לפני שלושים שנים, ב-1.5.94 בשעה 18:40, שעות ספורות אחרי סיום הגרנד פרי של סאן מרינו שנערך באימולה, הוכרז בבית החולים מג'ורה בבולוניה על מותו של אייירטון סנה, נהג המרוצים שנחשב על-ידי רבים לגדול מכולם. גם היום.
ייחוד
סנה התחרה במשך עשר שנים בפורמולה 1 וב-162 מרוצים השיג שלוש אליפויות, 41 ניצחונות ו-65 עמדות זינוק בכירות. הוא עדיין מחזיק בשיאים, בהם מספר הפעמים הרצוף לזינוק מהעמדה הבכירה (8 ב-1988), מספר הניצחונות הרצוף הגדול ביותר באותו מרוץ (5 במונטה קרלו, שיא משותף עם לואיס המילטון בספרד), האחוז הגבוה ביותר של זינוקים מהשורה הראשונה בעונה (100% ב-1989; שיא משותף עם אלן פורסט ב-1993 ודיימון היל ב-1996) ועוד.
ב-1993 זכיתי לחזות בו מקרוב במירוץ שייזכר כגדול בקרירה שלו, הגרנד פרי האירופאי שנערך בדונינגטון פארק. בגשם שוטף הוא הצליח עם מכונית נחותה לעקוף ארבע מכוניות בהקפה הראשונה, כולל הוויליאמס של פרוסט והיל, לעלות למקום הראשון ולנצח בפער עצום. באחת הכניסות להחלפת צמיגים הסתבר שהקבוצה לא מוכנה, סנה התעשת, המשיך החוצה – וקבע את ההקפה המהירה במרוץ.
מהנוכחות של סנה על המסלול ומחוצה לו אי אפשר היה להתעלם. לסנה במקלארן של אותה שנה לא היה מנוע שיכול לתת תשובה לוויליאמס-רנו. ובכל זאת בגשם הוא ריחף בעולם משלו. כמו העולם עליו סיפר לעיתים ושגרם לרבים ממבקריו לתהות אם אמונתו בכוח עליון אינה גורמת לו להסתכן מדי.
צילום: Martin Lee
ההיסטוריה
איירטון סנה דה-סילבה נולד ב-1960 למשפחה עשירה בסאו פאולו וכבר בגיל ארבע נהג בפארקים במכונית קארטינג שנבנתה עבורו. בגיל שבע כבר נהג בג'יפ בחווה המשפחתית ובגיל 13 התחרה בקרטינג. ב-1981 סנה עבר לבריטניה כדי להתחרות בפורמולה פורד, זכה בשתי אליפויות שונות ופרש כדי לחזור לעסק המשפחתי.
הצעה לנהוג בפורמולה 2000 החזירה אותו לבריטניה, לזכייה באליפות הבריטית והאירופאית ושנה אחרי הוא כבר זכה באליפות פורמולה 3 הבריטית. ב-1984 הוא הגיע לפורמולה 1 ולקבוצת טולמאן הצעירה שתהפוך בשנים שאחרי לבנטון. זו תצמיח אלוף חדש, מיכאל שומאכר שייחשב כיורשו של סנה. סנה לכד את תשומת הלב במונטה קרלו כשהצליח לטפס בגשם עד למקום השני, והיה מנצח את פרוסט לולא המרוץ הופסק.
צילום: Instituto Ayrton Senna
האליפויות
סנה עבר ללוטוס ב-1985 והחל צובר פרסום ביכולתו במסלול רטוב ובהקפות דירוג. שם נוצר גם הקשר עם הונדה שסייע לו להגיע ב-1988 למקלארן.
במקלארן החלה היריבות המפורסמת עם פרוסט. "הוא היה נהג יוצא דופן עם איכויות הומאניות גדולות אבל לפעמים התשוקה עיוורה אותו וזה הוביל להתנהגות לא הולמת. היו לו כמה צדדים. הוא היה מאוד אינסטינקטיבי, מאוד מיסטי ומאוד עקשן", אמר פרוסט וקל להיזכר בדבריו המפורסמים של סנה אחרי הקפת הדירוג במונטה קרלו. "פתאום הבנתי שאני כבר לא נוהג באופן מודע. אני נוהג בו בסוג של אינסטינקט, הייתי בממד אחר".
בשנה זו מקלארן-הונדה שלטה בזירה עם 15 ניצחונות ב-16 מרוצים. לפרוסט היו יותר נקודות אבל לסנה ניצחון אחד יותר, והוא הוכתר כאלוף עולם כי רק 11 מרוצים מ-16 נחשבו לדירוג. ב-1989 הקרב הפך לוהט ושיאו היה בסוזוקה, יפן, שני מרוצים לסיום העונה. תאונה עם פרוסט שהוביל במירוץ ובאליפות הכריעה את האליפות לטובת הצרפתי (אחרי שסנה נפסל).
שנה אחרי כאשר פרוסט, הפעם בפרארי, שוב איים על האליפות ההכרעה בסוזוקה הייתה מכוערת. סנה, שהיה בטוח שהפסיד ב-1989 בגלל פוליטיקה, פגע במכוון בפרוסט בזינוק והוציאו מהמשחק.
ב-1991 המשיך סנה לאליפות שלישית למרות שהיה ברור שמכוניות הוויליאמס עדיפות. סנה רצה לעבור לוויליאמס ב-1992 אך שוכנע להישאר. לקראת 1993, כאשר היה ברור שהונדה פורשת ומקלארן נותרת ללא מנוע מספק, הוא רצה שוב, אך החוזה של פרוסט עם וויליאמס מנע זאת.
צילום: Martin Lee
הסוף
סנה הגשים את השאיפה לעבור לווילאמס ב-1994. שינוי תקנות גדול שעיקרו ביטול המתלים האקטיביים, ESP ו-ABS ומעבר לצמיגים צרים יותר הביא ליצירת מכוניות פחות בטוחות משמעותית וסנה הזהיר שיהיו תאונות. המכונית של וויליאמס הייתה עצבנית וסנה לא הסתדר איתה. פתיחת העונה הייתה גרועה כאשר בשני המרוצים הראשונים ניצח כוח חדש, שומאכר בבנטון. סנה אפילו לא סיים.
המרוץ באימולה ציין תקופה קודרת לעולם הגרנד פרי. לאחר תריסר שנים ללא הרוג במרוץ, שמונה אם כוללים אימונים. כבר בהקפות הדירוג נהרג רונלד רצנברגר ורובן בריקלו ניצל בנס באימונים.
במרוץ עצמו סנה הוביל לפני שומאכר עד שמסיבה לא ברורה סטתה המכוניות בהקפה השביעית בפניית טמבורלו המהירה, כאשר הייתה מעל 300 קמ"ש ופגעה בקיר המגן. סיבת התאונה לא ברורה: שבר במנגנון ההיגוי – כמו שקבע בית המשפט האיטלקי – או טעות נהג. אדריאן ניואי, שתכנן את המכונית (והאחראי להצלחות של רד-בול), טען שלמרות סדקים במוט ההגה הוא אינו חושב שזו הסיבה, ואם הסיבה הייתה טכנית היה חושד בתקר.
צילום: Jerry Lewis-Evans
היל, עמיתו האחרון לקבוצה, העריך בראיון לגרדיאן שסנה, שלא הצליח לזכות בנקודה בשני המרוצים הראשונים, שגה כאשר הגיע לטמבורלו מהר מדי . "אנשים תמיד מחפשים סיבה אבל יש הרבה סיבות, סנה עזב את קבוצת הבית שלו, מקלארן, עימה הגיע להצלחות הגדולות. הוא הגיע לקבוצה חדשה והיו לנו בעיות בכיול המכונית. ואז, ישנו הבחור החדש הזה, מיכאל שומאכר, שעושה הקפות סביבו. אולי, בגיל 34, הוא הרגיש שהיכולת שלו הולכת ודועכת. זו הייתה תקופה קשה לאיירטון, לאחר שב-1993 הוא ניצח במה שתואר כמרוץ הגדול ביותר שנערך מעולם. בדונינגטון בגשם הוא גרם לכל האחרים להיראות מגוחך. הוא חיזק את הקרדיט שלו כאלוהים של נהגי המרוץ, ופתאום שומאכר הופיע... "
אבל היל גם דיבר על הצד האנושי "הוא היה רגיש ובקונפליקט. אני חושב שהוא רצה לדעת מה משמעות החיים, והמוות הוא חלק מכך. החיים שלנו היו על הקצה, אז הוא רצה לדעת מה קרה לרצנברגר. זו הסיבה שהוא היה יוצא דופן. רוב הנהגים אומרים: 'אני לא רוצה להתמודד עם זה' אבל איירטון לקח אחריות".
למרות היכולת המדהימה, סנה היה שנוי במחלוקת, והתקשורת לא אהבה שהיה מעורב בשפע תקריות או שקרא ל"שיחות" נהגים שהרגיזו אותו.
היל נזכר שב- 1993 נקרא למוטורהום של סנה "הוא לא אהב את מה שעשיתי בהקפה ראשונה במרוץ. זה היה כמו להיות מוזמן על ידי 'ראש המאפיה'.... חשבתי לעצמי 'זה טוב מכדי להיות אמיתי – שסנה ינזוף בי על כך שצריך לנהוג בצורה בטוחה'. יכולתי לראות את האירוניה, גם אם הוא לא היה יכול. אבל ספורטאים גדולים כמו סנה הם עיוורים לעצמם. הם מאמינים שרק הם יכולים לעשות מה שהם עושים".
