אימוני שדאות ומורשת־קרב לקראת הגיוס לצה"ל, לצד קבוצות של נוער יהודי מרחבי העולם שנשלחו בדרך כלל מטעם מיזמי הסוכנות היהודית. פעילות זו עברה בנובמבר 2016 לבסיסי שדה־בוקר וצלמון.
במקביל, פעל במבנה ההיסטורי במקום, מוזיאון של משרד הבטחון שתיאר את הפעילות הענפה של ג'וערה בימי ההגנה. המוזיאון כלל מסדר של דמויות המדמות פתיחת קורס מפקדים, סרט על תקופת המנדט הבריטי, המחשה של יום אופייני בקורס המפקדים בג'וערה, ותיאורו של קרב משמר־העמק במלחמת העצמאות. עקב סגירתו של בסיס הגדנ"ע ב־2016, נסגר גם המוזיאון וננטש. בסיס הגדנ"ע בגוערה נטוש כיום, והמקום סגור ונעול ואי אפשר להיכנס לתוכו (השערים מרותכים).
צילום: דרור ברלי
26. 2.5 ק"מ — פונים שמאלה, לכיוון כביש 6953.
27. 2.8 ק"מ. על כביש 6953. פונים שמאלה, בעליה, לכיוון עין השופט
28. 3.7 ק"מ — 0.0 ק"מ. כיכר, משמאל — הכניסה לקיבוץ עין השופט.
איפוס ספידומטר. ממשיכים ישר.
29. 1.3 ק"מ. בצומת עין השופט. פונים ימינה לכביש 672.
30. 2.0 ק"מ — 0.0 ק"מ. יורדים מהכביש בזהירות לשביל כחול מצד שמאל.
איפוס ספידומטר. (בזהירות — הכביש גבוה מהשוליים. מעין מדרגה) לכיוון עין דמומית.
31. 0.6 ק"מ. צומת T. פונים שמאלה, חוצים את ערוץ נחל שלף ומיד השביל מתעקל ימינה והופך למשובש מאוד.
32. 1.9 ק"מ. מעבר בוץ. ביום סקירת המסלול המעבר היה יבש ונוח יחסית. שבועיים קודם לכן חווינו שם מלחמה רצינית והרבה לכלוך. בקיצור — אחרי אירוע גשם חזק, תתכוננו למאבקים, שקיעות וחילוצים...
צילום: דרור ברלי
33. 2.1 ק"מ. פיצול. פונים ימינה, לחציית ערוץ נחל שלף.
34. 2.2 ק"מ. פיצול. פונים שמאלה, לאורך ערוץ נחל שלף.
35. 2.8 ק"מ. השביל יורד לערוץ הנחל. נסיעה חווייתית במימיו הזורמים של נחל שלף.
36. 3.1 ק"מ. יציאה מהמים וצומת T. מימין כוורות. אנו פונים שמאלה לשביל שחור (תקשה לראות את הסימון, אבל הוא נמצא שם).
37. 3.2 ק"מ, שוב חציית ערוץ נחל שלשף במים זורמים. פניה חדה ימינה ושוב שמאלה, לשביל מסומן בכחול.
38. 4.0 ק"מ. פיצול, ימינה, חצייה נוספת של נחל שלף הזורם.
39. 4.8 ק"מ. צומת. פונים שמאלה, למעבר מתחת לכביש 6 במעין "מנהרה".
40. 5.4 ק"מ — 0.0 ק"מ. צומת. על ציר המוביל, למרגלות נ.ג. 186.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה, על ציר המוביל, לכיוון דרום.
צילום: דרור ברלי
41. 0.3 ק"מ. פונים ימינה לעליית שביל משובש מאוד, המטפס לנ.ג. 186. אין בעיית עבירות גם לג'יפונים נמוכים יחסית, אבל הציר שבור לחלוטין, עתיר מדרגות אבן ובולדרים. מומלץ מאוד לנסוע ב־Low, לאט ובזהירות, ולשמור על הצמיגים ומכלולי הרכב התחתונים.
42. 0.8 ק"מ. פיצול. ימינה בעליה לנ.ג. 186. ניתן לבחור מבין שתי אפשרויות לטיפוס. נהגי כלי רכב נמוכים יחסית יעדיפו את השביל המתפתל מצד ימין. עם רכב שטח בעל הילוך כוח וגחון גבוה ניתן לטפס ישר בקטע המסולע.
43. 1.2 ק"מ. על פסגת נ.ג. 186. תצפית יפה. בסיום הביקור במקום, יורדים בשביל בו טיפסנו.
נ.ג. 186, גבעה נישאה. "אל מנארה" בשמה הערבי, שלפני שנים רבות עמדה על קצה המדרון הצפוני שלה בקתת קורות עץ בסגנון אלפיני שנבנתה על ידי בני קיבוץ רמות מנשה הסמוך (הקיבוץ נמצא מעבר לכביש 6 העובר ממזרח לגבעה). הבקתה נשרפה כבר מזמן, אך בפי הג'יפאים הוותיקים המקום עדיין נקרא "גבעת הבקתה". יש כאן גם שרידי אתר ארכיאולוגי והסברה היא שהמקום שימש כאתר קבורה או פולחן בימי קדם. במקום תצפית היקפית מרהיבה של כל אזור רמות מנשה, הר־חורשן והכרמל. המדרון הצפוני של הנ.ג. נודע כאתר עליה לרגל לחובבי אקסטרים מוטורי לסוגיו – בג'יפים, SBSים, אופנועים וטרקטורונים, שמנסים לטפס בו – זהירות! הטיפוס ברכב במדרון הזה אסור ומסוכן וכבר גבה קורבנות!
צילום: דרור ברלי
44. 1.5 ק"מ. לאחר הירידה מהנ.ג., אנו שוב בנק' 42. כעת פונים ימינה, בעליה משובשת.
45. 2.1 ק"מ. צומת. מימין עץ גדול ושביל שמצטרף מכיוון נחל דליה. מי שרוצה לצאת מכאן לכיוון בת שלמה וכביש 70, יפנה כאן ימינה בירידה מסולעת ומשובשת. אנו ממשיכים ישר עם השביל, לכיוון עמיקם.
46. 3.7 ק"מ. על הכביש, בפאתים הצפון־מזרחיים של מושב עמיקם. סוף מסלול.
חזרה הביתה — מעמיקם, יוצאים
על כביש 653 לכיוון גבעת ניל"י ורגבים, ומשם דרך גבעת עדה,
לכיוון בנימינה.
צילום: דרור ברלי
