כמו הרבה סיפורים טובים, גם זה התחיל משיחה ממספר לא ידוע. המצלצל הזדהה כזוהר קצמן, מנהל הפיתוח הטכנולוגי של חברת שמיר, חברה שמייצרת עדשות למשקפיים. כמי שמשתמש במשקפיים "מולטיפוקל", כאלו המתאימים גם לראייה לרחוק וגם לקריאה מקרוב, הכרתי את שם החברה הישראלית שמייצרת את העדשות שמותקנות במשקפיים שלי.
הופתעתי מהשיחה, לא תיארתי לעצמי שמנהל בכיר מהחברה מתקשר כדי לשאול לשביעות רצוני ממשקפי החדשות. זה האופטומטריסט שאמור לעשות את זה (והוא לא) ולא המנכ"ל. ואכן, הוא לא שאל למשקפי אלא הזמין אותי למפעל שמיר, שלא במפתיע ממוקם בקיבוץ הנושא את אותו השם, כדי לראות את העדשות החדשות שפותחו במעבדות החברה, משקפיים לנהג.
"מה שונה ממשקפיים לנהג מאשר משקפיים עם עדשות מולטיפוקל שמאפשרות ראייה לרחוק וגם לקריאת לוח המחוונים של המכונית" שאלתי.
"בוא ותראה בעצמך" ענה לי.
צילום: יח"צ שמיר
הנסיעה לצפון
הימים ימי מלחמה. צפון המדינה פונה מיושביו. האם מותר לי בכלל להגיע לשם? הפניתי את השאלה לזוהר שהשיב לי שבמפעל עובדים ושהוא עצמו מגיע אליו מידי יום.
אך לבסוף הייתה זו הסקרנות שמשכה אותי צפונה. משקפיים לנהג? מעניין.
בתחילת הדרך, הובילה אותי אפליקציית וויז בבטחה. היא הוציאה אותי מכביש 90 המוביל צפונה ימינה, והרחיקה אותי מזרחה מקרית שמונה. אך שם השתבשה עליה דעתה. חלפתי על פני הכניסה לשאר ישוב וחשבתי שדרכי הגיעה לסיומה. רק שוויז המשיכה ולכוון אותי מזרחה ומצאתי את עצמי מטפס לרמת הגולן. היה לי ברור שטעיתי, אבל הכביש המפותל והריק לגמרי מאדם או מכונית פיתו אותי. העברתי את בורר המצבים ב-ATS-V שלי למצב ספורט. "הקאדי" (כך אני מכנה אותו) הגיב בגרגור מאיים והסתער על ההר. אני כמובן, לא טרחתי לרסן אותו, נהפוך הוא. ברגעים הקרובים חזרתי שנים לאחור והתחברתי לחיה שבקאדי ושנינו ביחד ולכביש.
מזמן לא נהגתי ככה, מזמן לא נהניתי ככה. עם ארבע מאות סוסים, גרגור של נמר, פצפוצים באגזוז, הנעה אחורית ותיבת הילוכים דו מצמדית (7 הילוכים) מהירה ודינמית.
הגענו למעלה מבלי להשתרך ולו לדקה מאחורי אוטובוס, משאית, או בן תשחורת במשפחתומטית שחושב שהוא וורסטפן. עצרתי למעלה בשוליים וצלצלתי לזוהר. "הוויז השתגע" אמרתי לו. "כן" הוא משובש כאן בצפון," ענה, שאל אותי על מקומי והסביר לי איך להגיע עד למפעל. "שים לב, יש סיבוב חד ומתעתע ממש לפני הכניסה," הוסיף.
ירידה מהירה החזירה אותי לשאר ישוב ומשם לשמיר. התנצלתי על האיחור, זוהר התנצל על הבלבול. "מה יש להתנצל שאלתי, הייתה לי נהיגה שמזמן לא חוויתי כמותה." להפתעתי הוא מיד שאל באיזו מכונית אני נוהג, אמרתי לו. והוא התלהב, ממש התלהב. "כשנסיים כאן קח אותי לסיבוב" אמר. גבר כלבבי. כבר היה שווה.
Shamir Driver Intelligence
כן, זה השם הרשום על הפיתוח החדשני של שמיר, משקפיים לנהיגה. שם מבטיח. אבל אני עדיין הייתי ספקטי. ואז, בחדר הישיבות של החברה, התחילה המצגת.
צילום: יח"צ שמיר
אז, מי זו שמיר?
שמיר החלה את פעילותה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, כמפעל קיבוצי, שנוסד כדי לספק תעסוקה הולמת לחברי הקיבוץ המבוגרים שמתקשים לעבוד בשדות. המפעל התחיל בייצור עדשות בי-פוקליות. ספק עם הצעירים בין קוראי זוכרים אותן. היו אלו עדשות זכוכית שחלקן התחתון ביותר נראה כמו זכוכית מגדלת קטנה, שנועדה לקריאה. עם השנים התקדמה שמיר לעדשות פרוגרסיביות (מולטיפוקלים), הקימה חברת בת בארה"ב ועד שנקנתה על ידי חברת ענק בינלאומית בשפ 'אסילור'. היום היא חלק מחברה שלה למעלה מ-2500 עובדים, פעילה ב-23 מדינות וזכתה בלמעלה משלושים פרסים בינלאומיים.
המפעל בקיבוץ שמיר משמש כמרכז פיתוח חדשנות לקונצרן הענק.
כמו שאמר בזמנו אורי זוהר, "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים."
למה צריכים משקפיים לנהג?
לנהג ותיק ומנוסה, הנהיגה היא פעולה שגרתית אותה הוא עושה "על אוטומט."
אבל היא רחוקה מלהיות פעולה פשוטה. צריך לקחת בחשבון שבמהירות 100 קמ"ש, עוברת המכונית כמעט 30 מטרים בשנייה אחת (!), ושזמן התגובה לנהג שאינו דרוך עומדת כל כמעט שניה. לכן, נהג שנוסע במהירות כזו, חייב להביט רחוק כדי לדעת מה מצפה לו במרחק של למעלה מ-50 מטר, עליו לקרוא את התמרורים, את לוח המחוונים הנמצא כמטר ממנו וגם להציץ מדי כמה שניות בראי.
בנוסף, נהגים צריכים להתמודד עם מצבי דרך שונים, מעבר מאור לחושך, סינוור מהשמש, מכלי רכב חולפים, מתאורת רחוב חזקה וממכוניות שנוסעות מאחוריהם דרך המראה.
בקיצור, משימת הנהיגה נופלת בעיקר על העיניים, ולאלו מביננו שזקוקים למשקפיים, המשימה קשה עוד יותר.
ההכרה בצרכים אלו הביאו את שמיר לפתח משקפיים שמתאימים במיוחד למשימות נהיגה.
החברה ערכה סקר בין נהגים ומצאה שאחד מתוך חמישה נהגים דיווח על עייפות עיניים, שלושה מתוך ארבעה סובל מסינוור בלילה ושבעים אחוז מסינוור גם ביום, כעשרים אחוז ושליש מהנהגים דיווח על טשטוש זמני במעבר בין מבט לרחוק ומבט ללוח השעונים.
בלילה המצב קשה עוד יותר. בלילה אישוני העיניים נפתחים כדי להכניס יותר אור לעדשהן. ככל שהן נפתחים, עומק השדה יורד, מה שגורם להתמקדות להשתנות לעיתים דחופות יותר ובדיוק גדול יותר.
הקושי גובר במכוניות מודרניות עם מסכים מולטימדיה גדולים ומוארים בלילה שהאישון מצטמצם כשמביטים בהם. בשמיר בדקו ומצאו שכ-48 אחוז מהנהגים מעדיפים שלא לנהוג בלילה בגלל קשיי ראייה ו-62 אחוז מהנהגים בלילה דיווחו על עייפות עיניים.
המטרות לשיפור הוגדרו ושמיר ניגשה לפיתוח.
צילום: יח"צ שמיר
תהליך הפיתוח
בשלב הראשון, בשנת 2021, חברה שמיר לקבוצת אלפין למרוצי פורמולה 1 והחלה לחקור איתם את הדרך בה מסתכל נהג מרוצים על הדרך. על קסדת הנהגים המיומנים, הורכבו מצלמות שעקבו בדיוק להיכן מסתכל הנהג בכל רגע. נמדדו תנועות העיניים והראש. התוצאות הוזנו למחשבי בינה מלאכותית שפענחה את המבטים ויצרה מיפוי כמותי לנקודות המבט. מיפוי כזה נעשה גם עם נהגים רגילים גם בנהיגת כבישים שגרתית.
ולמי שתוהה, אכן יש הבדלים משמעותיים בין איך מסתכלים על הכביש בנהיגת מרוץ מול נהיגה שגרתית. נהג המסלול מרוכז יותר במה שלפניו, בעוד שעל הכביש המבטים לצדדים ובמראות יותר דחופים.
בסך הכל נבדקו 14 מיליון (!) נקודות מבט, תוך שימוש ב-80 סוגי רכב שונים ונהגים ונהגות כמעט מכל טווח הגילים, ביניהם נהגי המירוץ של אלפין ונהגים שונים. נבדקו 200 תרחישי נהיגה שונים בתנאים שונים ומשתנים.
התוצאות הוזנו למחשב בינה מלאכותית שמיפה את התוצאות.
ומשם כיוונו המפתחים לתוצאות הבאות: הפחתת המאמץ של העיניים, עיבוד טוב יותר של המידע החזותי, שדה ראייה רחב יותר, שיפור בראיית הלילה, קיצור זמן התגובה בשל ראייה מוקדמת יותר.
בתהליך הפיתוח הבינו המפתחים שבשל ההבדלים הגדולים בין עבודת העיניים בנהיגת יום לנהיגת לילה, הוחלט לפתח שני סוגים שונים של עדשות - ליום ולילה.
שמאל: נקודות מבט של נהג מירוצים, ימין: נקודות מבט של נהג ממוצע | צילום: יח"צ שמיר
התוצאות
מאחר ואופטיקה היא לא התחום שאני בקיא בו, איני מסוגל לבדוק מדעית את היתרונות של המשקפיים החדשים לנהג. לכן, הותאמו לאחר בדיקת ראיה מדוקדקת שנעשתה במשרדי החברה, שני זוגות משקפיים, אחד עם עדשות בהירות שמתכהות בשמש - ליום, ואחד בהיר לשימוש בלילה.
אחרי כמה שבועות בהן אני משתמש במשקפי "הישנות" לראיה אל מול משקפי הנהג, אני בהחלט נהנה יותר לנהוג במשקפי הנהג, בעיקר בשעות של בין הערביים בהן השמש שוקעת. התחושה הסובייקטיבית שלי היא שהמעברים מראייה לרחוק לראייה מקרוב, קלים יותר.
ומצאתי במשקפי היום המתכהים בונוס נוסף. בשבועות האלו, גלשתי גם על שלג באירופה. השמש בוהקת בחוזקה, המבטים עוברים במהירות ממבט לרחוק, למבט קרוב אל השלג שלפנייך, כמו בנהיגה. ואלו שאינם גולשים יתפלאו אולי לדעת שהמבט ההיקפי חשוב מאוד גם בגלישה, כי תמיד עלייך לבדוק שגולש אחר אינו נמצא במסלול התנגשות אתך. שם, על השלג, בלטו עוד יותר יתרונותיה של העדשות לנהג של שמיר. גם במעברים בין הקרוב לרחוק וגם בראייה ההיקפית. גם העובדה שהמשקפיים מתכהים במהירות מתאימה לשלג - אם כי - כניסה למסעדה חשוכה, קשה ברגעים הראשונים, בה, עד שהמשקפיים מבהירים.
ואם זו דעתי על משקפי היום, ממשקפי הלילה אני מרוצה עוד יותר. אני לא יודע להגדיר את זה, אבל אני פשוט רואה יותר טוב בלילה מאשר עם משקפיי הקודמים. נקודה.
לתוצאות שאותן אני חוויתי, אוסיף ביקורות שכתב אחד מנהגי המרוצים של אלפין
״לראות כל כך ברור זה יתרון של ממש מכיוון שכל חצי שנייה על המסלול יכולה להיות הרת גורל.
העדשות מעניקות לי את שדה הראייה ההיקפי הטוב ביותר מכל הפתרונות שניסיתי עד כה, העיניים שלי לא מתאמצות כל כך ואין לי קושי לעבור בין מרחקי ראייה.
אין ספק שהעדשות הופכות את החיים שלי לקלים יותר."
ז'ק נבו, נהג GT Alpine
צילום: יח"צ שמיר
החזרה הביתה
ושוב הוויז התבלבל והציב אותי כביכול בשדה טרשים. כיביתי אותו ונסעתי בלעדיו.
נסעתי דרך קרית שמונה הנטושה, לכביש 90 דרומה. ימינה בצומת כורזים לכביש 85, ימינה לכביש 65 דרומה לכיוון טורען.
הרדיו השמיע מוסיקה עברית כשלפתע פרצו הטלפון והרדיו בצריחת אזעקה. לא ראיתי היכן יש לי מסתור אז לחצתי על הדוושה. הקאדי הוריד משביעי לחמישי או רביעי וטס דרומה, הרחק ממקור הירי. דקה מאוחר יותר הודיע הרדיו שצבע אדום נשמע בין היתר בקרית אונו… לא בצפון אלא ליד הבית שלי. לכן הזעיק אותי הטלפון.
הורדתי את הרגל מהגז. אין מה למהר.
מחיר העדשות למשקפי יום ולילה יחד יעמוד על אותו מחיר של עדשות פרימיום של חברת שמיר.
מדינת ישראל, חורף 2024.
